Just as it is a commandment on the public to fast
and pray on all misfortune, that should not come,
so it is a commandment on each person,
that if there comes on him, Heaven forbid,
some misfortune such as there was to him,
a sick person in his house or he got lost on a journey,
or he was imprisoned on a false charge,
he is obliged to fast and pray to Hashem,
and request mercy from Him, may His name be blessed,
and this is the way of repentance,
so that a person should not say, Heaven forbid,
the misfortune (came) by chance, *
as it is said (Lev. 26:27) ''but walk contrary to me''
(Lev. 26:28) ''then I will walk contrary to you in fury''
meaning that ''I will bring on you a misfortune'' in order that you will repent.
If you will say that this was by chance,
and will add (misfortunes) on you from my fury,
however a person needs to know that his sin
(caused) G-d to bring on him all this bad thing,
and should search his deeds
and return to Hashem and be merciful on him.* { Meaning that any misfortune comes upon him for a reason, and so he must ask G-d's help to overcome it. }
כשם שמצוה על הצבור להתענות
ולהתפלל על כל צרה שלא תבא
כך מצוה על כל יחיד
שאם באה עליו חס ושלום
איזה צרה כגון שהיה לו
חולה בתוך ביתו או שהוא תועה בדרך
או חבוש בבית האסורים על ידי עלילה
מצוה עליו שיתענה ויתפלל אל ה'
ויבקש רחמים מאתו יתברך שמו שיושיע לו
ודבר זה מדרכי תשובה הוא
שלא יאמר האדם חס ושלום
מקרה היא הצרה
שנאמר והלכתם עמי בקרי
והלכתי עמכם בחמת קרי
פירוש כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו
אם תאמרו שהוא קרי
אוסיף עליכם חמת אותו קרי
אבל צריך האדם לדעת כי בחטאיו
הביא עליו האלהים את כל הרעה הזאת
ויפשפש במעשיו
וישוב אל ה' וירחמהו An individual who wants to fast
needs to (decide and) take on himself (to fast) the day before,
at the afternoon prayers, that is in the blessing ''Hear our voice''
he should resolve in his heart that he receives on himself to fast,
and before ''Let the words of my mouth'' *
he should say ''Master of the universe,
behold I (stand) before you on (this) fast...''
(as it is printed in the prayer books),
and even though he eats and drinks
after this until dawn
it does not matter. **
Also if he wants to fast several days in a row,
even though he will eat and drink in the nights between them,
it's enough to decide just the once,
but if he decides on some days
that are not consecutive, such as Monday,
Thursday and Monday, he should resolve (to fast)
every day in the afternoon prayers before (the fast).* { Just before the end of the Amidah. }
** { Because his personal fast only starts the following day and lasts from dawn to dusk. }
יחיד שהוא רוצה להתענות
צריך לקבל עליו ביום שלפניו
בתפלת המנחה דהיינו בברכת שמע קולנו
יהרהר בלבו שהוא מקבל עליו להתענות
וקודם יהיו לרצון
יאמר רבון העולמים
הרי אני לפניך בתענית וכו'
כמו שנדפס בסידורים
ואף על פי שאוכל ושותה
אחר כך עד שיעלה עמוד השחר
אין בכך כלום
וכן אם רוצה להתענות איזה ימים זה אחר זה
אף על פי שיאכל וישתה בלילות שביניהם
סגי בקבלה אחת
אבל אם מקבל עליו איזה ימים
שאינן רצופין כגון שני
חמישי ושני יש לקבל עליו
כל יום במנחה שלפניו One who is accustomed to fast during the ten days of penitence,
or on the 1st day of Selichot and on the eve of New Year,
does not need to resolve (to fast) on them
for they are (already) received on him by force of the (prevalent) custom.
Also a fast (after) a (bad) dream does not need a decision (in advance).
