(On) Yom Kippur eating and drinking are forbidden,
also bathing, anointing, wearing leather shoes and
having relations.
It is forbidden to do any work or to carry (from place to place)
as on Shabbat.
Since we need to add from the week day to the holy (day),
these things are (also) forbidden while it is still day
a short time before twilight.
Similarly, on the conclusion of Yom Kippur
until a short time after the appearance of the stars.
יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה
וברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה
ואסור בכל מלאכה וטלטול כמו בשבת
וכיון שצריכין להוסיף מחול על הקודש
לכן אסורים בכל אלו מבעוד יום
איזה זמן קודם בין השמשות
וכן במוצאי יום הכפורים
זמן מועט לאחר צאת הכוכבים Touching food or drink because one needs to give to children
is permitted by some (authorities) and forbidden by others,
if possible, one should be careful (about this). ליגע באוכלין ובמשקין כשצריכין לתת לקטנים
יש מתירין ויש מחמירין
ואם אפשר יש ליזהר (For details) of the ban on bathing see Ch. 124:7-9,
Also on Yom Kippur
it is not just forbidden to wash for enjoyment,
but one must (also) be very careful
to not wash more than is necessary.
For the concluding service,
afternoon and evening (prayers), since one was standing all the day
in the synaguoge and was busy with prayers and liturgical poems
then one was watchful of one hands and will not (need to) wash them. איסור רחיצה עיין סימן קכ''ד סעיף ז' ח' ט'
וגם ביום הכפורים
אינו אסור רק ברחיצה של תענוג
וצריך ליזהר מאד
שלא ירחץ יותר ממה שמוכרח לו
ולתפלה נעילה
מנחה ומעריב כיון שעומד כל היום
בבית הכנסת ועוסק בתפלות ופיוטים
הרי הוא משמר ידיו ולא ירחצם The Cohanim who go up to bless (the congegration)
are required to have their hands washed up to the wrist,
and if they did not wash their hands (properly) in the morning
but only the fingers but (still) made the blessing over washing the hands.
In any event, since this washing
is not sufficient for blessing the congegration,
in this case, now they are washing up to the wrist
they need to bless a second time over the hand washing.
Preferably, they should wash their hands in the morning up to the wrist
and so will not now need to bless a second time. הכהנים שעולים לדוכן
כיון שלדוכן צריכין נטילת ידים עד הזרוע
ואם לא נטלו ידיהם בשחרית
רק האצבעות אף שברכו אז על נטילת ידים
מכל מקום כיון שנטילה ההיא
לא הועילה להם לדוכן
אם כן כשנוטלין עתה עד הזרוע
צריכין לברך שנית על נטילת ידים
וטוב יותר שיטלו ידיהם גם בשחרית עד הזרוע
ולא יצטרכו עתה לברך שנית One who is ill, even not dangerously, may wash in his normal manner.
A bride, within thirty days after the wedding,
can wash her face in order not to appear unattractive to her husband החולה אפילו אין בו סכנה רוחץ כדרכו
כלה בתוך שלשים יום משנשאת
רוחצת פניה כדי שלא תתגנה על בעלה One who sees, Heaven forbid, an emission on Yom Kippur,
if it is wet he (can) clean it up with a cloth,
but if it has already dried, then he washes the unclean place only,
it has the same laws as for (dealing with) excrement.
He should not wash his clothes so as not to go over the (forbidden action) of squeezing
He is forbidden to take a ritual bath even though
this is the normal action during the rest of the year.
He should reveal his problem to a Torah sage,
explain what happened to him on this holy and awesome day,
and be instructed what to do to receive repentance and a long life. הרואה חס ושלום קרי ביום הכפורים
אם לח הוא מקנחו במפה
ואם כבר נתייבש רוחץ מקומות המלוכלכים לבד
דדינו כצואה
ולא ירחוץ בבגד שלא יבא לידי סחיטה
ואסור לטבול אף על פי
שהוא רגיל לטבול בשאר ימות השנה
ויגלה צערו לתלמיד חכם
מה שאירע לו ביום הקדוש והנורא והוא
יורהו מה לעשות שתתכפר לו ויאריך ימים Anointing is forbidden, even to remove dirt,
and even on (only) part of his body.
