From the inner nature of a person,
he desires and craves money,
and it is most likely that a person
will go against the prohibition of (taking) interest,
than other prohibitions involving financial matters.
For with theft, deception and the like,
he himself takes care
that no one steals (from him) or cheats (him).
Also, if he wanted to steal from
or cheat a friend,
he will sometimes refrain out of shame
or out of fear (of detection),
which is not (the case) with interest.
For the borrower gives him (the interest) willingly and is happy
that he has found someone to loan (to him) even with interest.
Also the lender believes
that he is doing a great favor for the borrower,
who will be able to profit from this money
many times more than the interest.
Therefore it is very easy for a person to be tempted,
Heaven forbid, by the evil inclination
and fail (to follow) this prohibition.
Therefore our holy Torah was very strict
on this prohibition,
and many negative commandments are said about it.
The loaner transgresses 6 negative commandments,
and will not be revived when the dead are resurrected,
as is said (Ezek. 18:13):
''He gave (money) at interest and took a profit -
shall he live ? He shall not live.''
The borrower transgresses 3 negative commandments.
The scribe, the witnesses, and the guarantor *
transgress each one 1 negative commandment.
Also the broker who connected between them,
or helped one of them,
eg, he told the borrower about a (potential) loaner,
or told the lender about a (potential) borrower,
(they) also transgress 1 negative commandment.* { The scribe who writes out the document specifying the loan and its conditions, the witnesses who sign on the contract, and the guarantor who gives security to the lender by promising to pay if the borrower defaults on the loan. }
לפי שנפשו של אדם בטבעו
חומד ומתאוה אל הממון
וקרוב יותר שיהא אדם
נכשל באיסור
ריבית מבשאר איסורין שבממון
כי בגזל ואונאה וכדומה
הרי זה משגיח על עצמו
שלא יהא נגזל ושלא יתאנה
וגם זה שהוא רוצה לגזול
או להונות את חברו
לפעמים הוא נמנע מחמת בושה
או מחמת יראה
מה שאין כן ברבית
כי הלוה נותן לו ברצונו הטוב והוא שמח
כי מצא מקום ללוות על כל פנים ברבית
וגם המלוה חושב בדעתו
כי הרי הוא עושה טובה גדולה עם הלוה
שיוכל להרויח בממון זה
כפלי כפלים יותר מן הריבית
ולכן נקל מאוד שיהא אדם נתפתה
חס ושלום מן היצר הרע
להיות נכשל באיסור זה
על כן החמירה תורתנו הקדושה מאד
באיסור זה
והרבה לאוין נאמרו בו
המלוה עובר בששה לאוין
ולא יקום בתחיית המתים
שנאמר
בנשך נתן ותרבית לקח
וחיה לא יחיה
הלוה עובר בשלשה לאוין
הסופר והעדים והערב
עוברים כל אחד בלאו אחד
וכן הסרסור שהיה ביניהם
או שסייע לאחד מהם
כגון שהורה מקום להלוה ללוות
או שהורה מקום להמלוה להלוות
גם כן עובר בלאו אחד One who failed and took interest, is obliged to return it,
(except for early (before the loan) interest
or late (after the loan) interest, as explained in Law 6.) מי שנכשל ולקח ריבית מחויב להחזירו
מלבד ריבית מוקדמת
ורבית מאוחרת דלקמן סעיף ו' Even if he did not agree with him the interest
at the time of (granting) the loan,
but loaned him for free until a certain time,
or sold him some goods
with (payment) deferred until a certain time,
or obliged him on another matter to pay to another,
whatever the other matter is,
and when the time of payment came
agreed with him on some matter (as compensation),
so that he will extend the time,
all these are also considered as interest. אפילו לא פסק עמו את הריבית
בשעת הלואה
אלא שהלוה לו בחנם עד זמן פלוני
או שמכר לו איזה סחורה
בהקפה עד זמן פלוני
או שחייב לו בענין אחר לשלם לו
יהיה מאיזה ענין שיהיה
ובהגיע זמן הפרעון
פוסק לו איזה דבר
בשביל שירחיב לו את הזמן
גם זאת היא ריבית Even if the borrower gave him more that he expected
at the time of repaying (the loan),
and there was no agreement between them (at the start),
and he did not say that he is giving him (this extra) as interest,
this is also forbidden. אפילו אם הלוה נותן לו יותר מדעתו
בשעת הפרעון
שלא התנה עמו
ואינו אומר שנותנו לו בשביל ריבית
גם כן אסור Even if the borrower says to him when giving the interest,
that he is giving this as a present,
it is also forbidden for him (the lender) to receive it from him (the borrower).
