In every Kaddish said from Rosh Hashana through Yom Kippur,
the word ''above'' is repeated,
that is, one should say ''above, above..''
(and not with (the letter) 'vav', as in ''and above'').
Since the Kaddish must contain twenty-eight words,
and during the rest of the year one says, ''He is beyond any blessing'',
now we say ''He is beyond any blessing''. *{ * We have added the extra word ''le'eilah'' and so we change from ''min kol birchatah'' to ''mi'kol birchatah'' which has the same meaning but is one word less.}
בכל הקדישים שאומרים מהראש השנה עד יום הכפורים
כופלין תיבת לעילא
דהיינו שאומרים לעילא לעילא
ולא בוא"ו ולעילא
וכיון שבקדיש צריכין להיות שמונה ועשרים תיבות
ובכל השנה אומרים לעילא מן כל ברכתא
עתה אומרים לעילא מכל ברכתא Some have the custom to pray on Rosh Hashana and Yom Kippur
all the Shemoneh Esreh prayers kneeling and bowing the head,
however, since one needs to kneel * at ''the shield of Abraham''
and ''We give thanks'' at the beginning and the end,
so before one gets to these places
one needs to straighten up,
in order to (at these places) kneel,
according to the ruling of our sages, may their memory be a blessing.
it's also not allowed to bow at the beginning of a blessing
or at the end of a blessing,
at a place which was not laid down by our sages, may their memory be a blessing.
It's better if one prays with straight limbs,
and with a bowed (humble) heart and tearfully.
One who is used to praying aloud (on Rosh Hashana) should not do this,
rather pray quietly like the rest of the year.
Some (authorities) allow one to raise the voice a little but not (by too) much.
One should be careful to be very exact with one's prayers,
in order to not change any vowels,
and carefully follow in the siddur or machzor
where the text has been carefully checked, and pray from it (and not by heart).{ * Where the text says to ''kneel'', we only bend the knees, and bow the head, except, at those places described below and for Yom Kippur, when we do prostate ourselves completely.}
יש נוהגין להתפלל בראש השנה וביום הכפורים
כל תפלות שמונה עשרה בכריעה ובכפיפת הראש
ואמנם כיון שצריכין לכרוע בברכת מגן אברהם
ובמודים בתחלה ובסוף
על כן קודם שמגיע למקומות אלו
צריך לזקוף את עצמו
כדי שיכרע
במצות חכמינו זכרונם לברכה
גם אסור לכרוע בתחלת ברכה
ובסוף ברכה
במקום שלא תקנו חכמינו זכרונם לברכה
וטוב יותר להתפלל באיברים זקופין
ובלב כפוף ובדמעות
ומה שנוהגין להתפלל בקול רם יש לבטל
כי יש להתפלל בלחש כמו בכל השנה
ויש מתירין להגביה קולו מעט אבל לא הרבה
יזהר לדקדק בתפלתו היטב
שלא ישנה שום נקובה
ויהדר אחר סידור או מחזור
שהוא מדויק היטב להתפלל מתוכו The rest of the year one says during the Shemoneh Esreh prayers "the holy G-d'',
and ''the King who loves righteousness and judgement'',
but from Rosh Hashana until after Yom Kippur
one needs to say "the holy King''
and ''the King of judgement'',
because in these days the Holy One, blessed be He,
appears in his aspect of majesty to judge the world.
If one erred and said "the holy G-d'',
or was not sure whether he said "the holy G-d'' or "the holy King'',
if one remembered within a short time *
one says "the holy King''
and does not need to return to the beginning (of the Shemoneh Esreh).
the same rule applies to ''the King of judgement''.
If one did not remember within the (required) period,
that is, on "the holy King'', one needs to return to the beginning
(even if one was not sure),
because the first three blessings are considered as one section.
Even the Reader, during the repetition of the Shemoneh Esreh,
needs to go back to the beginning, and (even) needs to say Kedusha a second time.
but (if one has reached) ''the King of judgement''
even an individual (praying alone) does not to return,
not even to (the beginning) of the same blessing,
because the word ''King'' was said in this blessing.
