On the seventh day, after the time that the comforters go from the mourner,
all the things that were forbidden during the seven (days of mourning) are now permitted
as they (the sages) said:1
''part of a day is reckoned like the whole day''
except for sexual relations which are forbidden the whole day
(even in a dark room).
In those cities where it is not the custom for the comforters to come on the seventh day
one must wait upto the time they usually come on the rest of the days
e.g.; after (people) leave the synagogue and usually come to comfort.
Also if the seventh day was Shabbat
then after he leaves the synagogue in the morning Torah study is permitted.1) Pesachim 4A
ביום השביעי לאחר שהלכו המנחמין מן האבל
מותר בכל הדברים שהיה אסור תוך שבעה
דאמרינן
מקצת היום ככולו
חוץ מתשמיש המטה שאסור כל היום
אפילו בבית אפל
ובמדינות אלו שאין המנחמין רגילין לבא ביום השביעי
צריך להמתין עד שעה שרגילין לבא בשאר הימים
דהיינו לאחר יציאה מבית הכנסת שרגילין לבא מנחמין
וכן אם חל יום שביעי בשבת
אזי לאחר יציאה מבית הכנסת שחרית מותר בתלמוד תורה On the thirtieth day the (sages) also said: ''part of a day is reckoned like the whole day''
and since then there are no comforters coming,
therefore immediately at daybreak he is free of the thirty (day) restrictions.
If the thrtieth day was on Shabbat, he is permitted to wash
on Friday in hot water in honor of the Shabbat, and to put on Shabbat clothes
and return to his (normal) seat in the synagogue,
but not to shave
(those who are strict continue the restrictions). ביום שלשים אמרינן גם כן מקצת היום ככולו
וכיון שאז אין באין מנחמין
לכן תיכף כשתנץ החמה בטלו ממנו גזירת שלשים
חל יום שלשים בשבת מותר לו לרחוץ
בערב שבת בחמין לכבוד שבת ולובש בגדי שבת
וחוזר למקומו בבית הכנסת
אבל אסור בגילוח
דחמיר טפי On the twelve months (mourning) for one's father or mother
we don't say ''part of a day is reckoned like the whole day''.
On the contrary, it is the custom to add the Jahrzeit day
and keep on it all the twelve month restrictions even if it comes on Shabbat.
However, on a leap year one also does not keep mourning
for in honor of one's father or one's mother we keep twelve months,
and the twelve months is already over before the Jahrzeit,
so on the Jahrzeit day we don't observe the mourning restrictions. בשנים עשר חודש שעל אביו ואמו
לא אמרינן מקצת היום ככולו
ואדרבה נוהגין להוסיף גם יום היאהרצייט
לנהוג בו כל דין שנים עשר חודש ואפילו חל בשבת
אך אם היתה השנה מעוברת גם כן אין נוהגין באבילות
שלכבוד אביו ואמו כי אם שנים עשר חדש
ומאחר שכבר כלו השנים עשר חודש קודם היאהרצייט
אז ביום האיהרצייט אינו חוזר עוד לאבלות