On a Shabbat that falls within the seven (days) one (still) follows the private restrictions,
namely, one is not allowed relations or to wash.
However, in public (the mourning) customs are not observed.
Therefore before ''A Psalm. A poem for the Sabbath day...''1
one puts on the shoes,2 sits on a (normal) seat,3
and changes the torn garment.4
Studying Torah (is forbidden) as it's done in private,
but to go over the (weekly) Torah portion,
two times in the text and once in the translation5 is allowed,
because one is obliged to complete (with the congegration) the portion
just as one has to read the Shema and similar parts of the daily service.1) Which signals the start of Shabbat.
2) Leather shoes instead of the slippers one wears during the seven days.
3) Instead of on the floor or on a low seat. 4) The shirt or jumper which is torn as a sign of mourning, usually at the time of the burial.
5) The Aramaic translation by Onkelos, see in Wikipedia Onkelos for more information.
שבת שבתוך השבעה נוהג בו דברים שבצינעא
דהיינו שאסור בתשמיש המטה ורחיצה
אבל דברים שבפרהסיא אינו נוהג
ולכן קודם מזמור שיר ליום השבת
נועל את המנעלים ויושב על כסא
ומחליף את הבגד הקרוע
ותלמוד תורה הוי דבר שבצינעא
אבל לחזור את הפרשה
שנים מקרא ואחד תרגום מותר
דכיון שחייב אדם להשלים פרשיותיו
הוי ליה כקורא את שמע וכדומה מסדר היום If they called the mourner to come up to the Torah he needs to go,
because if he refused that (is showing mourning) in public,
and Rabbenu Tam was called up every Shabbat for the third aliyah,
he became a mourner
and the reader didn't call him and he went up himself,
and he said 'because it was usual
for me to be called for the third (aliyah) every Shabbat,
one who sees that I didn't go up today
will know that it was because of my mourning' and that's (mourning) in public.1
Similarly, if a Cohen is a mourner,
and there isn't another Cohen in the synagogue, one needs to call him.
However, it's better that he goes out of the synagogue
before the Torah scroll is brought out.
Similarly, if a mourner has a son to be circumcised,
and the custom is that he is obliged to get an aliyah, one calls him,
because if one didn't call him that (would be mourning) in public.
It's better that he isn't (present) in the synagogue
at the time of the Torah reading.
(A woman that her time came2 for her to go to the synagogue
on Shabbat during her mourning days, see Chapter 211:11).1) A public display of mourning which is forbidden.
2) One week after giving birth so as to say the ''Blessing of Thanksgiving'' - ברכת הגומל.
אם קראו את האבל לעלות לתורה צריך לעלות
כי אם היה נמנע הוי דבר שבפרהסיא
ורבינו תם היו קורין אותו בכל שבת לשלישי
ואירע בו אבילות
ולא קראו החזן ועלה הוא מעצמו
ואמר כיון שהורגל
לקרות שלישי בכל שבת
הרואה שאינו עולה היום
ידע שהוא מחמת אבלות והוי פרהסיא
וכן אם הכהן הוא אבל
ואין כהן אחר בבית הכנסת צריכין לקרותו
אבל יותר טוב שיצא מבית הכנסת
קודם הוצאת הספר תורה
וכן אם יש להאבל בן למול
והמנהג הוא שהוא מחויב לעלות לתורה יקראוהו
דאם לא יקראוהו הוי פרהסיא
ויותר טוב שלא יהא בבית הכנסת
בשעת קריאת התורה
אשה שהגיע זמנה ללכת לבית הכנסת
בשבת שבימי אבלה עיין לעיל סימן רי''א סעיף י''א One who is paid by the congregation to read the Torah in the synagogue
and became a mourner,
should not go on the Shabbat in the seven (days) to this synagogue,
because if he is there, there is a doubt whether he should read or not. הממונה מהקהל להיות קורא בתורה בבית הכנסת
ואירע לו אבל
לא ילך בשבת שבתוך שבעה לבית הכנסת זאת
כי אם יהיה שם יש להסתפק אם יקרא או לא Shabbat counts towards the seven days
and even if he heard timely news on Shabbat
when one doesn't yet start at all the mourning customs,
it counts (towards the seven) also and he tears (his garment) after the end of Shabbat. שבת עולה למנין שבעה
ואפילו שמע שמועה קרובה ביום שבת
שלא התחיל עדיין כלל באבילות
עולה לו גם כן ובמוצאי שבת קורע One who buries his dead (relative) or heard timely news on a festival
whether on the festival day or during the Intermediate days
does not start mourning,
until after the festival,
this is in regard to (mourning) in public,
but (mourning) customs which are in private he observes as usual.
