After the destruction of the Temple,
it was ordained by our Sages, may their memory be for a blessing,
that at every celebration there should be a reminder of the destruction,
as it is said:1 ''If I forget you, O Jerusalem...
If I do not raise Jerusalem over my joy''.
They ruled that a Jew should not build for himself
a building with walls that are lime-plastered and decorated like a building of the kings,
nor should he plaster all his house with lime-plaster.
Rather, he should plaster his house with cement and then lime-plaster it2
and leave (on a wall) one cubit by one cubit,
opposite the doorway, without plaster,
in order to remember the destruction.
Although this is not done now,
we do not know the reason clearly.1) Psalms 137:5-6.
2) White-wash the inside.
משחרב בית המקדש
תקנו חכמינו זכרונם לברכה
שבכל שמחה יהא בה זכר לחורבן
כמו שנאמר אם אשכחך ירושלים וגו'
אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי
וגזרו שלא יבנה לו ישראל
בנין מסוייד ומצוייר כבנין המלכים
ולא יסיד את כל ביתו בסיד
אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד
ומניח בו אמה על אמה
כנגד הפתח בלא סיד
כדי לזכור החורבן
ומה שלא נהגו כן עתה
לא ידענו טעם ברור Similarly, they decreed that the one arranging the table
to make a festive meal for guests,
even a meal for a mitzvah,
one should not give all the (types of) food that are normal for (such) a feast.
Similarly, a woman should not wear all her jewelry at one time.
The groom before the ceremony should put ashes
on his head at the place of putting Tefillin.
The veil used to cover the bride
should not have threads of silver or gold.
Similarly, it is the custom at the time of writing the engagement contract,
that after reading it, a dish is broken,
to make a reminder of the destruction,
however, one should take a dish that is (already) broken.
Under the wedding canopy, the groom breaks a glass vessel,
and this can be a whole glass. וכן תקנו שהעורך שלחן
לעשות סעודה לאורחים
אפילו סעודת מצוה
לא יתן כל התבשילין הראויין לסעודה
וכן האשה לא תתקשט בכל תכשיטיה בפעם אחת
והחתן קודם חופתו נותנים אפר
על ראשו במקום הנחת תפילין
והמכסה שמכסין בה את הכלה
לא יהיו בה חוטי כסף או זהב
גם נוהגין שבשעת כתיבת התנאים
אחר קריאתן שוברין קדרה
לעשות זכר לחרבן
אבל יש ליקח קדרה שבורה
ותחת החופה שובר החתן כלי זכוכית
וזה יכול להיות כוס שלמה They also decreed that one should not listen to any musical instruments,
or even vocals.
One should not sing at festive meals
except ''Songs of Praise'' that were written specially,
for example, those for Shabbat,
but other songs may not be sung.11) These customs are only kept today during certain times such as the three weeks, the Sefirah (Counting of the Omer) period, and the year of mourning after losing a close relative.
וכן גזרו שלא לשמוע שום כלי שיר
ואפילו שיר בפה
ואין לשורר בסעודות
אלא הזמירות שנתקנו
כמו בשבת
אבל פיוטים אחרים אסור לשורר One should take care not to see the hunts (held) by non-Jews,1
also, their dances or any other of their celebrations.
Should one hear the sounds of their celebrations,
one should sigh and be sad over the destruction of Jerusalem,
and pray to the Holy One, blessed be He, on her (Jerusalem's) behalf.
Even to a hunt (arranged) by a Jew it is forbidden to go,
because this is2 like sitting with the scornful.
All kinds of (excessive) joy are forbidden,
except bringing joy to a groom and bride is allowed,
whether by song or talk or (musical) instruments,
and also there one should not overdo (one's) joy.
A person is forbidden to ''fill his mouth with laughter'' in this world
even for the joy (connected) with (carrying out) a commandment,
as it is said:3 ''then4 our mouths will be filled with laughter''.1) For example, hunting wild animals, such as wild boars or foxes, using dogs. These were accompanied by singing, music and much drinking.
2) Psalms 1:1.
3) Psalms 126:2.
4) The word ''then'' in this quote implies that only in the Messianic age will we know complete joy.
השמר לך מלראות קניגנאות של עובדי כוכבים
וכן מחולתם או שום דבר על שמחתם
ואם תשמע קולם שמחים
תאנח ותצער על חורבן ירושלים
ותתפלל להקדוש ברוך הוא עליה
ואפילו לקניגנאות של ישראל אסור ללכת
משום דהוי מושב לצים
וכל מיני שמחה אסור
אלא לשמח חתן וכלה מותר
בין בשיר בין בפה בין בכלים
וגם שם אין לשמוח ביותר
ואסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה
אפילו בשמחה של מצוה
שנאמר אז ימלא שחוק פינו