During the rest of the year if one erred and said
"the holy King'' or ''the King of judgement''
there is no need to go back.{ * the literal expression is ''during speech'' and means the length of the time it would take to greet one's Rav.}
כל השנה אומר התפלה האל הקדוש
מלך אוהב צדקה ומשפט
חוץ מן ראש השנה עד לאחר יום הכפורים
שצריכין לומר המלך הקדוש
המלך המשפט
לפי שבימים אלו הקדוש ברוך הוא
מראה מלכותו לשפוט את העולם
אם טעה ואמר האל הקדוש
או שהוא מסופק אם אמר האל הקדוש או המלך הקדוש
אם נזכר תוך כדי דיבור
אומר המלך הקדוש
ואינו צריך לחזור לראש
וכן הדין בהמלך המשפט
אבל אם לא נזכר עד לאחר כדי דיבור
אזי בהמלך הקדוש צריך לחזור לראש התפלה
אפילו מספיקא
מפני ששלש ברכות הראשונות נחשבות כאחת
ואפילו השליח צבור בחזרת התפלה
צריך לחזור לראש וצריכין לומר קדושה שנית
אבל בהמלך המשפט
אפילו יחיד אין צריך לחזור
אפילו לאותה ברכה
כיון שהזכיר תיבת מלך בברכה זאת
בכל השנה אם טעה ואמר
המלך הקדוש המלך המשפט
אין צריך לחזור On the Shabbat evening (prayers) during
(the Seven Blessings) *
''The shield of our forefathers...''
one also says in place of "the holy G-d'', "the holy King''.
If the Reader erred and said
"the holy G-d'',
if he remembered immediately, during the (required) period,
he returns and says "the holy King'', etc
{ * The silent standing prayer (Amidah) is followed by repeating Genesis 2:1-3, and a condensed form of the Shabbat Amidah - which contains seven blessings.}
בשבת ערבית בברכת
מעין שבע
מגן אבות וכו'
אומרים גם כן במקום האל הקדוש המלך הקדוש
ואם טעה השליח צבור ואמר
האל הקדוש
אם נזכר מיד תוך כדי דיבור
חוזר ואומר המלך הקדוש וכו'
אבל לאחר כך אינו חוזר If one forgot (to say the additions) ''Remember us...'',
or ''Who is like unto You...'',
''and inscribe...'',
''In the book of life...'',
and did not remember until one said ''Blessed are You, O Lord''
because one has said the (holy) name,
one finishes the blessing and (carries) on praying as normal,
and does not need to go back.
Also, if one forgot
''Now, therefore, put Your awe...'',
and finished "the holy King''
even if one has only said ''Blessed are You, O Lord'',
one finishes "the holy King''
and then says ''You have chosen us'' etc. אם שכח זכרנו
או מי כמוך
וכתוב
בספר חיים
ולא נזכר עד שאמר ברוך אתה ה'
כיון שאמר את השם
גומר את הברכה ומתפלל כסדר
ואינו צריך לחזור
וכן אם שכח
ובכן תן פחדך
וחתם המלך הקדוש
ואפילו לא אמר עדיין רק ברוך אתה ה'
חותם המלך הקדוש
ואומר אתה בחרתנו וכו' At the end of the Shemoneh Esreh some finish (with) ''who makes the peace'',
and some do not change but say
''who blesses Your people Israel with peace'',
however, in the kaddish they say
''He who makes the peace''. בסיום השמונה עשרה יש מסיימים עושה השלום
ויש שאינם משנים אלא אומרים
המברך את עמו ישראל בשלום
ואך בקדיש אומרים
עושה השלום במרומיו וכו' If Rosh Hashana comes on Shabbat
some places say (Psalm 95) ''O come, let us sing...'' *
like on a normal Shabbat.
Other places start from (Psalm 29) ''A Psalm of David...'',
and (still other) places that start from (Psalm 92) ''A Psalm, a song for the Shabbat day...'' **
Every place should keep to their own customs.{ * That is, they say all the normal Inauguration Service (Kabalat Shabbat)}
{ ** The accepted custom today.}
אם חל ראש השנה בשבת
יש מקומות שאומרים לכו נרננה
כמו בשאר שבת
ויש מקומות שמתחילין מזמור לדוד
ויש מקומות שמתחילין מזמור שיר ליום השבת
וכל מקום יחזיק מנהגיו After the end of the evening service on the first night
it is customary for each one to say to his friend
''May you be inscribed and sealed for a good year''
and to a woman one says
''...inscribed and sealed...'' *
But one does not say (this) during the day,
because writing (the judgement) is already over by midday.