One who is ill, even not dangerously, may anoint in the usual manner.
One who has pimples,
(since) in our countries, it is not the custom for healthy (people) to anoint (the pimples) on a week day,
it is forbidden for him to annoint (them), because this is a proven medical treatment. סיכה אסורה אפילו בשביל להעביר הזוהמא
ואפילו על מקצת גופו
אך חולה אפילו אין בו סכנה סך כדרכו
ומי שיש בו חטטין
במדינותינו שאין נוהגים הבריאים לסוך בחול
אסור לו לסוך משום דמוכח שהוא משום רפואה Wearing leather shoes is forbidden,
even wooden shoes without a leather covering,
However, (shoes ) of rubber, straw or cloth are permitted.
One should be strict about wearing shoes,
even in a place that is muddy or clayey or wet,
and even when walking before non-jews, it is forbidden.
If one is very distressed by (having to) walk in a place
that is muddy or clayey or wet without shoes,
one can put on shoes without heels,
or shoes with heels
but one changes the left (shoe) to the right (foot) and the right (shoe) to the left (foot)
as long as they are different.
At the entrance to the synaguoge, one removes them discreetly,
and be careful not to touch them when putting them on or taking them off,
so that one does not have to wash one's hands. נעילת הסנדל יש אוסרין
אפילו בסנדל של עץ שאינו חפוי בעור
אבל של גמי או קש או בגד מותר
ויש להחמיר בנעילת הסנדל
אפילו במקום רפש וטיט וגשמים
ואפילו הולך בין הגוים אסור
ואם הוא מצטער הרבה לילך במקום
רפש וטיט וגשמים בלי סנדל
ינעול סנדלין שהם בלי עקב
או מנעלים שהם עם עקב
אלא יחליפם של שמאל לימין ושל ימין לשמאל
אם יש חילוק ביניהם
ולפני פתח בית הכנסת יחלוץ אותם ויצניעם
ויזהר שלא ליגע בהם לא בנעילה ולא בחליצה
שלא יצטרך לרחוץ ידיו It is allowed to stand on coverings or spread even if they are leather,
but during the Amida one should not stand on anything,
but one who feels cold
can stand on some grass. מותר לעמוד על כרים וכסתות אפילו הן של עור
אבל בתפלת שמונה עשרה אסור לעמוד על שום דבר
אך מי שהוא איש מצונן
מותר לו לעמוד על קצת עשבים Every ill person even if not in danger,
or one who has a bruise on the foot,
and also a woman within thirty (days of giving birth) are allowed to wear shoes. כל חולה אף על פי שאין בו סכנה
או מי שיש לו מכה ברגלו
וכן היולדת כל שלשים מותרין בנעילת הסנדל One should not touch one's wife, even in the day,
rather treat her, the whole of Yom Kippur, as being menstrually unclean. אסור ליגע באשתו אפילו ביום
ויחזיקנה כל יום הכפורים כמו נדה Pregnant and nursing (women) fast (up to the end) like every one else.
A nursing (mother) whose baby is dangerously ill,
and will not feed except from her,
if she would fast and the baby would be in danger, then she must not fast. מעוברות ומניקות מתענות ומשלימות ככל אדם
ומניקה שולדה חולה ומסוכן
ואינו רוצה לינק כי אם ממנה
ואם תתענה תהא בסכנה לולד לא תתענה A pregnant woman who smelt a particular food,
and she wants it, and it's certain that if she is not given (some) from this
(food) that she wants, she and the baby may be in danger.
Therefore, if she says ''I must eat''
even though one has not seen a change in her face,
or one sees that her face has changed
even though she hasn't said anything,
she is quietly told that today is Yom Kippur,
because sometimes this will change her mind,
but if her mind is not calmed, we feed her in the following way.
First we give her a little
by dippIng a finger in soup or similar and giving (this) in her mouth,
because sometimes one drop (is enough) to change her mind.
If not, then she is given less than the required quantity,
and if she is still not calm, we give her as much as she needs.
Similarly, any man who's face was changed by the smell of food,
we consider him as in danger and we give him as described above.