However, if (the lender) has taken from him the interest,
and the lender repents,
and wants to return this (interest) to the borrower,
if he (the borrower) lets him off,
it is allowed (for the lender to keep the interest). אפילו אומר לו הלוה בשעת נתינת הריבית
שהוא נותנו לו במתנה
גם כן אסור לקבלו ממנו
אבל אם כבר לקח ממנו ריבית
והמלוה עושה תשובה
ורוצה להחזירו להלוה
והוא מוחל לו
מותר It is forbidden to advance (the payment of) interest
(before the loan) or delay it (until after the loan).
How is this ?
Reuven wanted to borrow from Shimeon money.
He first sent him a present,
saying specifically that this is so he will loan him (money).
Or he (gave him) a large present,
on the assumption that he would understand
that this is so he will make him the loan.
This is (called) early (in advance) interest.
He borrowed (money) from him and repaid him the money,
and then sent him a present
for the money that was left with him, *
This is delayed interest.* { Lit. ''for the money that was not working'', ie; in appreciation for loaning him the money, since the lender loses the use of his money while it is with the borrower. }
אסור להקדים את הריבית
או לאחר אותו
כיצד
היה ראובן רוצה ללוות משמעון מעות
ומקדים ושולח לו מתנה
ופירש לו בשביל שילוהו
או שהיה מתנה מרובה
דמסתמא הוי כאלו פירש לו
שהיא בשביל שילוהו
זהו ריבית מוקדמת
לוה ממנו והחזיר לו מעותיו
והיה שולח לו מתנה
בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו
זהו רבית מאוחרת If one person lends his money to his friend for some time,
in order that he will reciprocate and loan him
later on a larger amount for an equivalent time
or the same amount for a longer time,
this is (Torah forbidden) interest.
If he loans him in order that he will loan him (back)
at another time, a certain amount for a certain time,
some (authorities) say that this is also forbidden,
and some (authorities) say this is permitted,
one should be strict (concerning this).
However, if no condition was made,
rather (the borrower) loans him
of his own free will, at a different time,
even though he only does this
because the other had also already loaned him,
one can be lenient in this case. אם אחד מלוה מעותיו לחברו על זמן מה
כדי שיחזור זה וילוהו
פעם אחרת סך יותר לזמן כזה
או סך כזה לזמן ארוך יותר
זה רבית גמור
ואם מלוה לו על מנת שילוה לו
פעם אחרת סך כזה לזמן כזה
יש אומרים שגם כן אסור
ויש אומרים דמותר
ויש להחמיר
אך אם לא התנו כן
אלא שהוא מלוה לו
ברצונו פעם אחרת
אף על פי שאינו עושה כן
אלא מחמת שזה גם כן כבר הלוהו
בזה יש להקל The lender needs to be careful not to benefit from the borrower,
without (the borrower) realising it,
all the time (the lender's) money is in (the borrower's) possession,
even regarding something which he would have done for him,
even if he hadn't loaned him (money).
Because he enjoys something that is not his,
it seems that he is relying on the fact
that for the money that is in his hand he will do (this favor),
however if the (borrower) knowingly does this (favor) for the (lender),
it's allowed if this was something he would have done for him
even if he had not (received) the loan from him.
This is provided (the favor) does not become public knowledge. צריך המלוה ליזהר שלא ליהנות מן הלוה
שלא מדעתו
כל זמן שמעותיו בידו
אפילו בדבר שהיה עושה לו
אף אם לא הלוהו
שכיון שנהנה שלא ברשותו
נראה שסומך עליו
שבשביל מעותיו שבידו ימחול לו
אבל אם נהנה ממנו מדעתו
מותר בדבר שהיה עושה לו
אף אם לא הלוהו
ובלבד שלא יהא דבר של פרהסיא If the borrower was not accustomed
to greet the lender first at other times,
he must not be first to (greet) him (now).
It is forbidden to give (the lender) any honour in the synagogue,
or any other place,
if this was not normal at other times.
Similarly, all matters of ''interest through speech'' are forbidden,
as it is said (Deut. 23:20):
''interest of anything that is lent on interest''
even (through) speech is forbidden. *
Similarly, the lender is warned against interest through speech,
eg; if he said to the borrower,
''tell me if there comes so and so from a certain place''
even though he is only troubling him
only to make a statement,
if he was not accustomed
previously to give him (such information),
and now he relies on the loan and orders (the borrower),
because he (the borrower) is obliged to him,
this also is (considered) interest.
