הייעוץ הפילוסופי
שלומית שוסטר
תמצית
הייעוץ הפילוסופי - או הפראקטיקה הפילוסופית - הוא תופעה חדשה בתחום הפילוסופיה, והוא מוצג לקורא על-ידי תיאור שלוש גישות שונות לייעוץ הפילוסופי. המשותף לשלוש הגישות הללו הוא שפילוסוף בעל הכשרה אקדמית מתפלסף עם אדם 'שפוי' - הפונה - על שאלות ובעיות שהן מעניינו של הפונה. ההבדל העקרוני שבין עשייה זו לבין הייעוץ הפסיכולוגי הוא שהפילוסופים אינם נוקטים שיטות ריפוי ואינם מאבחנים. הפילוסוף-היועץ מעורר בבן-שיחו תהליך פילוסופי דידאקטי המאפשר לפונה להפוך להוגה אותנטי, ובסופו של דבר, להגיע לתשובות פילוסופיות בכוחות עצמו. התועלת שבריטוריקה שהייעוץ הפילוסופי עושה בה שימוש אינה ביישום רעיונות או תורות פילוסופיים, אלא דווקא בידיעה, בכישורים ובהתייחסויות פילוסופיים שהפונה רוכש.
* בשפה האנגלית: 'Philosophical Counselling'
Journal of Applied Philosophy, Vol. 8, no. 2, 1991
pp.219-223
עמדה 7, ביטאון לספרות, 60-63, קיץ 1999. כל הזכויות שמורות
Published in Hebrew in EMDA 7
February-March
1999, 60-63
All rights reserved by the author
*************
הפראקטיקה הפילוסופית או הייעוץ הפילוסופי הוא מקצוע חדש בתחום הייעוץ. ההבדל שבינו לבין תחומי הדרכה אחרים הוא בכך שהיועץ מתפלסף על שאלה שיש בה משום עניין או על נושא בעייתי בחיי הלקוח - הפונה. שלא כמו בשיטות השונות והרבות של ה'ריפוי בשיחה', הייעוץ הפילוסופי מיועד ל'אדם השפוי': הבנה פילוסופית של אדם ושל שאלותיו ובעיותיו מושגת על-ידי דו-שיח המתנהל בין שני בני אדם 'שלמים', או יותר. גישה זו מנוגדת לרוב המפגשים הפסיכולוגיים שבהם, במסגרת ניתוח סמכותי של הריטוריקה של מי שנתפסים כחולים בנפשם או מעורערים רגשית, נעשה שימוש בתפיסות פסיכולוגיות של האדם הטוענות ליסודות מדעיים. ניתוח הריטוריקה המתפתחת במהלך הייעוץ הפילוסופי מורה, שיש בה משום קומוניקציה כנה.
מטרת הייעוץ הפילוסופי היא לאו דווקא מציאת תשובה, פתרון או דרך טיפול, אלא נסיון לרכוש כישורים, התייחסויות וידיעה פילוסופיים. הייעוץ הפילוסופי מועיל במידה שבן-השיח נעשה פילוסופי יותר בחשיבתו, בלשונו ובפעולתו.
תיאור של גישות אחדות לייעוץ הפילוסופי - החקירה הפתוחה (Open-ended Inquiry )של ג' אכנבאך (G. (Achenbach, ריבוי דיאלוגים (Pluralism of Dialogues ) של א' הוכנדייק (A. Hoogendijk) והמיטאלוג (Metalogue ) של א' וינינג (E. Veening - )ינהיר את תועלתה של הפילוסופיה במסגרת חדשה זו של מפגשים.
החקירה הפתוחה של אכנבאך
למן ראשית המאה העשרים מבוכת האדם והחיפוש שלו אחר אורח-חיים אותנטי היו נושאים שהעסיקו פילוסופים בעלי גישות שונות. לאחרונה נטלו הפילוסופים חלק בדיונים ציבוריים שעניינם נשק גרעיני, הנדסה גנטית, המתת-חסד וכיו"ב, מגמה המצביעה כמדומה על ויתור אפשרי על הבוז המסורתי כלפי פילוסופיה שאיננה 'אקדמית', היינו, תיאורטית. בהקשר זה יש להבין את תחילת העיסוק של אכנבאך בייעוץ פילוסופי בראשית שנות השמונים של מאה זו ברפראת ( Refrath) שעל-יד קלן שבגרמניה. המכון שהקים אכנבאך בשנת - Institut fur philosophischen Praxis und Beratung - מנה בראשית שנת 1991 למעלה מ110- חברים, בכלל זה מספר ניכר של פרופסורים מתחומים שונים.