However, all the time that his face has not changed,
we don't feed him, even if he says ''I need to eat''. מעוברת שהריחה איזה מאכל
ונתאוה לו וידוע שאם אין נותנין לה ממה
שהיא מתאוה היא וולדה מסוכנים
לכן אם אמרה צריכה אני לאכול
אף על פי שאין פניה משתנים
או שרואים שפניה משתנים
אף על פי שאינה אומרת כלום
לוחשין לה באזנה שהיום הוא יום הכפורים
כי לפעמים מתיישבת דעתה בכך
ואם לא נתיישבה דעתה מאכילין אותה בענין זה
מתחלה נותנין לה דבר מועט
שטובלין אצבע ברוטב וכדומה ונותנין לתוך פיה
כי לפעמים בטפה אחת מתיישבת דעתה
ואם לאו נותנין לה פחות מכשיעור
ואם עדיין לא נתישבה נותנין לה די צרכה
וכן כל אדם שהריח מאכל ונשתנה פניו
מסוכן הוא ונוהגין בו כמו שכתבנו
אבל כל זמן שלא נשתנה פניו
אין מאכילין אותו אף על פי שאומר צריך אני A pregnant woman and one who is dangerously ill,
the laws of eating and drinking which are (normally) forbidden on Yom Kippur
are the same as on Shabbat.
Except, that regarding eating and drinking,
even if several doctors say that he doesn't need to,
and even if they say that eating or drinking
would hurt him but the ill person says that he needs (to),
and even if he says that he is not in danger yet,
rather that if he does not eat he will become sicker and be in danger,
we listen to him and feed him.
This is because with regard to eating and drinking,
he understands his own state better,
and feels the extent of his (own) suffering. יולדת וכן חולה שיש בו סכנה
לענין אכילה ושתיה וחילול יום הכפורים
דינם כמו בחילול שבת
אלא דלענין אכילה ושתיה אפילו
כמה רופאים אומרים שאינו צריך
ואפילו אומרים שהאכילה או השתיה
תזיק לו והחולה אומר שהוא צריך
ואפילו הוא אומר שעדיין אינו מסוכן
אלא שאם לא יאכל תכבד עליו החולי ויסתכן
שומעין לו ומאכילין אותו
כי לענין אכילה ושתיה
הוא יותר מבין על עצמו
ולב יודע מרת נפשו When one feeds a pregnant woman or one who has given birth,
or a sick person, one puts before them the food
and says to them, ''If you know that you may be in danger
if you don't eat as much as you need,
eat as you normally do until you feel satisfied.
However, if it is possible for you not to eat,
at one time the (full) quantity, do as follows.
Eat at one time a quantity of about two-thirds of an egg, *
(for the quantity of food that makes one liable to ''Keret'' ** on Yom Kippur is
like a large dried date
which is a little less than an average egg without the shell),
rest a little,and then eat again, so that the rest between eating,
makes the time between the end of eating the first portion to the start of eating the second,
at least the time it takes to eat a slice of bread ***
You can eat (like this) even many times,
except there should not be eating
in this time , if this is possible and it is enough for him,
(because eating twice during this time
is counted together as one (quantity) of food)
With drink one should drink a little less than a cheek-full ****
and also drink a little then drink again,
and waiting time should also be
at least the time it takes to eat a slice of bread,
or in any case the time to drink a revi'it *****
One should measure out before Yom Kippur
these times using a timer
(such as a clock),
in order to know the (measure of the ) correct (time).{ * About 50 cc or 30 gm.}
{ ** Punishment by heaven.}
{ *** About 9 minutes. }
{ **** About 80 cc.}
{ ***** About 2 minutes.}
כשמאכילין את המעוברת או את היולדת
או את החולה, מניחין לפניהם את המאכל
ואומרים להם, אם יודע אתה שאפשר שתסתכן
אם לא תאכל די מחסורך
תאכל כסדר עד שתבין כי די לך
אבל אם אפשר לך שלא תאכל
בפעם אחת כשיעור עשה כך
ויאכל בפעם אחת כשיעור שני שלישי ביצה
כי שיעור אכילה להתחייב כרת ביום הכפורים היא
ככותבת הגסה שהוא פחות
מעט מכביצה בינונית בלא קליפתה
ישהה קצת, ושוב יאכל כך וישהה בין אכילה לאכילהו
עד שתהא מסוף אכילה הראשונה עד תחלת האכילה שניה
לכל הפחות שיעור כדי אכילת פרס
וכן יכול לאכול אפילו הרבה פעמים
רק שלא יהיו בו אכילות
בתוך שיעור אכילת פרס אם אפשר ודי לו
כי שתי אכילות שהן בכדי אכילת פרס
מצטרפות ונחשבות כאכילה אחת
ובשתיה ישתה בפעם אחת קצת פחות ממלא לוגמיו
וישהה גם כן קצת ויחזור וישתה
ושהיות אלו יהיו גם כן
לכל הפחות כדי אכילת פרס
או על כל פנים לפחות כדי שתית רביעית
ויש לשער קודם יום הכפורים
שיעורים אלו על כלי שעות
עם שעון
כדי שידעו על נכון One who is overcome by desire (for food) and becomes ill due to his hunger,
the sign for this is that the eyes become dim and he cannot see,
he is fed until his eyes become bright again. מי שאחזו בולמוס והוא חולה מחמת רעבון
וסימניו שעיניו כהות ואינו יכול לראות
מאכילין אתו עד שיאירו עיניו All those who are fed because they are in danger,
if no kosher food is available they may be fed with non-kosher food.