If one says that it is written (Proverbs 22:7):
''the borrower is a servant to the lender'',
this is only about matters
if there comes about a dispute between them,
and the lender says
''let's go to the court to judge (the matter) there''
and the borrower says ''to judge here'',
the borrower is obliged to where the lender wants,
and the lender is not obliged to go
to a court in another place,
because it was said ''the borrower is a servant to the lender''.* { The word ''davar'' (anything) can be read as ''dibur'' (speech). }
אם לא היה הלוה רגיל
להקדים להמלוה שלום בפעם אחרת
אסור להקדים לו
ואסור לכבדו באיזה כיבוד בבית הכנסת
או מקום אחר
אם לא היה רגיל כן גם בפעם אחרת
וכן שאר ריבית דברים בעלמא אסור
שנאמר
נשך כל דבר אשר ישך
אפילו דיבור אסור
וכן המלוה מוזהר על רבית דברים
כגון אם אומר להלוה
הודיעני אם יבא פלוני ממקום פלוני
אף על פי שאינו מטריחו
אלא באמירה בעלמא
אם לא היה רגיל
עמו בזה קודם לכן
ועתה סומך על הלואתו לצוות עליו
מפני שהוא נכנע לו
הרי זה ריבית
ואם תאמר והא כתיב
עבד לוה לאיש מלוה
זהו אינו אלא לענין
אם נפל ביניהם דין ודברים
ואומר המלוה
נלך לבית דין הגדול לדון שם
והלוה אומר לדון כאן
מחויב הלוה לילך כמו שרוצה המלוה
והמלוה אינו מחויב ללכת
לבית דין הגדול שבמקום אחר
משום שנאמר עבד לוה לאיש מלוה Even the benefit of pleasure * which is not of money,
is forbidden for the lender to benefit from the borrower
eg; the lender is a craftsman,
and this borrower does not normally
give him work at other times,
only now because of the loan he got,
he wants to give him work,
this is (considered interest and is) forbidden.* { The satisfaction that one feels in obliging someone. }
אפילו טובת הנאה שאינו ממון
אסור להמלוה ליהנות מן הלוה
כגון שאם המלוה הוא בעל מלאכה
והלוה הזה אין דרכו
ליתן לו מלאכה בפעם אחרת
רק עתה מחמת שהלוהו
רוצה לתת לו מלאכתו
אסור It is forbidden to loan to a person a seah * of grain
(expecting) that he will return to him afterwards a seah of grain,
even of the same kind,
in case the value goes up meanwhile of the grain,
and it will be that he returns more (in value) than he borrowed.
However, if they fixed a price,
so that if the (value) of the grain goes up,
he will only give him the (agreed) price.
If the borrower has even only a little of this type (of grain),
he can borrow even several korim. **
Similarly, if there is to the same kind (of grain)
an agreed market price,
it's allowed to loan (to him) even if
the borrower has none of this kind (of grain).
All this (applies) for (a loan) of the same kind (of grain),
but one kind which is not the same kind,
eg; loaning a seah of wheat
against (the return of) a seah of millet,
is forbidden in all cases,
even if they (both) have the same market price,
and he does have millet.
With regard to small (amounts) where it is not usual to worry
about (the price) increasing or reducing,
is allowed in all cases.
Therefore a woman is allowed to loan a loaf of bread to her friend.* { About 6.6 litres. }
** { A measure of dry capacity. One kor is equivalent to 20 seah. }
אסור להלוות לאחד סאה תבואה
שיחזור לו אחר כך סאה תבואה
אפילו מין במינה
כי שמא תתייקר בנתיים התבואה
ונמצא זה מחזיר יותר ממה שלוה
אך יעשנו דמים
שאם תתייקר התבואה
לא יתן לו רק הדמים
ואם יש ללוה אפילו רק מעט ממין זה
מותר ללוות אפילו כמה כורין
וכן אם יש לו לאותו מין
שער קבוע בשוק
מותר ללוות אף על פי
שאין ללוה כלום מזה המין
וכל זה מין במינו
אבל מין בשאינו מינו
כגון להלוות סאה חיטין
בסאה דוחק
אסור בכל ענין
אף על פי שהן בשער אחד
ויש לו דוחן
ובדבר קטן שאין הדרך להקפיד
ביוקרא וזולא
מותר בכל ענין
ולכן מותרת אשה להלוות ככר לחם לחברתה One who loans money on the security of a house or a field,
or a place in a synagogue,
and (it's agreed) that the lender can take the earnings from the security, *
it needs to be as a deduction,
that is, he will take off from the debt a fixed amount each year,
which will be,
the rental given by the lender,
and even if the rental is more
than what they agreed between themselves,
it is permitted.
However, the lender cannot go back
and rent (the house back) to the borrower himself.