Similarly, the fasts on the Monday, Thursday and Monday
that follow Pesach and Succot
if he said Amen after the ''He who blessed''
and he had the intention to fast, then that is sufficient,
and he does not need to make another resolution.
In any case, if he changed his mind and does not want to fast,
he is permitted since he did not take on himself definitely,
and did not say aloud that he wanted to fast. מי שהוא רגיל להתענות בעשרת ימי תשובה
או ביום ראשון דסליחות וערב ראש השנה
אינו צריך לקבלם
שהם מקובלים מכח המנהג
וכן תענית חלום אינו צריך קבלה
וכן תענית שני חמישי ושני
של אחר פסח וסוכות
אם ענה אמן אחר המי שבירך
והיה דעתו להתענות די בכך
ואינו צריך קבלה אחרת
ומכל מקום אם מתחרט ואינו רוצה להתענות
רשאי כיון שלא קיבל עליו בפירוש
ולא הוציא בפיו שהוא רוצה להתענות Even if he did not take on himself to fast
by saying (it) but rather thought about receiving on himself
and finalized his decision to fast on the following day.
Even if this was not during the afternoon prayers,
rather before the afternoon prayers or afterwards,
while it is still day, this is considered as a resolution,
and he is obliged to fast. אף אם לא קבל עליו את התענית
בפיו אלא בהרהור קבל עליו
וגמר בדעתו להתענות למחר
ואפילו שלא בשעת תפלת מנחה
אלא קודם תפלת מנחה או אחר כך
בעוד שהוא יום הוי קבלה
וחייב להתענות Everyone who is in the state of fasting
should not be easy on himself,
and not be frivolous or happy and light-hearted,
rather be concerned and mourn as it is said (Lam. 3:39):
''Why does a living man complain, a man for the punishment of his sins ?'' כל השרוי בתענית
לא ינהג עידונין בעצמו
ולא יקל ראשו ולא יהא שמח וטוב לב
אלא דואג ואונן כמו שנאמר
מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו On a private fast one can wash
ones face with the morning water. ** { This is the water one uses to wash ones hands on getting up. }
בתענית יחיד מותר לרחוץ
את פיו במים שחרית If he received on himself to fast without conditions,
he is obliged to carry on until the appearance of three stars,
even if this is Friday night. ** { He fasted on Friday, so the fast is over when Shabbat has already started. }
אם קבל עליו סתם להתענות
חייב להשלים עד צאת הכוכבים
אפילו בערב שבת One who is fasting and advertises himself (to others) so as to look good,
he will be punished for this.
However, if he is urged to eat,
who may reveal that he is fasting. המתענה ומפרסם את עצמו להתפאר
הוא נענש על כך
אבל אם מפצירין בו לאכול
מותר לגלות שהוא מתענה One who fasts even a private fast,
whether a voluntary fast or a fast for a (bad) dream,
should say at the afternoon prayers in ''Hear our voice''
''Answer us, O Lord'' as on a public fast.
(Even though he is an individual
he should say (it) in the plural,
and not change the wording as set by the sages),
and before ''May it be Your will''
he should say ''Master of the universe...''. המתענה אפילו תענית יחיד
בין תענית נדבה בין תענית חלום
אומר בתפלת המנחה בשמע קולנו
עננו כמו בתענית צבור
ואף על פי שהוא יחיד
אומרו בלשון רבים
ואל ישנה ממטבע שטבעו חכמים
וקודם יהיו לרצון
אומר רבון העולמים וכו' One who vowed to fast one day
or ten days * and did not specify which day or days,
but rather said without details,
even though he received on himself,
at the time of the afternoon prayers, to fast the next day,
if it happened to him, a great need (to eat),
for example, he was called to a festive meal,
even though he is not connected to those celebrating,
or an important person asks him to eat,
and it's hard for him to refuse him or he is sorry,
then this over-rides his fast and he can eat that day,
even though he already started to fast,
and he will fast instead of this day on another day.