If he is fed non-kosher food
then one should feed him less than an ''k'zayit'' * as long as this suffices him.{ * The amount of an olive, about 1 oz or 28 gm.}
בכל אלו שמאכילין אותן משום סכנה
אם אין שם מאכל היתר מאכילין אותן מאכל איסור
ואם מאכילין אותו דבר איסור
נראה דיש להאכילו פחות מכזית אם די לו בכך If his mind is clear, he should bless before and after eating,
but not make Kiddush.
During Grace after Meals, he should say ''May our remembrance rise and come...'' and if it is Shabbat also ''Be pleased..''
If one forgot, there is no need to return,
since there is no obligation on this day to eat bread. אם דעתו מיושבת מברך לפניהם ולאחריהם
אבל קידוש לא יעשה
ובברכת המזון אומר יעלה ויבוא ואם חל בשבת אומר גם רצה
ואם שכח אין צריך לחזור ולברך
שאין חיוב היום לאכול פת A boy or girl who are younger than 9 years,
even if they want to fast a little,
One does not allow them in case they would come,
Heaven forbid, to danger.
However, one who is at least 9 years old and is healthy,
we train them to fast a little and not eat
until after the hour they would normally have eaten.
Concerning (not) wearing) shoes, washing and annointing,
one should train them even before 9 years old. קטן וקטנה פחותים מט' שנים
אפילו אם רוצים להתענות קצת
אין מניחין אותן שלא יבואו
חס ושלום לידי סכנה
אבל משיש להם ט' שנים שלמות והם בריאים
מחנכין אותן שיתענו קצת ולא יאכלו
עד לאחר איזה שעות ממה שהם רגילים לאכול
ובנעילת הסנדל ורחיצה וסיכה
יש לחנכם גם קודם ט' שנים It is preferable to smell, several times, some spices and bless
over them in order to make up the 100 blessings.
However, if his attention (is still on them),
he is forbidden to repeat the blessing, because this would be a blessing (made) in vain.
Therefore, one needs to meanwhile make a long break,
so that his attention is no longer on them.
It is preferable to smell each time a different spice.
even if there are of one variety
in any case if he has three kinds
such as fragrant tree (leaves), fragrant herbs, or perfumes.
If he (listens) attentively to every blessing of the Reader
and of the persons called up for the Torah and Haftorah portions
he will only be missing three blessings
out of the (required) 100 and will make this up over the spices. טוב להריח איזה פעמים בבשמים ולברך
עליהם כדי להשלים מאה ברכות
ואמנם כל זמן שלא הסיח דעתו
אסור לברך שנית דהוי ברכה לבטלה
על כן צריך להפסיק בינתים זמן גדול
שיהא היסח הדעת בינתים
וטוב שיריח בכל פעם בשמים אחרים
אף שהן מין אחד
ומכל שכן אם יש לו שלשה מינים
כגון עצי בשמים, עשבי בשמים, ומיני בשמים
ואם יכוין לכל ברכות השליח צבור
והקוראים בתורה והמפטירין
לא יחסרו לו רק שלש ברכות
לתשלום מאה וישלים באלו שעל הבשמים We remember our dead (parents) on Yom Kippur,
because remembering our dead causes our heart to be broken and humble,
and also because the dead need forgiveness.