Further, there are, on loans (made against a house),
many different laws and one should not do (this)
without consulting a (Torah) sage.* { The earnings - literally the fruit - means the produce from the field or the rental income from the house. }
המלוה מעות על משכון בית או שדה
או מקום בבית הכנסת
והמלוה יקח את הפירות מהמשכון
צריך להיות בנכייתא
דהיינו שינכה לו מן החוב דבר קצוב לכל שנה
שזהו
יהיה השכירות שנותן המלוה
ואפילו השכירות שוה יותר
ממה שקצבו ביניהם
מותר
אבל לא יחזיר המלוה
וישכירו להלוה עצמו
ועוד יש בענין משכנתא
הרבה חילוקי דינים ואין לעשות
כי אם על פי שאלת חכם An item that has a known market price,
is forbidden to be sold for more than this price,
because one wants to delay (repaying) the money.
However, an item that does not have a known market price,
even though if he were to give him now the money,
he would be giving less,
but so that he can delay (repaying) the money,
he sells it for a little more,
this is permitted,
provided that it is not a lot more
(that is one sixth or more),
then it would be obvious to everyone
that for postponing the (repayment of) the money it was increased.
Also, if it was not raised a lot,
''If you pay me now the money
but he made a specific statement and said,
it will (cost) you ten,
but if (you want) it delayed give me eleven.''
this is forbidden.
Similarly, if the buyer buys the goods at a high price,
in order to sell immediately and lose,
so that the money will be in his possession for some time,
this is also forbidden. דבר שיש לו שער ידוע
אסור למכרו ביותר מן השער
מפני שממתין לו את המעות
אבל דבר שאין לו שער ידוע
אף על פי שאם היה נותן לו עתה את המעות
היה נותנו לו בפחות
ובשביל שהוא ממתין את המעות
מוכר לו קצת ביותר
מותר
ובלבד שלא יעלהו הרבה
דהיינו שתות או יותר
עד שניכר לכל
שבשביל המתנת המעות הוא מעלהו
וגם אם לא מעלהו הרבה
אלא שהוא מפרש ואומר
אם תתן לי מיד את המעות
הרי לך בעשרה
ואם בהקפה תתן לי אחד עשר
אסור
וכן אם הקונה קונה את הסחורה ביוקר
כדי למכרה מיד ולהפסיד
בשביל שיהיה המעות בידו איזה זמן
גם כן אסור One who has a promissory note on another, *
can sell it to another at less (than its face value)
and even before it's due date.
The seller should write to the buyer,
''I am selling you this note,
and you buy with it all its rights.'' **
The buyer needs to accept all the responsibility,
except those responsibilities that remain with the seller,
eg; that the note has not yet been paid and so on,
can remain with the seller.
Just as he can sell the note (to another) for less than it's value,
so he can also sell it to the borrower himself (for less).* { A promissory note - lit. ''a debt agreement'' - a legal document signed and dated by the borrower and usually two witnesses, wherein he states the amount he has borrowed, from whom he has borrowed it, and by when he promises to pay it back. }
** { To claim the money at the due date from the borrower. }
מי שיש שטר חוב על חברו
מותר למכרו לאחר בפחות
ואפילו קודם זמן הפרעון
ויכתוב המוכר להלוקח
אני מוכר לך שטר זה
וקני לך איהו וכל שעבודיה
וצריך שיהא האחריות על הלוקח
רק אחריות שבא מחמת המוכר
כגון שהשטר פרוע וכדומה
יכול להיות על המוכר
וכשם שיכול למכור את השטר לאחר בפחות
כמו כן יכול למכרו גם להלוה בעצמו Using this method (above) one can make an arrangement;
eg; if Reuven needs money in Nissan,
he goes to Shimeon,
and Shimeon gives him a promissory note,
in his own name, that he promises to pay him
100 gold coins in Tishri,
(against that, Reuven also gives
a similar promissory note to Shimeon,
that he promises to pay him 100 gold coins in Tishre,
so that Shimeon is sure (of being paid),
then Reuven goes and sells the promissory note,
that he has on Shimeon, to Levi
now in Nissan, for 90 gold coins. *
(Similarly, if Shimeon has a promissory note on Yehudah,
whose due to date is not until later,
which he can sell to Reuven on payments until it is due,
and Reuven gives him a promissory note for this,
and again Reuven sells this promissory note
for whatever he can get). **
However, if Reuven writes a promissory note
on himself (to pay Shimeon at a later date)
and sells this to Shimeon (for less money but now),
even if by an agent,
this is prohibited.* { Thus Reuven gets a loan of 90 gold pieces from Levi and pays interest of 10 gold pieces, but this is allowed as explained in the previous law, above. }
** { Giving Reuven money immediately, that will cost him more later. }
ובאופן זה יכולין להועיל
כגון ראובן שצריך למעות בניסן
הולך אצל שמעון
ושמעון נותן לו שטר חוב
על עצמו שהוא חייב לפרוע לו
מאה זהובים בחדש תשרי
וכנגד זה נותן גם ראובן
שטר חוב כזה לשמעון
שהוא חייב לפרוע לו מאה זהובים בתשרי
כדי שיהא שמעון בטוח
והולך ראובן ומוכר את השטר חוב
שיש לו על שמעון ללוי
עתה בניסן בעד תשעים זהובים
ומכל שכן שאם יש לשמעון שטר חוב על יהודה
אשר זמן הפרעון הוא לאחר זמן
שהוא יכול למכרו לראובן בהקפה עד הזמן
וראובן יתן לו שטר חוב על זאת
ושוב ימכור ראובן את השטר חוב הזה
בעד כמה שיוכל
אבל אם ראובן יכתוב שטר חוב
על עצמו
למכרו לשמעון
אפילו על ידי שליח
אסור It is forbidden to buy grain or any other produce
by paying in advance,
and he will be given the grain at a later date,
out of concern that meanwhile the grain will go up (in price),
and afterwards, when he gives him the grain,
the purchaser finds that he gets more than the (agreed) amount,
due to having paid in advance.