He doesn't change his clothes because this would be (mourning) in public
(even though other mourners would change their clothes also on the festival,
in any event because he hasn't yet started to mourn,
he shouldn't change (his clothes) on the festival)1
One who puts on Tefillin on the Intermediate days,
should put them on also on the first day after the burial.1) Because this would be like declaring in public that he has become a mourner.
הקובר את מתו או שמע שמועה קרובה ברגל
בין ביום טוב בין בחול המועד
לא חלה עליו אבלות
עד לאחר הרגל
והני מילי בדברים של פרהסיא
אבל דברים שבצינעא נוהג גם ברגל
לא יחליף בגדיו דזה הוי פרהסיא
ואף על גב דשאר אבל משנה בגדיו גם ברגל
מכל מקום זה שלא התחיל עדיין אבלות
אין לו לשנות ברגל
ומי שמניח תפילין בחול המועד
יניח גם ביום הראשון שלאחר הקבורה After the festival he starts to count the seven days of mourning,
and the last day of the festival is included in his count
then afterwards he counts six days.
Even if this was the second day of Rosh Hashana
it also goes towards the count. לאחר הרגל מתחיל למנות שבעה ימי אבלות
ויום האחרון של יום טוב עולה לו למנין
ומונה מאחריו ששה ימים
ואפילו יום שני של ראש השנה
גם כן עולה לו למנין Even though there is no (public) mourning on a festival or the Intermediate days
and even the customs of the thirty (days) don't apply on them.
He is allowed to wear washed clothes
and in any event because it is forbidden to shave during the festival,
therefore they count towards the thirty days,
and one counts thirty (days) from the day of the burial.
Shemini Atzeret, even though it is a festival in it's own right,
in any case, because he hasn't started mourning yet, it doesn't cancel.1
Also towards the count of thirty (days) it only adds one day.1) Normally, if one was already in mourning before a festival, the coming of the festival cancels the current phase of the mourning and moves one onto the next phase. See Chapter 220.
אף על פי שאין אבלות ביום טוב וחול המועד
ואפילו גזרת שלשים אין בהם
ומותר לו ללבוש בגדים מגוהצים
מכל מקום כיון דאסור בהם בגילוח מחמת המועד
לכן עולין למנין שלשים
ומונה שלשים מיום הקבורה
ויום שמיני עצרת אף על פי שהוא רגל בפני עצמו
מכל מקום כיון שלא התחיל עדיין באבלות אינו מבטל
וגם במנין השלשים אינו נמנה רק ליום אחד A bridegroom (who is a) mourner, if he married his wife before the festival,
and the festival occurred during his seven days of rejoicing
and a relative died (also) during the festival,
then all his seven days of rejoicing
are not included in his count for the thirty days. אבל חתן שנשא אשה קודם הרגל
ובא הרגל תוך שבעת ימי משתה
ומת לו מת בתוך הרגל
אזי כל שבעת ימי משתה שלו
אינן עולין לו למנין שלשים Even though there is no mourning during a festival,
we still take the time to comfort him
(and this is not considered as mourning,
because the mourner is not doing anything)
after the festival, at the end of seven days from the burial,
even though this still doesn't include the seven days of mourning,
his work can be done by others in their homes,
and his workers can do his work privately in his home.
There is no need to comfort him after the festival
for as many days as he was comforted in the festival but one visits him. אף על פי שאין אבלות ברגל
מתעסקין בו לנחמו
ואין בזה משום אבלות
כיון דהאבל לאו מידי קעביד
ולאחר הרגל כשיכלו שבעה מיום הקבורה
אף על פי שעדיין לא כלו שבעה ימי האבלות
מלאכתו נעשית על ידי אחרים בבתיהם
ועבדיו עושין לו בצינעא בתוך ביתו
ואין צריכין לנחמו אחר הרגל
מנין הימים שנחמוהו ברגל אבל מראין לו פנים