The living of your people Israel are worthy of redemption
when they redeem the dead.
This teaches that the dead need forgiveness,
so we pledge charity in their name,
and near to that at the end of Parsha Tzaveh (Exodus 30:10) is written:
''once in the year ...'' and close to that (Exodus 30:12)
''they give every man a ransom for his soul'',
and charity is effective for the dead
because Hashem examines the hearts (motives) and if the dead were alive
they would have given charity,
and so the living can request to lighten the decree on the dead.
As David prayed for Avshalom,
the righteous dead plead for their descendants.
Also on the last day of Pesach
and the second day of Shavuot,
and on Shemini Azeret (the eighth day of Succot) we remember the dead.
As every first-born reads there,
and it is written (Deut. 16:17): ''every man shall give as he is able''
therefore we pledge money to charity
and as our pledge to charity is given in the name of our departed,
that they will be remembered for good,
so we will be remembered for good because of their good deeds.
It is the custom that one who has a father and mother (still alive)
goes out of the synagogue at the time of the memorial service.
It's also the custom that one in the first year after the death of a father or mother
also leaves the synagogue (at this time). מזכירין נשמות ביום הכפורים
משום דזכירת המתים משבר ומכניע לבו של אדם
ועוד לפי שגם המתים צריכין כפרה
כדאיתא בספרי כפר לעמך ישראל אלו החיים
אשר פדיתה אלו המתים
מלמד שמתים צריכין כפרה
ונודרים צדקה בעבורם
וסמך לזה בסוף פרשה תצוה כתיב
אחת בשנה יכפר וסמיך ליה
ונתנו איש כופר נפשו לה'
ומועילה הצדקה בעבור המתים
כי ה' בוחן לבבות שאם היה זה המת חי
גם כן היה נותן צדקה
והחי יכול לבקש להקל דין המת
כמו דוד שהתפלל על אבשלום
והמתים הצדיקים מליצים על צאצאיהם
גם ביום אחרון של פסח
וביום ב' דשבועות
ובשמיני עצרת מזכירין נשמות
לפי שקורין בהן כל הבכור
וכתיב שם איש כמתנת ידו
לכן נודרין מתנות לצדקה
וכיון שנודרין לצדקה נהגו ליתנה בעבור הנשמות
שיזכור אותם אלהים לטובה
גם אותנו יזכור עמהם לטובה בזכיותיהם
ונוהגין כי מי שיש לו אב ואם
יוצא מבית הכנסת בשעת הזכרת נשמות
גם נוהגין שבתוך שנה ראשונה למיתת האב או האם
יוצא גם כן מבית הכנסת If there is a baby to circumcise, the circumcision is done before ''Happy are they...''
and the blessing is said without the cup (of wine).
In our countries the custom is to bless over a cup (of wine)
and give a little from this to the baby to taste.
However, one should give him while saying (Ezekiel 16:6) ''In your blood live''
and not give to another baby to taste from the cup
(which is a stricter (rule) than on the 9th of Av).
One who usually sucks (out the blood) with wine in his mouth
should not sprinkle the wine with his mouth, rather only his hand
and then suck (out the blood) by mouth in the normal way. אם יש תינוק למול מוהלין אותו קודם אשרי
ומברכין ברכת המילה בלא כוס
ובמדינותינו נוהגין לברך על הכוס
ונותנין ממנו מעט להתינוק הנימול
מלבד מה שנותנים לו כשאומרים בדמיך חיי
אבל לתינוק אחר אין ליתן לטעום מן הכוס
דחמיר מתשעה באב
הנוהג למצוץ ביין
לא יזלפו בפה רק ביד
ומוצץ בפה כדרכו It is customary to have coverings on the floor of the synagogue
and this is because it is customary to prostrate oneselves
and lie face down when we recite the Service (of the High Priest) as a reminder of the Temple.
On a place where the floor is paved with stones (or tiles)
one must not prostrate so.
Even on a place that is not tiled but is bare
there is somewhat of a ban (against prostrating).