On the second night it is customary to say it,
since sometimes there is judgement on the second day.{ * The feminine verb endings are used.}
לאחר גמר תפלת מעריב בליל ראשון
נוהגין לומר כל אחד לחברו
לשנה טובה תכתב ותחתם
ולנקבה אומרים
תכתבי ותחתמי
אבל ביום אין אומרים
לפי שכבר נגמרה הכתיבה קודם חצות היום
ובליל שני יש נוהגין לאומרו
כי לפעמים נדונין ביום שני At the evening meal it is customary to have signs (symbolising) a good year.
One dips a portion of the bread (on which one made the blessing) in honey,
and after one has eaten a ''k'zayit'' * one says
''May it be your will...to renew unto us a happy and pleasant year''.
and after this dip a piece of sweet apple in honey
and bless on it ''...creator of fruit from trees'',
eats it and then says again ''May it be your will...'' etc.
It is customary to eat the head of an animal
and says ''May it be your will...we will be leaders''
and the head of a sheep is preferable,
which will also be a sign (reminder) of the offering up of Isaac.
One also eats vegetables of the kind which, in this country,
have a name that symbolises good
like in our country, black-eyed peas **
and say ''May it be your will...to increase our merits''.
Some have the custom to preferably eat fish,
for this alludes to us being fruitful and multiplying like fish.
One should not cook them in vinegar,
because we shouldn't eat anything sour or bitter on Rosh Hashana
rather (we should) eat rich meats and all kinds of sweets.
It is also the custom not to eat nuts or almonds
because the gematria of nut (egoz) is the same as sin (cheta).
Also (eating nuts) makes phlegm in the mouth
causing one to expectorate and so stop one's prayers.
Some learn torah at the table.
It is customary to learn some Mishanyot from Mesachter Rosh Hashana. { * About 1 oz or 28 gm.}
{ ** Which are ''Rubiya'' in Ivrit, that sounds like ''Yirbu'' the word for ''increase''.}
בסעודת הלילה נוהגין לעשות סימנים לשנה טובה
טובלין פרוסת המוציא בדבש
ואחר שאכל כזית אומר
יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה
ואחר כך טובל קצת תפוח מתוק בדבש
ומברך עליו בורא פרי העץ
ואוכלו ואחר כך אומר גם כן יהי רצון וכו'
ונוהגין לאכול ראש של בעל חי
ואומר יהי רצון שנהיה לראש
ויש להדר אחר ראש כבש
שיהיה גם כן זכר לאילו של יצחק
וגם ירקות אוכלים אותן שיש להן במדינה ההוא
שם המורה לטובה
כמו במדינותינו מעהרען
ואומרים יהי רצון שירבו זכיותינו
ויש נוהגין גם כן להדר לאכול דגים
שיש רמז לפרות ולרבות כמו הדגים
ואין לבשל אותן בחומץ
כי אין אוכלים דברים חמוצים או מרורים בראש השנה
ואוכלין בשר שמן וכל מיני מתיקה
גם נוהגין שלא לאכול אגוזים ולוזים
כי אגוז בגימטריא ''חטא''
וגם מרבים כיחא
וניעה המבטלים את התפלה
ויש ללמוד על השלחן תורה
ונוהגין קצת ללמדו משניות מסכת ראש השנה It is appropriate not to have relations
on the two nights of Rosh Hashana even if it falls on Shabbat.
However, if this is the night (for his wife) to visit the mikva
he should not cancel (his wife's) time (with him),
and the morning after he should go himself to the mikva (to remove any possible) ritual uncleaniless. נכון שלא לשמש מטתו
בשני לילות דראש השנה אפילו כשחל בשבת
אך אם הוא ליל טבילתה
אל יבטל עונתה
ויטבול את עצמו בבוקר מטומאתו On Rosh Hashana when one says
''Our Father, our King, we have sinned before You...''
one should not beat his chest with the fist
as one does on a weekday or Yom Kippur
because one does not say the ''Vidui'' confession of sins,
on Rosh Hashana since it is a Yom Tov.