However, if he has to sell at this time,
all the grain that he is (offering) to sell,
even though he only agreed with the buyer,
(to deliver) at a later date, this is permissible.
This is because, whatever one has, one can sell
even at a very low price, if he wants to do so.
Even if the grain is not yet ready (for sale),
but needs another one or two activities,
it is considered as ready (for sale) and can be sold.
However, if it still needs three more activities,
it is forbidden (to sell it). אסור לקנות תבואה או שאר דבר
בהקדמת מעות
ושיתן לו את התבואה לאחר זמן
דחיישינן שמא בנתיים תתייקר התבואה
אחר כך בזמן שיתן לו את התבואה
נמצא הלוקח נוטל יותר משיעור מעותיו
בשביל שהקדים את המעות
אבל אם יש להמוכר גם עתה
כל התבואה שהוא מוכר
אף על פי שלא יתננה להלוקח
עד לאחר זמן מותר
כי מה שיש להאדם יכול למכור
אפילו בזול הרבה כרצונו
ואפילו התבואה לא נגמרה עדיין לגמרי כראוי
אלא שצריכה עוד מלאכה אחת או שתי מלאכות
נחשב כאלו היא גמורה ומותר
אבל אם מחוסרת עוד שלש מלאכות
אסור If the market price for grain has been fixed,
he can offer to sale for advance payment at that price,
even though the seller has nothing (yet to sell),
because, even if afterwards the grain becomes more expensive,
the buyer does not profit by paying in advance,
because he could have bought (from someone else) at this time,
grain at the (fixed) market price.
Because the agreement was provisional,
even if afterwards the price went up
of the grain at the due date,
and he does not want to give him
the grain at the agreed price,
he can decide on another produce to give him,
or give him (an amount of) money equivalent to the present market value. ואם הוקבע השער לתבואה
יכול לקנות בהקדמת מעות כפי השער
אף על פי שאין להמוכר כלום
שהרי אפילו תתייקר אחר כך התבואה
אין הלוקח מרויח במה שהקדים את המעות
כיון שהיה יכול לקנות אז
תבואה במעותיו בשער זה
ומאחר שפסק בהיתר
אף על פי שנתיקרה אחר כך
התבואה בשעת הפרעון
ואינו רוצה לתת לו
את התבואה שפסק עליה
יכול לשומה על סחורה אחרת שיתן לו
או שיתן לו מעות כשווי של עתה One who has goods
which are sold here (locally) cheaply
and in another place more expensively,
and his friend said to him:
''Give me these goods
and I will take them to the expensive place,
and will sell them there,
and will have use of the proceeds until a certain time,
and I will pay you according to what it's worth there,
after I have deducted my expenses on these goods.''
If the responsibility (for the goods) during the journey
was on the purchaser,
this is forbidden,
and if the responsibility was on the seller,
this is allowed,
as long as he paid to the buyer something for his trouble. מי שיש לו סחורה
שנמכרת כאן בזול
ובמקום אחר ביוקר
ואמר לו חברו
תנה לי סחורה זאת
ואוליכנה למקום היוקר
ואמכרנה שם
ואעשה צרכי במעות עד זמן פלוני
ואפרענה לך כפי מה שהיה שוה שם
לאחר נכיון ההוצאה שעלו על הסחורה
אם האחריות בהליכה
היה על הלוקח
אסור
ואם האחריות על המוכר
מותר
והוא שיתן להלוקח איזה דבר בשביל טרחו One may loan to his friend 100 dinarim
so that he will buy goods at a fair, *
and when they return home the borrower will give him
120 dinarim for (the loan).