Therefore, coverings are laid down on the floor.
If there are no coverings
it is enough to use one's tallit or some other thing. נוהגין לשטוח עשבים בבית הכנסת
והטעם הוא לפי שנוהגין להשתחוות
וליפול על הפנים בשעת העבודה זכר למקדש
ומקום שהקרקע מרוצף באבנים
אסור להשתחוות כן
ואפילו במקום שאינו מרוצף
יש קצת איסור
על כן שוטחין עשבים להפסיק בין הקרקע
ואם אין שם עשבים
יפסיק בטליתו או בדבר אחר The time (for starting) the concluding prayers
is when the sun is at the top of the trees
so that one finishes (just as) the stars come out.
Sometimes it continues a little into the night
but we still say ''seal us''
because the attribute of judgement (in heaven) does not go
until (we) Israel have finished our prayers down here.
(However), ''the day is coming to an end...''
if the stars are out, is not said
because this would be like saying lies.
Rather, say ''the day has come to an end and the sun has come and gone''
The Reader says the priestly blessing
and ''Grant peace...'' because it is already night. זמן תפלת נעילה
היא כשהחמה היא בראש האילנות
כדי שישלים אותה עם צאת הכוכבים
ולפעמים נמשכת קצת בתוך הלילה
ואפילו הכי אומרים חתמנו
לפי שאין הדין מסתלק
עד שיגמרו ישראל את סדריהם למטה
והחרוז היום יפנה וכו'
אם יצאו הכוכבים לא יאמר כן
משום דהוי דובר שקרים
אלא יאמר היום פנה השמש בא ופנה
השליח צבור אומר ברכת כהנים
ושים שלום אף על פי שהוא לילה One should abandon the custom that a non-jew lights candles
for the liturgical poems of the concluding service,
rather (make use) of the candles spread out in all of the synagogue in
because this is the most fitting (use). יש לבטל המנהג שהנכרי מדליק נרות
לצורך אמירת הפיוטים בנעילה
אלא הנרות הדולקות יפזרם בכל הבית הכנסת
דזה הוי שבות דשבות After the concluding service,
even if it was Shabbat and it is still day-time,
then, anyway, one says ''Our Father, our King''
and then says ''Hear, O Israel...'' once,
then ''Blessed be His name, Whose glorious kingdom...'' three times,
then ''The Lord, He is G-d.'' seven times
to accompany the Holy presence
as it ascends upwards through the seven firmaments.
The Reader says
the full kaddish in a joyful tone,
then we blow once on the Shofar.
This is the sign of the Holy presence leaving us to go up,
as it was at the giving of the Torah.
As the Holy presence went up (Exodus 19:13): ''the horn sounds long...''
and (further) it was said (Psalms 47:6) ''G-d is gone up with a shout...''
and it also a reminder of the shofar on Yom Kippur of the Yovel (50th year).
One can blow
even if the stars have not come out
but it is twilight,
even if this is Shabbat.
However, if it is still day, one does not blow.
After blowing everyone says three times
''Next year in Jerusalem''. לאחר תפלת נעילה
אפילו חל בשבת וגמרו ביום
מכל מקום אומרים אבינו מלכנו
ואומרים שמע ישראל פעם אחת
ברוך שם כבוד מלכותו שלש פעמים
ה' הוא אלהים שבע פעמים
ללות את השכינה
שמתעלה למעלה משבעה רקיעים
ואומר השליח צבור
קדיש שלם בניגון של שמחה
ואחר כך תוקעין תקיעה אחת
והוא סימן לסילוק שכינה למעלה
כמו שהיה במתן תורה
שכשעלה השכינה נאמר במשוך היובל וגו'
ונאמר עלה אלהים בתרועה
וגם הוא זכר לתקיעת יום הכפורים ביובל
ויכולין לתקוע אף על פי
שעדיין לא יצאו כוכבים
אלא שהוא בין השמשות
ואפילו הוא שבת
אבל בעוד יום אין לתקוע
לאחר התקיעה אומרים כולם ג' פעמים
לשנה הבאה בירושלים After the stars come out we say the evening prayers,
One should have a Reader who is suitable,
and will pray smoothly with concentration
and one should rebuke those who try to rush.
