הקרניים של משה של מיכאלנג'לו
כסימן של הנבגד
מאת גיא שקד
מילות מפתח: מיכאלאנג'לו, מיכאלנג'לו, מיקלאנג'לו, משה
הפסל של משה, מעשה ידי מיכאלנג'לו, מציג את משה ברגע חשוב בחייו. משה ירד מהר
סיני, ומביא את עמו, עם ישראל את החוקים הבסיסיים של דתם. זאת כי תחת ידו נמצאים
הלוחות השניים של עשרת הדיברות.
תנוחתו של משה הינה זו של הנביא, ממוקם על כסא שיש, בין שני עמודי שיש
מעוטרים. זקנו הארוך יורד מטה ומוסט הצידה באמצעות ידו הימינית שגם נשענת על הלוחות.
תנוחה זו של הנביא הישוב מופיעה גם בציורי הפרסקו מקפלה הסיסטינית של מיכאלנג'לו
מאותה התקופה. הנביאים יחזקאל, זכריה, יואל, ישעיה ודניאל, כמו גם הסיביליות
הלובית קומאנית, אריטראית פרסית ודלפית, כולם ישובים כמו משה בין שני עמודים
מעוטרים ומחזיקים איזושהי פלטפורמת כתיבה (ספר או מגילה).
לכל נביאים אלו ולמשה יש במשותף זה שהתורות הדתיות והנבואות שלהם נכתבו
ונשתמרו בספרי התנ"ך. נביא כמו יונה שמעשיו יותר מנבואותיו הדתיות ותורתו
מופיעות בתנ"ך מצויר ללא פלטפורמת כתיבה לצדו [1].
הפסל מכיל מספר מוזרויות של פרופורציה (מתוארות כשגיאות ופגמים בידי מספר
מבקרי אומנות). ואולם אלו נעלמים אם הפסל נצפה מלמטה כפי שמיכאלנג'לו התכוון במקור
[2].
ישוב, משה מביט בעמו, האנשים שבגדו באמונו. כי בני ישראל ביצעו פולחן לעגל
הזהב, מקריבים ותורמים לאליל את הזהב שלהם ותכשיטיהם. זה קרה בזמן שמשה היה על
ההר, וקיבל מאלוהים את התורה בפעם הראשונה. האירוע גרם למשה ברגע של כעס לשבור את
הסט הראשון של הלוחות עם הדיברות חרוטות עליו. לאחר מכן הוא עשה סט שני שעליו עשרת
הדיברות היו חרוטות – וסט זה הוא המוצג בפסל ואותו הוא לא שבר.
צורת הלוחות הינה מלבנית בפסל, כפי שהייתה המסורת המרכזית באיטליה באותה
התקופה. צורה זו הינה שונה מהנוהג כיום לשים על ראש המלבן שתי קשתות בצורת דיפטיך.
מיכאלנג'לו היתכן והיה מושפע ישירות בעניין זה מדלתות הנחושת של לורנצו גיברטי
(1378-1455) משנת 1452 לבטיסטריו של הקתדרלה של פירנצה [3]. דלתות שנקראו ע"י
מיכאלנג'לו "דלתות גן-עדן" [4]. הפרסקו של קוזימו רוסלי (1439-1507)
בקפלה הסיסטינית יתכן והיווה מקור נוסף.
משה צופה בעמו והוא מצוי במצב של זעם, רגש לא בלתי מוכר למיכאלנג'לו בזמן
שהוא הקים את המצבה לאפיפיור ג'וליוס. כי פרויקט ארוך זמן זה החל ב 1505 עם הדרישה
מהאפיפיור ג'וליוס השני להקים ארבעים פסלים גדולים כמצבה בכנסיית קברו. לאחר זמן
מה שינה את דעתו וקיצץ את היקף הפרויקט וסירב לדבר עם מיכאלנג'לו על הפרויקט.
התומאה היתה שמיכאלנג'לו עזב לטוסקנה בזעם ב 1506. כשהוא שב לרומא הפרויקט שוב
קוצץ בהיקפו בידי ג'וליוס והאפיפיורים שבאו אחריו. האסיסטנטים של מיכאלנג'לו סיימו
את העבודה על המצבה בשנות ה 1540ים. במקום עבודה על פרויקט זה מיכאלנג'לו הועסק
בציורי הפרסקו של הקפלה הסיסטינית דבר שהפכו למתוסכל מאוד. הוא ביטא את מרירותו ב - 'sonetto caudato'“I' ho
gia' fatto un gozzo in questo stento...” [5]
וגם אמר לאפיפיור שציור "אינו אומנות שלי".