Concerning this (substitution)
its allowable if when he received on himself the fast,
it was just to fulfill his vow,
but if he did not vow in the beginning,
only that he received on himself at the time of the afternoon prayers
to fast the next day,
even if he is sorry afterwards a lot,
he cannot transfer his fast instead to another day.* { Some texts have ''several'' days rather than ''ten'' days. }
מי שנדר להתענות יום אחד
או עשרת ימים ולא פרט איזה יום או ימים
אלא שאמר סתם
אף על פי שקבל עליו
בשעת מנחה להתענות למחר
אם אירע לו לצורך גדול
כגון שקורין אותו לסעודת מצוה
אף על פי שאינו שייך להסעודה
או שאדם גדול מפציר בו לאכול
וקשה לו לסרב כנגדו או שהוא מצטער
הרי זה לוה תעניתו ויכול לאכול היום
אף על פי שכבר התחיל להתענות
ומתענה תחת יום זה יום אחר
ודוקא בענין זה
דמה שקבל עליו התענית
היה רק בשביל לקיים את הנדר
אבל אם לא נדר מתחלה
רק שקיבל עליו בשעת מנחה
להתענות למחר
אפילו מצטער אחר כך הרבה
אינו רשאי ללוות תעניתו לפרעו ביום אחר Also, if at the time of his vow he specified certain days,
and also received (the fast) on himself at the time of afternoon prayers,
again he cannot transfer his fast (to other days). וכן אם בשעת נדרו פרט ימים ידועים
וגם קיבל עליו בשעת מנחה
שוב אינו יכול ללות תעניתו One who received on himself to fast
and was very distressed during his fast,
can redeem it with money according to his means,
and gives the money to the poor.
However a fast undertaken due to a vow
cannot be redeemed.
Similarly, a fast decreed by the public cannot be redeemed,
unless this was a condition (specified) by the public. מי שקיבל עליו להתענות
ומצטער הרבה בתעניתו
יכול לפדותו בממון כפי עשרו
ונותן את הדמים לעניים
אבל בתענית שמחמת נדר
לא מהני פדיון
וכן בתענית שגזרו הצבור לא מהני פדיון
אלא אם כן התנו כן הצבור One who vowed to fast on Monday,
Thursday and Monday,
is allowed to change and fast on Thursday,
Monday and Thursday, but not any other days,
because we assume that his intention was to them
because these are days of judgement. ** { Monday and Thursday were the market days, so there were many people present these days. For this reason, the Torah portion was read on these days, because we could be sure of having at least ten (a minyan), and the court would sit on these days to hear the local people's cases. We therefore assume that it does not matter in what order he fasts as long as it is on these days. }
מי שנדר להתענות שני
חמישי ושני
מותר לו להחליף ולהתענות חמישי
שני וחמישי אבל לא ימים אחרים
כי מסתמא היתה כוונתו להם
מפני שהם יומי דדינא The fasts of the Monday,
Thursday and Monday that are after Pesach and Succot,
and also the ten days of penitence
which one did not receive at the time of the afternoon prayers,
rather one fasts because this is the custom.