This is provided that the lender receives the goods,
and took them to his home,
and the responsibilty for them during the journey is on the lender.
It's considered as if he has
a share in the profits of the goods,
since he took on responsibility.* { The case here is of two traders who go together to a trade fair to buy goods. }
מותר להלוות לחברו מאה דינרין
שיקנה בהם סחורה על היריד
ובשובם לביתם יתן לו הלוה
מאה ועשרים דינרין בעדה
ובלבד שיקבל המלוה את הסחורה
ויוליכנה לביתו
ויהיה אחריות הדרך על המלוה
דהוי כמו שיש לו
חלק בריוח הסחורה
הואיל ומקבל עליו אחריות If Reuven is going to a place where they sell goods cheaply,
Shimeon can say to him:
''Bring me goods from there,
and I will give you such and such (as) profit.''
This is provided the responsibility on the goods is on Reuven
until he delivers them to Shimeon. ראובן שהולך למקום שקונים סחורה בזול
יכול שמעון לומר לו
הבא לי סחורה משם
ואני אתן לך ריוח כך וכך
ובלבד שתהא אחריות הסחורה על ראובן
עד שהוא מוסרה לשמעון It is permitted to increase the rent on land (property).
How is this done ?
One who rents him a courtyard,
and says to him before he takes possession:
''If you pay me the rental now,
it will cost you 10 gold coins a year,
and if you pay me each month,
you must give me for each month 1 gold coin.''
This is allowed.
The reason for this is
because from the point of the law rent
only has to be paid at the end,
and so if he agrees to take from him
1 gold coin each month,
which is equivalent to 12 gold coins (a year),
this is not considered as payment for delaying the rental, *
because he was not obliged to pay him in advance,
and what he said to him:
''If you pay me now, it will cost you 10''
he is letting him off 2 gold coins,
because he is paying in advance of the due date,
and this is allowed.* { Which would be interest and therefore forbidden. }
מותר להרבות שכר הקרקע
כיצד
השכיר לו את החצר
ואמר לו קודם שהחזיק בו
אם תתן לי את השכירות מיד
הרי הוא לך בעשרה זהובים לשנה
ואם תשלם לי בכל חדש
תתן לי בעד כל חדש זהוב אחד
מותר
והטעם בזה
משום דמצד הדין שכירות
אינה משתלמת אלא לבסוף
הלכך כאשר לוקח ממנו
זהוב בכל חודש
דהוי ליה שנים עשר זהובים
אין זאת שכר המתנת המעות
שהרי אינו מחויב לשלם לו במוקדם
ומה שאמר לו
אם תתן לי מיד הרי היא לך בעשרה
אז היה מוחל לו שני זהובים
לפי שמקדים לו לשלם קודם זמן הפרעון
וזאת מותר Specifically on rental of land
one can increase (the rent) this way,
because the land comes into his possession immediately,
but to increase the wages of a worker
is forbidden this way.
For example, if he hired someone
to do some work for him at a later date,
and paid him his wages one day before
he started to work,
and in return he will do for him
the work at less than the market rate,
this is forbidden,
since the worker has not yet started to work,
this (the early wages) is like a loan.
However, if the worker starts his work immediately,
even though he will not finish the work
until after many days,
it is allowed to advance him his wages,
so that he will do it more cheaply, *
because he will start the work immediately,
this is considered as wages and not as a loan.* { Normally the worker would be paid in arrears, at the end of each month or at the end of the whole job. By paying him immediately the worker benefits by having the money straight away and the hirer benefits by paying less. }
ודוקא בשכירות קרקע
מותר להרבות בענין זה
מפני שהקרקע נקנית לו מיד
אבל להרבות בשכירות פועל
אסור בענין זה
דהיינו שאם שוכר את האדם
שיעשה לו מלאכתו לאחר זמן
ומקדים לו שכרו היום קודם
שנכנס למלאכה
ובשביל זה יעשה לו
את המלאכה בפחות מן הראוי
זאת אסור
דכיון דהפועל אינו משתעבד מהשתא
הוי ליה כמו הלואה
אך אם הפועל נכנס למלאכתו מיד
אף על פי שלא יגמור את המלאכה
עד לאחר ימים הרבה
מותר להקדים לו שכרו
בשביל שיעשה בזול
דכיון שיתחיל מיד במלאכה
הוי ליה שכירות ולא הלואה It is allowed to pay more on a dowry. *
For example, he promised a dowry for his daughter,
and made an agreement with his (future) son-in-law
that every year he (the son-in-law) leaves with him the dowry,
he (the father) will give him such and such an (increased) amount,
this is allowed.