One says in the Amidah ''You have favoured us...''.
If (Yom Kippur) was on Shabbat one says ''And G-d give you...''
but not say ''And let the graciousness...'' nor ''But You are holy...''.
After the prayers one blesses the new moon
and friendly greetings are then exchanged with rejoicing and a happy heart
as on a Festival. לאחר צאת הכוכבים מתפללין מעריב
ויש להעמיד שליח צבור הגון
ויתפלל בנחת ובכוונה
ויש לגעור בהחוטפים
אומרים בתפלת שמונה עשרה אתה חוננתנו
אם חל בשבת אומרים ויתן לך
אבל אין אומרים ויהי נועם ואתה קדוש
ולאחר התפלה מקדשין את הלבנה
ופוקדין איש את רעהו בשמחה וטוב לב
כמו ביום טוב At the Havdolah for out Yom Kippur
one needs to bless only on a light that was alight (all Yom Kippur),
and not on a light that one lit now from a flint (match) or the like,
nor with what was lit from them.
The best way is to light another candle
from the candle one lit yesterday in the house,
and then bless over the two of them.
If one does not have a light in the house
one can bring the candle that one lit in the synagogue
and light another from this candle
and then bless over them.
In an emergency, one can bless over a candle
that was lit by a non-jew,
or from the light of a match or the like.
One does not begin from (Isaiah 12:2) ''Behold G-d is my salvation...''
rather one blesses on the cup (of wine), on the candle and (makes) the blessing ''Hamavdil'' (distinction).
One does not bless over the spices.
If (Yom Kippur) was on Shabbat then one does bless over the spices,
and also starts with ''Behold G-d is my salvation...''
as on a normal out Shabbat. בהבדלה של מוצאי יום הכפורים
צריכין לברך דוקא על נר ששבת
ולא על נר שהוציאו עתה מן האבנים וכדומה
ולא במה שהודלק ממנו
והמובחר הוא להדליק נר אחר
מן הנר שהדליק אתמול בביתו
ולברך על שניהם
ואם אין לו נר בביתו
יביא את הנר הדולק מבית הכנסת
ולהדליק עוד אחד מזה הנר
ולברך עליהם
ובשעת הדחק מברכין על הנר
שהודלק מנר של אינו יהודי
או מהאור שהוציאו מאבנים וכדומה
ואין מתחילין הנה אל ישועתי
אלא מברכין על הכוס ועל הנר והמבדיל
ואין מברכין על הבשמים
ואם היה שבת מברכין גם על הבשמים
גם מתחילין הנה אל ישועתי
כמו בשאר מוצאי שבת One eats and drinks and rejoices at the conclusion of Yom Kippur,
as it is said that at the conclusion of Yom Kippur,
a Heavenly voice is heard, saying:
''Go and eat your bread in joy, and drink your wine in good heart,
for G-d has already started your redemption''. אוכלים ושותים ושמחים במוצאי יום הכפורים
דאיתא במדרש במוצאי יום הכפורים
בת קול יוצא ואומר
לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב טוב יינך
כי כבר רצה אלהים את מעשיך One who is scrupulous in his observances starts
so carrying out (the saying) to go from one mitzva to the next.
immediately after the end of Yom Kippur on building the Succah, המדקדקין במצות מתחילין
מיד במוצאי יום כפור בעשיית הסוכה
לקיים ילכו מחיל אל חיל On the day after Yom Kippur it is the custom to go early to the synaguoge.
On the days before Yom Kippur and Succot
one does not fast even for a Yarzeit.
One don't say Supplications because these are days of joy,
during which they prepared the altar (in the Temple) in the days of Solomon.
We also occupy ourselves with building the Succah,
and preparing the etrog in honor of the Lord of all,
who makes Israel holy and (gives us) the festivals. ביום שלאחר יום הכפורים נוהגין להשכים לבית הכנסת
ובימים שבין יום הכפורים לסוכות
אין מתענין אפילו תענית יארצייט
ואין אומרים תחנון לפי שהם ימי שמחה
שהיו מחנכין בהם את המזבח בימי שלמה
וגם אנחנו עוסקים במצות בנין סוכה
והכנת אתרוג ושאר המינים לכבוד אדון האדונים
מקדש ישראל והזמנים