בטיפולו בקרניים שנאמר שפרופו של משה קרן (שמות 34:24-30) מיכאלנג'לו מדגים
את תיחכומו הרב בפירוש הטקסט התנ"כי. בתנך נאמר כי עור פניו של משה קרן,
ואולם מימוש דבר זה בפסל פירושו היה עיוות פני משה ותיאור קרניי אבן במקום תווי
פנים.
מיכאלנג'לו משתמש במשמעות השניה של המילה העברית קרן – גידל קרניים ("cornuto" באיטלקית), וממקם את קרני האור על ראשו של משה כאילו היו
שתי קרני חיה קטנות. יתכן וביסס את פעולה זו על התרגום של ג'רום שמשתמש במונח
הלטיני "cornutam" (גידל קרניים כשל חיה) כתרגום
המילה העברית קרן.
פירוש אפשרי של שמות 34:29-35 היא שפניו של משה קרנו ובני ישראל פחדו לגשת
אליו כי פחדו שיתכן ומדובר באיזשהי מחלת עור מדבקת או מחלה [6] הגלל שזו תכונה לא
טבעית. זה לא סביר שבאמת סבל מבעיית עור מכמה סיבות. הראשונה שאח"כ לא נזכר
דבר על זה וזה עבר כמצב זמני. השני הינו, כי עפ"י הגיון דתי ה' היה צריך סיבה
כלשהי לתת עונש כזה לשליחו הנאמן. הסיבה השלישית, של מחקר התנ"ך המודרני, היא
שזה לא הגיוני שסיפור מעליב כזה לנביא ה' ישמר במיתוס על הבאת דברי ה' לעמו הנבחר.
הפירוש שבני ישראל חשבו שסבל ממחלת עור הינה בעייתית לא בגלל ההתנהגות
הבעיתית של העם לפי פירוש מעין זה, אלא בגלל התגובה האפולוגטית משהו של משה
בהסתירו את פניו, כאילו הינו בוש ולא נוזף בהם על התנהגותם חסרת הכבוד והלא ראויה כלפי
מנהיגם.
זה למנוע פירוש כזה של בעיית או מחלת עור שפרשני הספטואגינט פירשו את הטקסט
העברי כאילו עורו היה קורן הוד [7]. כך אומרים כי בני ישראל לא התקרבו אליו מיראה
ופליאה, של אירוע לא טבעי מעורר הוד.
פירושו של ג'רום הינו למעשה עוד פירוש תקף ואפשרי של הטקסט המקראי, ולא
חוסר הבנה של המילה העברית קרן [8]. כי הינו מציג פתרון לשתי הבעיות המרכזיות של
הטקסט העברי. הוא גם פותר את הבעיה של הבנת הטקסט כמחלת עור ע"י זה שלא מתרגם
את המילה "עור" כלל, ולמעשה מתרגם "
cornuta esset facies " (פניו קרנו).
הבעיה הראשונה שפירושו של ג'רום מנסה לפתור הינה שכתבו כי משה לא ידע כי ה'
גרם לפניו לקרון (שמות 34:29). קרינה זו נאמר הפחידה את בני ישראל והיה צריך לכסות
את פניו במסיכה כשדיבר אליהם (שמות 34:33-35). שאלה עולה, כיצד לא הבחין שפניו
קרנו כשירד מההר. אם פניו של אדם קורנות היינו מצפים שיבחין בכך גם ללא שימוש
במראה.
עכשיו, לפי פירושו של ג'רום כל מה שמשה היה צריך לא להבחין בו הינו הריקמה
הקרנית שנוספה לו (בקרניים אין עצבים), ודיפורמציה קלה בצל של ראשו בזוויות
מסוימות מאוד.
הבעיה השניה בטקסט עימה ג'רום מתמודד הינה שקרינה זו אירעה רק אחרי שהייתו
השניה של משה על ההר. אילו נגרמה מהשהות עם ה' לזמן ממושך, מדוע לא קרנו פניו אחרי
השהייה הראשונה עם ה' למשך ארבעים יום (שמות 24:18), כי לא נזכרת כל קרינה כזו
אחרי השהות הראשונה עם ה'.
לפי פירושו של ג'רום לטקסט, הקרניים על ראש משה היו איזכור לבני ישראל של
עגל הזהב (גם בעל קרניים) לא הם זבחו כשמשה היה עם ה' בהר בפעם הראשונה (שמות
32:1-6,21-24). זה גם מזכיר על זעם ה' לבגידת העם והערצתם את עגל הזהב כמו גם
מדגימה את יכולתו הנוראית של ה', שיכול להפוך בני אדם לבעלי תכונות הדומות
לאלילים. לפיכך כפי שצפוי מסימן של האל הנבגד, עורר פחד רב בבני ישראל. הם לא יכלו
להביט ישירות במשה מתוך פחד עצום זה (שמות 34:30).