בהשראתו של אכנבאך הקימו בשנת 1984 כמה פילוסופים הולנדים קבוצת עבודה, ובה הם הכשירו זה את זה אהדדי בשיחה פילוסופית. כעבור שנתיים של הכשרה בפועל ועיון בכתביו של אכנבאך, פתחו הפילוסופים הללו משרדים משלהם בהולנד. בתוך עשר שנים זכו רעיונותיו של אכנבאך לתגובה בארצות אירופיות רבות, ואף מחוץ לגבולות היבשת: משרדים לייעוץ פילוסופי נפתחו בחלקי תבל שונים, כמו, למשל, קנדה, דרום-אפריקה וישראל.
אכנבאך (1985) אינו מיישם שום שיטת טיפול שגובשה מראש. מה שמביע הפונה אינו מתפרש כסימפטום אלא נתפס כבעיה גופה. על בסיס של שוויון הדדי ומתוך הסתייעות בהכשרתו הפילוסופית אכנבאך שוקל בעניין יחד עם האיש (האנשים) הבא לבקש את עצתו. במקום לתת עצה הפילוסוף-היועץ מעלה שאלות. שיטות או מבנים פילוסופיים אינם מעניינו. החשיבה עצמה היא העניין שעומד על הפרק, וניתן להגיע לתובנה עמוקה וכוללת יותר של השאלה או הבעיה שהביאה את הפונה אל היועץ. אכנבאך דוחה את השיטה הרפואית האופיינית לרוב דרכי הייעוץ, שבהן ניתן טיפול בהסתמכות על אבחון הסימפטומים של ה'חולה'. אליבא דאכנבאך, הפירוש איננו חשיפת האמיתות החבויות מאחורי הדברים הנאמרים (Unterlegen), כפי שגורסים פסיכותרפיסטים ופילוסופים-כביכול רבים, שלגבי דידם שאלות, תלונות או בעיות מתפרשים במונחיה של תורה מסוימת בלבד, כמו, למשל, הפירוש המיני-הדינאמי של פרויד לאדם.
אדרבה, אגב הייעוץ הפילוסופי נוצר תהליך דיאלקטי (Auslegen),שבו חלקו של היועץ בבעיה איננו במתן פירושו-שלו, אלא בהענקת דחף מחודש לפונה ל'ביאור עצמי'. הפילוסוף-היועץ מעיין יחד עם הפונה בבעיות שלא באו על פתרונן - תהליך המביא לפתרון הבעיות הללו באמצעות ההבנה הפילוסופית.
השפעותיה האפשריות של ההבנה הנוצרת כתוצאה מכך שהפונה מסביר את עצמו יכולות להיות רבות. אחת היא אם מגיעים לכלל פירוש אחד או יותר (או שמא אין מגיעים לפירוש כל עיקר), התהליך הפילוסופי הוא-הוא העניין החשוב. אל לה לפעילות הפילוסופית להיפסק או להיבלם על-ידי מסקנות סופיות או על-ידי פילוסופיה שאין עליה עוררין. נהפוך הוא, בדיאלוג שראה אור ב- ( Agora (1988 בין גרד אכנבאך לבין פטר סלוטרדייק אכנבאך מאפיין את הייעוץ הפילוסופי כמנוגד לצורך הפוזיטיביסטי בשיטה: 'הפילוסופיה איננה עיון באמצעות שיטות אלא עיון על שיטות; היא איננה עיון באמצעות תורות, אלא - על תורות' (ההדגשות שלי - ש"ש). גם סלוטרדייק ראה עניין זה כמהותי לפילוסופיה חיה. ההתפלספות כמסע ולא כמיתודולוגיה של ה'דרך מאל"ף עד תי"ו' נתממשה הלכה למעשה כבר על-ידי סוקראטס. סוקראטס הנחה את הנער באומנות החיים בתיתו משמעות לנטל החיים. הנה-כי-כן, ההבנה הפכה את החיים הבעייתיים והקשים לנסבלים. כאשר מרפים את ידיהם של בני האדם מלחשוב על העניינים המורכבים והמעיקים שנתקלים בהם במרוצת החיים עצמם, הפילוסופיה הופכת להיות פעילות מודחקת ומטילת מורא. אכנבאך (1984), בתור 'מיילדת' סוקראטית מודרנית, כביכול, מעודד את הפונים אליו ל'הוליד' תובנות פילסופיות של הנושאים הבעייתיים והמורכבים בחיים. בעבודתו המעשית של אכנבאך החשיבה חוזרת שוב ושוב אל אותו מצב קונקריטי מיוחד, אל החיים כמות שהם, ומשם מתחילה הפילוסופיה מחדש.