Since this is only like adding to him more dowry.
It's as if he said to him:
''I will give you a present of such and such on a certain date,
and if I don't give you on this date,
I will add on for you such and such.''
This is allowed.
This is so provided they agreed on this
at the time of writing the pre-marital agreement,
because up to now he had not pledged anything,
this is now treated as one pledge.
However, if at the time of writing the pre-marital agreement,
he pledged, without conditions, a certain dowry,
and at the time of the wedding he wants to change,
and give him a certain amount in return for extending the time,
this is forbidden,
and he can (only) do (this) by a dispensation. *** { A father normally provides the dowry for his daughter when she gets married. The case here is where the father promises the groom more money as long as he can delay the payment of the dowry. The amount and conditions of the dowry are part of the pre-marital agreement - ''Taneim''. }
** { As described in the next chapter. }
מותר להרבות בנדונית חתנים
כגון שפסק נדוניא לבתו
והתנה עם חתנו
שכל שנה שיניח אצלו את הנדוניא
יתן לו כך וכך שכר
מותר
שאין זה אלא כמוסיף לו נדוניא
וכאלו אמר לו
אני נותן לך מתנה כך וכך לזמן פלוני
ואם לא אתן לך לזמן פלוני
עוד אני מוסיף לך כך וכך
דמותר
ודוקא כשהתנו כן
מיד בשעת כתיבת התנאים
דכיון דעד עתה לא היה עליו שום חיוב
אם כן הכל הוא חיוב אחד
אבל אם בשעת כתיבת התנאים
נתחייב בסתם סך נדוניא
ובשעת החתונה רוצים להתפשר
לתת לו דבר מה בשביל הרחבת הזמן
אסור
וצריכין לעשות בדרך היתר A Jew who borrowed from a non-Jew * with interest, **
and another Jew is the guarantor,
if they have an agreement
that the non-Jew can only demand (payment)
at the beginning except from the borrower,
and if he failed to get from the borrower,
then he can demand from the guarantor,
this is allowed.
However, if the agreement was that the non-Jew
can first demand from the guarantor,
this is as if the guarantor
borrowed from the non-Jew,
and then loaned to the Jew the money,
this is forbidden.
Similarly, a non-Jew who borrowed from a Jew with interest,
and another Jew is the guarantor,
if there was an agreement,
that the lender can not demand in the beginning,
except from the non-Jew borrower,
and even if, when he does not find
(the money) with the non-Jew borrower,
then he claims from the guarantor,
this is allowed.
However, if there was an agreement,
that he can claim first also from the guarantor,
then the guarantor is like a borrower,
and this is forbidden.
If the Jew is guaranteeing only the principal,
and not the interest,
this is allowed.* { Literally, an idol worshipper. }
** { Which is allowed. }
ישראל שלוה מעובד כוכבים בריבית
וישראל אחר יהיה ערב
אם הוא בענין
שאין העובד כוכבים יכול לתבוע
תחלה אלא את הלוה
ואך כשלא יהיה אפשר לגבות מן הלוה
אז יכול לתבוע מן הערב
מותר
אבל אם הוא בענין שהעובד כוכבים
יכול לתבוע תחלה את הערב
אם כן הוי כאלו הערב
לוה מן העובד כוכבים
והלוה לישראל הלוה
ואסור
וכן עובד כוכבים שלוה מישראל בריבית
וישראל אחר הוא ערב
אם הוא בענין
שאין המלוה יכול לתבוע תחלה
אלא את העובד כוכבים הלוה
ואך כאשר לא ימצא
אצל העובד כוכבים הלוה
אז יגבה מן הערב
מותר
אבל אם הוא בענין
שיכול לתבוע תחלה גם את הערב
אם כן הערב הוא כמו לוה
ואסור
ואם הישראל ערב רק בעד הקרן
ולא בעד הריבית
מותר A non-Jew who said to a Jew:
''Borrow for me money with interest
from (this) Jew against this security,
or even if he does not give him the security,
but a promissory note,
and the lender relies only on the security,
or on the promissory note of the non-Jew,
and the (Jewish) agent has no responsibility,
this is allowed.