Even if he had intended at the time of answering
Amen on ''He who blessed'',
while he has not received it at the time of the afternoon prayers,
if a circumcision occurred
or redemption of a first-born or any other festive meal,
it is a commandment to eat and he does not need annulment. *
For everyone who fasts on these days,
because he knows (this is) the custom, he is fasting,
and there is no custom to fast
in place of having a festive meal.* { Of his vow to fast. }
תענית שני
חמישי ושני שלאחר פסח ושלאחר סוכות
וכן בעשרת ימי תשובה
שלא קבלו בשעת מנחה
אלא שהוא מתענה מכח המנהג
ואפילו כוון בשעת עניית
אמן על מי שבירך
כל שלא קבלו בשעת מנחה
אם אירע ברית מילה
או פדיון הבן או שאר סעודת מצוה
מצוה לאכול ואינו צריך התרה
כי כל המתענה בימים אלו
על דעת המנהג הוא מתענה
והמנהג לא נתיסד להתענות
במקום סעודת מצוה In the event that he is allowed to eat at a festive meal,
he can stop the fast completely
and is allowed to eat after that also in his home,
but before the (festive) meal it is forbidden to eat,
only the father of the baby on the day of the circumcision and the sandek,
can eat also before the (festive) meal
because this is like a Yom Tov for them. במקום שמותרין לאכול בסעודת מצוה
נפסק התענית לגמרי
ומותר לאכול אחר כך גם בביתו
אבל קודם הסעודה אסור לאכול
רק אבי הבן ביום המילה והסנדק
יכולין לאכול גם לפני הסעודה
כיון שהוא כמו יום טוב להם However, one who eats without an annulment on the fast day,
whether unintentional or deliberately, *
must complete the fast also after the meal,
and he must fast after this on Monday,
Thursday and Monday as atonement for what he ate
on the fast day, and certainly if the fast day
was due to a vow, he needs to complete his vow afterwards.* { There are three cases discussed in halacha: ''Shogeg'' not by intention - for example you forgot that you were supposed to be fasting; ''Mazid'' deliberately - you knew you were supposed to be fasting but went ahead and ate anyway; ''Anus'' compelled or forced - you did want to fast but someone put a gun to your head and said ''eat this or else''. }
אבל אם אכל שלא בהיתר ביום התענית
בין בשוגג בין במזיד
חייב להשלים את התענית גם לאחר האכילה
ויש לו להתענות אחר כך שני
חמישי ושני לכפרה על מה שאכל
ביום התענית ומכל שכן אם היה יום התענית
מחמת נדר שצריך להשלים נדרו אחר כך An individual who is fasting for a (personal) sorrow and it passed by,
or was fasting for an ill person and they became well or died,
he must complete all the fasts he took on himself.
Similarly if he took on himself fasts,
or a particular commandment,
until his son becomes bar mitzvah. *
If he (the son) died before this,
he needs to carry out his vow
until the time when his son would have become bar mitzvah. **
However, if he was informed before he took on himself to fast,
the reason (for fasting) has already passed,
it it would be resolving (to fast) by mistake,
and he does not need to complete.* { We have here an example of a time limited vow. The vow holds from now until the son is 13 years and one day. } ** { If he had lived. }
יחיד המתענה על צרתו ועברה
או שמתענה בשביל חולה ונתרפא או מת
צריך להשלים כל התעניות שקבל עליו
וכן אם קבל עליו תעניות
או שאר מצוה
עד שיעשה בנו בר מצוה
ומת הבן קודם
צריך הוא לקיים את נדרו
עד השעה שהיה ראוי להיות בנו בר מצוה
אבל אם נודע לו שקודם שקבל עליו להתענות
כבר עברה הסבה
דהוה קבלה בטעות
אינו צריך להשלים It is good to fast together with repentance
to cancel (the effect) of a bad dream
like fire on a wick. *
In any event, he is not obliged to fast,
as said Shmuel (Berochot 55B):
''and the dreams tell falsehood'', **
but he is obliged to carry out repentance
and be occupied all that day in Torah (learning) and prayer.* { This is a quote from Sanhedrin 37A. Wicks for lights were made from the flax and were made to be very easy to light. The quote is ''could one put fire to a (linen/flax) wick and it not burn ?'' In other words, if you fast and repent then certainly any possible bad effects of your dream will be cancelled. }
** { Shmuel is referring to a bad dream, and quotes from Zechariah 10:2. He is saying that you should not take such dreams too seriously. }
יפה תענית עם התשובה
לבטל חלום רע כאש לנעורת
ודוקא בו ביום
ומכל מקום אינו מחויב להתענות
דאמר שמואל
החלומות שוא ידברו
אבל מחוייב לעשות תשובה
ויעסוק כל היום בתורה ותפלה