ריבוי דיאלוגים של הוכנדייק
הוכנדייק (1988) מבחין בין פילוסופיזם - ידיעה של הפילוסופיה - לבין הפילוסופיה עצמה. הייעוץ הפילוסופי עניינו איננו בפילוסופיזם דווקא אלא בכישורים ובהתייחסויות פילוסופיים. אחת ההתייחסויות הללו היא התרכזות שלווה, חוסר-פניות חופשי ונטול משוא-פנים. הפתיחות היא מהותית. הוכנדייק כורך יחד פתיחות ואהבה. עד לרנסאנס נתפסה האהבה כתנאי לידיעת היבטים של המציאות; למן ההשכלה מציבות תנאי מעין זה רק כמה משנות פילוסופיות שוליות. התייחסות פילוסופית אחרת היא התפעלות. ההתפעלות הכרחית קודם שהפילוסוף יכול להתחיל להקשות. התפעלות צריכה לבוא במקום מצב שהוא מובן מאליו. הפילוסוף-היועץ, הרואה בהתפעלות מקור, יסוד, מניע פנימי ומתמיד של הפילוסופיה, יחווה כל פונה וכל שעת התייעצות כשונים. היועץ צריך למצוא איזה סוג שיחה או איזה צירוף של סוגי שיחה יהיה הולם ביותר בשביל כל פונה ופונה לעצמו. השיחה יכולה להיות בעלת אופי של שיטת ה'מיילדות' הסוקראטית: לעורר באחר מודעות אל תוכן חשיבתו ולאופן חשיבתו ולחזור ולבחון אותה באורח ביקורתי. השיחה עשויה גם ללבוש צורה דיאלקטית: כל צד מלמד זכות על זווית-ראייה אחת, העומדת בניגוד לזווית-הראייה האחרת, ולבסוף, כל אחד מן הצדדים בשיחה רוכש תפיסות חדשות. בדיאלוג על-פי דרכו של בובר, היועץ צריך לחרוג מעולם החשיבה שלו-עצמו. על-ידי התרכזות שלווה באחר ועל-ידי 'הכללה פעילה' של האחר - בלא שהאדם יאבד את עצמו באחר -אפשר להגיע לכלל ידיעה של האחר, עם שהוא גם נשאר בגדר מסתורין שמן הנמנע לדעתו. החשיבות שנודעת לפילוסופיה הדיאלוגית של בובר נעוצה בכך שבפנייתה אל האחר היא משיבה לאחר את ה'אני האמיתי' שלו. אליבא דבובר (1957) כל חיים בפועל הם מפגש וכל פגישה כרוכה בריפוי.
בעבודתו המעשית של הוכנדייק מוקדשת תשומת-לב מיוחדת להנחות המוקדמות, להתייחסויות ולרעיונות המסוימים שהם מקובלים על הפונה בחינת מובנים מאליהם. הפילסוף ער לחשיבה שאיננה עקיבה, איננה ביקורתית והיא תלוית- תרבות. הואיל ולעתים קרובות יש לסתירות זיקה בעייתית לחיי היומיום, אי-התאמות שהובחנו נידונות לפי העניין באורח שיטתי. חלק מן ההתייחסות השיטתית הוא ניתוח מושגי, כמו, למשל, מה המשמעות של 'תלות', 'חירות', 'ריק' בשביל אדם נתון במצב נתון. בהתייחסות שיטתית החשיבה מתבהרת, אך מצבים עלולים להפוך לבעייתיים יותר, ויש בכך כדי להטריד את הפונה. ואולם, במרוצת השיחות הללו יסגל לו הפונה את ההתייחסות ואת הכישורים הפילוסופיים של היועץ; הם ישיבו על כנו את האיזון הרגשי של הפונה, והם אף עשויים להיות לו מקור של שלווה.
המיטאלוג של וינינג
איטה וינינג (בדפוס) רואה בחשיבה דבר-מה שאפשר ואף מן הדין לפתחו. וינינג משווה את עצמו ל'סוחר בכלי חשיבה'. בפעילויות קונקריטיות תשומת-לב וטיפוח לעתים קרובות מונעים אסונות; באותו מובן גם חשיבה זהירה והולמת על מצבי חיים היא פעילות ששכרה בצדה. בהקשר זה הייעוץ הפילוסופי מתייחס אל תורתו של קארל פופר על יחסי-הגומלין, הגורסת, כי תוכני חשיבה אובייקטיביים עשויים להשפיע על מצבי הכרה ועל העולם החומרי ולהיפך.