Even if the Jewish agent
brings the interest to the lender he is allowed to accept it,
provided the lender has completely decided
that all responsibility on the security and the money,
whether on bringing (them) or returning them,
are solely his responsibility,
and on the agent there will be no responsibility. עובד כוכבים שאמר לישראל
לוה בשבילי מעות בריבית
מישראל על משכון זה
או אפילו אינו נותן לו משכון
אלא שטר חוב
והמלוה סומך את עצמו רק על המשכון
או על השטר של עובד כוכבים
ועל השליח אין שום אחריות
מותר
ואפילו אם הישראל השליח
מביא את הריבית להמלוה מותר לקבלו
ובלבד שהמלוה יגמור זאת בדעתו
שכל אחריות המשכון והמעות
בין בהבאה בין בחזרה
הכל על אחריותו
ועל השליח לא יהיה שום אחריות Similarly, a Jew who gave (some) security
or a promissory note to another Jew,
that he should borrow for him against this
money with interest from a non-Jew.
If the non-Jew does not rely
except only on the security or the note,
and on the agent there is no responsibility,
this is allowed.
Similarly, if a Jew loans (without interest)
to another Jew against the security,
and afterwards the borrower says:
''Borrow money from an non-Jew with interest
against this security,
and I will pay the principal and the interest.''
If the non-Jew relies for himself only on the security,
this is allowed. וכן ישראל שנתן משכון
או שטר חוב לישראל חברו
שילוה בשבילו על זה
מעות בריבית מעובד כוכבים
אם העובד כוכבים אינו סומך
רק על המשכון או על השטר
ועל השליח אין שום אחריות
מותר
וכן אם הישראל הלוה תחלה
לישראל חברו על משכון
ואחר כך אמר להמלוה
לוה מעות מעובד כוכבים בריבית
על משכון זה
ועלי לשלם הקרן והריבית
אם העובד כוכבים סומך עצמו על המשכון לבד
מותר If a Jew lends to a non-Jew against some security,
with such and such interest each month,
and afterwards the Jew goes to his friend
that he should loan him money against this security,
and that he should take the interest (being paid by the non-Jew),
from the day (of the loan) until the due date,
this is allowed.
However, if the first Jew has already combined
the principal and the interest (into one sum)
(payable) after the whole time of the loan
then it's all considered as principal (from) a Jew,
and it's forbidden to borrow against this security
from his Jewish friend with interest,
because it's as if he gave the interest from his (own) pocket. ישראל שהלוה לעובד כוכבים על משכון
בריבית כך וכך לחדש
ואחר כך בא הישראל לחברו
שהוא ילוה לו את המעות על משכון זה
ושהוא יטול את הריבית
שיעלו מהיום עד הפרעון
מותר
אבל אם הישראל הראשון כבר זקף
את הקרן עם הריבית
לכל זמן ההלואה
הרי הכל היא כקרן של ישראל
ואסור ללוות על משכון זה
מישראל חברו בריבית
דהוי כאלו נתן את הריבית מכיסו (If) money of a Jew is deposited
with a non-Jew,
who loans it to a Jew with interest,
(provided) it is the responsibility of the non-Jew,
that if the debt (money of the Jew) is lost,
he (the non-Jew) promises to repay from his own money,
(then) this is permitted.
But if it is not under the responsibility of the non-Jew,
(such a loan) is forbidden.
Therefore, in a place where there are finance companies
(savings banks)
and the similar, with Jews owning part
(having shares)
in them, and Jews borrow there with interest,
even if the managers are non-Jews,
in any event, it seems to me,
that this is totally prohibited.
Therefore it is forbidden to put into them money,
(in case they lend to a Jew who is not careful) *
and it is also forbidden to borrow from them,
in case a Jew has invested in them, who is not careful. *** { About the prohibition on borrowing with interest from Jews. }
* { About the prohibition of lending his money with interest to Jews. }
מעותיו של ישראל מופקדים
ביד עובד כוכבים
והלוה אותם לישראל בריבית
אם היו באחריות העובד כוכבים
שאם יאבד החוב
יתחייב הוא לשלם במעותיו
מותר
ואם אינו באחריות העובד כוכבים
אסור
ולכן במקום שיש קבוצות מעות
קופות חסכון
וכדומה שיש לישראל חלקים
מניות
שמה וישראלים לוים משם בריבית
אף על פי שהממונים המה עובדי כוכבים
מכל מקום נראה לי
דאיסור גמור הוא
ולכן אסור ליתן לשם מעות
כי שמא ילוה ישראל שאינו הגון
וכן אסור ללוות משם
כי שמא נתן לשם ישראל שאינו הגון Partners who need to borrow money
with interest from a non-Jew,
should ask a (Rabbinic) sage as to how to do this. שותפין שצריכין ללוות מעות
בריבית מעובד כוכבים
יעשו שאלת חכם איך לעשות (In the case of) an apostate, it is forbidden
to borrow from him with interest.
Also, (with regard to) lending him money with interest,
one should be stringent (and not do it). מומר אסור
ללוות ממנו בריבית
וגם להלוות לו בריבית
יש להחמיר