בשימו את הקרניים על ראשו של משה מיכאלנג'לו התחמק מהצורך לעוות את פני משה
ויכל לפסל את פרצופו של משה הנבגד ולתת לו הבעת זעם כשהוא מטה ראשו לצפות בצאן
מרעיתו. פרויד זיהה את מבט זה של זעם [9]. משמעות הקרניים כסמל של בגידה יתכן
ושימשה מקור לסימון הפולקלורי האיטלקי של קרניים כסמל של בעלים נבגדים [10]. בכל
מקרה זה שימש דרך השפה האיטלקית כפירוש של משה של מיכאלנג'לו (כמו בעל נבגד
ע"י אשתו הוא נבגד ע"י עמו).
===========================================================
[1] יוצא מן הכלל הינה דמות הנביא ירמיה שמצויר בפרסקו כעסוק במחשבות, ללא
ספר או מגילה לצדו. זה יתכן בהתאם לבקשתו בתנ"ך שנבואותיו ותורתו ירשמו בספר
וזה יושלך למימי הנהר פרת בבבל ירמיה 51:59-64).
[2] Rosenthal, E.,
Michelangelo's Moses, dai di sotto in su, The Art Bulletin, Vol. 46,
1964, pp. 544-550
[3] Tsarfati, G. B.,
"Luchot habrit kesemel hayahadut", Aseret Hadibrot : Berei hadorot,
(in Heb.), (B. Segal ed.), Magnes, Jerusalem, 1986, pp. 363-366
[4] Vasari, G., Le Vite dei Piu` Eccellenti Pittori, Scultori e Architetti,
Rome, Newton, 1991, p. 309
[5] Saslow, J. M., The Poetry of Michelangelo : An Annotated Translation,
New Haven, Yale University Press, 1991, pp.70-72
[6] It seems that the Biblical writer was much
occupied by skin conditions that were prevalent among the Israelites of the
desert generation (they are discussed extensively in Leviticus, chapters
13-15). That God in some caused the disease of leprosy (causing the skin to be
white as snow) directly and could for Moses heal it completely is demonstrated
on Moses (Exodus 4:6-7) and on his sister Miriam (Numbers 12:10-15). The
accusation that the Israelis were expelled from Egypt because they suffered
from skin conditions existed in the Greek Hellenistic and later Roman world as
is claimed by Tacitus and opposed by Josephus (See: Tacitus, The Histories,
(Jackson, J., tr.), Book V, Cambridge, Mass., Harvard University Press, 1969,
pp. 177-181; Josephus (Flavius), Against Apion, (Thackeray, H. St. J., tr.),
II. 289-290, Cambridge, Mass., Harvard University Press, 1969, p. 409
[7] Brenton,
L. C. L. (ed.), The Septuagint with Apocrypha: Greek and English, Hendrickson
Publishers, MA. U.S.A., 1990, p. 118. The Jewish-Alexandrine philosopher Philo
(c. 1st century AD) takes the idea even further, suggesting that Moses
"descended with a countenance far more beautiful than when he ascended, so
that those who saw him were filled with awe and amazement". The radiation
from him (that he did not notice) was such that "nor even could their eyes
continue to stand the dazzling brightness that flashed from him like the rays
of the sun." See, Colson, F. H. (tr.), Philo, Vol. VI, Oxford University
Press, Oxford, 1950, p. 485
[8] It is
likely that Jerome's interpretation of the term karan represents some oral
Jewish tradition of his time. For in an early Aramaic religious poem (piut)
appears Moses to have grown horns in order to ram the angels above so that they
will not prevent him from reaching the seat of God. As it says "And I've
put glorious horns on your head, So if an angel approaches you would ram him
with them". See: Heinmann , J., Iuney Tfila (examination of prayers), (in
Heb.), Jerusalem: Magnes Press (Heb. Uni.), 1981, pp. 150-151, 160
[9] Tolnay,
C., "Michelangelo" Thieme-Becker, Allgemeines Kunstlerlexikon, Vol.
24, 1954, pp. 39-41. Freud, S., Der Moses des Michelangelo, Imago, Zeitschrift
Anwendung der Psychoanalyse auf die Geistesschaften, Vol. 3, 1914, pp. 15-36
[10] The term
'fare la corna al proprio coniuge' meant to betray in the Italian language, as
early as the thirteen century (in Proverbia super natura feminarum). See:
Cortelazzo, M., & Zolli, P., Dizionario etimologico della lingua italiana,
Zanichelli, Bologna, 1979, Vol. 1, p. 285
מבקר יקר, אנא הקדש רגע קצר לחתום ב ספר האורחים שלי!
----------------------------------------------------------------