את עבודתו המעשית של וינינג מאפיין רעיון המיטאלוג:'המרחק שבחשיבה, ואחריו שוב חשיבה על-אודות החשיבה'. בטסון (1972), שהייעוץ הפילוסופי חב לו אתרעיון המיטאלוג, מציע תורה של סכיזופרניה המושתתת על ניתוח של קומוניקציה ועל תורת הטיפוסים הלוגיים של אלפרד נורת וייטהד ושל ברטראנד ראסל. בטסון מניח, כי דרך סדרות מסוימות של אירועים - שהוא מכנה אותם מצבים של 'קשר-כפול' - החולה רוכש הרגלי חשיבה אופייניים לקומוניקציה סכיזופרנית. באותם מצבים של 'קשר-כפול' הפאראדוקס והסתירות מביאים לידי בלבול, ומי שנתונים במצבים הללו לכאורה אינם יכולים לנתחם או להבינם.
שלא כמו התיראפיסטים, וינינג אינו תר אחר 'רקע פאתוגני', ואף אינו מבקש דרך לקשור את הפונים אליו ב'קשר-כפול ריפויי', אדרבה הוא יצור מיטאלוג עם הפונים אליו. בטסון מגדיר את המיטאלוג כדלקמן: 'שיחה על נושא בעייתי כך שהמשתתפים דנים לא רק בנושא השיחה אלא גם במבנה, הנחשב כשייך באופן מהותי לנושא'. הגדרה זו, כשהיא מתורגמת לתחום הייעוץ הפילוסופי, פירושה התבוננות בדפוסי-חשיבה והסרת המסתורין שבמבוכה על-ידי הרהור אחרי דפוסי-חשיבה המוליכים ל'מבוי סתום' פאראדוקסאלי אך כוזב.
באמצעות המיטאלוג הפילוסופים-היועצים מבקשים לחמוק מן 'התמונה הכולאת' החבויה בלשוננו, לפי ויטגנשטיין. הדוגמה שלהלן, שמביא וינינג (1987), תוסיף ותבהיר איך חשיבה על-אודות דפוסי-חשיבה עשויה להועיל.
במרוצת אחת משעות ההוראה של וינינג העלה סטודנט קושיה שהטרידה אותו זה זמן-מה. האיש הצעיר שעבד בבית-חולים פסיכיאטרי התנגד באופן עקרוני לטיפול במכות חשמל. כחבר בקבוצה שהיתה פעילה נגד טיפול מעין זה הוא לא פקפק בנימוקיו להשקפתו זו שהיתה חורגת מן המוסכמות. עם זה, אגב עבודתו הוא נקלע למצב שבו הוא נוכח לדעת, כי במקרה מסוים הוא הסכים לנחיצות הטיפול במכת חשמל בחולה מסוים. הסטודנט בא במבוכה: 'כלום זנחתי את עקרונותי כל-כך בקלות? כלום הם היו כל-כך פחותי-ערך בעיני?'
וינינג הציע לסטודנט לראות את הבעיה כהתמודדות בין שני עקרונות שונים, ולאו דווקא כהתמודדות בין עקרון לבין העדרו של עקרון. ההתמודדות בין עקרונות או צירופם של עקרונות מביאים מדי פעם עקרון זה או זה לראש הסולם ההירארכי.
וינינג ביקש מן הסטודנט לראות בבעייתו דילמה אתית. דרך ראייה זו הפחיתה ממבוכתו של האיש הצעיר, וכעבור זמן קצר בעייתו 'נפתרה'.
מיטאלוג זה התרחש במסגרת כיתה - רוב הפילוסופים-היועצים גם מארגנים סמינרים ומרצים על הייעוץ הפילוסופי. באופן דומה, גם במסגרת של מפגש אותו מיטאלוג ייצור זווית-ראייה חדשה.
סיכום
מן התיאור שהובא לעיל של עבודתם של אכנבאך, של הוכנדייק ושל וינינג עולה בבירור, שבייעוץ הפילוסופי היועץ מסייע לפונה להתפלסף בעצמו. אין פירושו של דבר, כי תהליך פילוסופי דידאקטי זה אינו מביא לתשובות, לפתרונות או ל'טיפול'. אף-על-פי-כן, ערכו של הייעוץ הפילוסופי ותועלתו נעוצים ב'הון' הפילוסופי שהפונה צובר; התועלת 'קצרת-הטווח' היא עניין משני.