One should have in mind the (other) meaning of
''Our Father, our King, we have sinned before You...''
namely ''our fathers sinned before you''
when they worshipped idols,
but as for us, we have no king
except You, therefore
''Our Father, our King, deal with us for the sake of Your name''. בראש השנה כשאומר
אבינו מלכנו חטאנו לפניך
אין להכות באגרוף על החזה
כמו בחול וביום הכפורים
כי אין אומרים וידוי
בראש השנה שהוא יום טוב
אלא יכוין הפירוש
אבינו מלכנו חטאנו לפניך
כלומר אבותינו חטאו לפניך
שעברו עבודה זרה
אבל אנחנו אין לנו מלך
אלא אתה לכן
אבינו מלכנו עשה עמנו למען שמך When taking out the Sefer Torah
it is customary to say the Thirteen Attributes of Mercy
one should begin from ''And (the Lord) passed''
and say ''And the Lord passed before him
and proclaimed. 'The Lord, the Lord...' etc''
On Shabbat, there are places that do not say the Thirteen Attributes of Mercy
nor ''Master of the world''. בשעת הוצאת ספר תורה
נוהגין לומר שלש עשרה מדות
ויש להתחיל מן ויעבור
ויאמר ויעבור ה' על פניו
ויקרא ה' ה' וגו'
ובשבת יש מקומות שאין אומרים שלש עשרה מדות
ולא רבונו של עולם The sounds of the Shofar
are primarily as follows:
the ''Teruah'' is 9 short sounds, *
the ''Shevorim'' is made up from 3 Shevorim, one after the other,
each ''Shevor'' should be, in duration, like
three short sounds of ''Teruah'',
making the ''Shevorim'' the same (duration) as the 9 sounds (of the ''Teruah'').
One should be very careful not to extend the (duration of the) ''Shevorim''
until each ''Shevor'' is like the 9 (short) sounds (of the ''Teruah'' in duration,
because in this case, even after the event, the Mitzvah (of Shofar blowing) was not carried out.
The sounds of the Shofar are all simple,
and in the sequence ''Tekiah-Shevorim-Teruah-Tekiah''
each ''Tekiah'' should be like the duration of the ''Shevorim'' with the ''Teruah'',
namely, 18 sounds.
In the sequence ''Tekiah-Shevorim-Tekiah''
each ''Tekiah'' should be like the duration of the ''Shevorim''
namely, 9 sounds.
Similarly, in the sequence ''Tekiah-Teruah-Tekiah''
during the Shofar blowing before the Additional service,
one should sound the ''Shevorim'' with the ''Teruah'' in one breath,
and so the announcer of the notes should also say them as one, ''Shevorim-Teruah''.
In the Shofar blowing during the repetition of the Amidah,
they should be sounded as in two breaths,
but in any event, one should not make a break between them,
rather follow one after the other in succession,
the announcer of the notes should also read the two together.
{ * The nine notes take up about 3-4 seconds, and the 18 about 7-8 seconds.}
שיעור התקיעות
לכתחלה צריכין להיות כך
התרועה היא ט' כחות קצרות
ושברים יעשה ג' שברים זה אחר זה
כל שבר יהא ארוך כמו
ג' כחות קצרות מן התרועה
ונמצא שגם השברים היא כמו ט' כחות
ויזהר מאד שלא להאריך בשברים
עד שיהא כל שבר כמו ט' כחות
כי בזה אפילו בדיעבד אינו יוצא
והתקיעות המה הברות פשוטו
ובסדר תקיעה שברים תרועה תקיעה
תהא כל תקיעה ארוכה כמו השברים עם התרועה
דהיינו כמו ח''י כחות
ובסדר תקיעה שברים תקיעה
תהא כל תקיעה ארוכה כמו השברים
דהיינו כמו ט' כחות
וכן בסדר תקיעה תרועה תקיעה
בתקיעות שקודם תפלת מוסף
יש לעשות השברים עם התרועה בנשימה אחת
ולכן המקריא יקרא בפעם אחת שברים תרועה
ובתקיעות שבתוך החזרת התפלה
יש לעשותן בשתי נשימות
ומכל מקום לא יפסיק ביניהן
אלא יהיו תכופות זו לזו
והמקריא יקרא גם כן שתיהן בפעם אחת When the shofar blower says the blessings,
the congegration should not respond ''Blessed be He, and blessed be His name''
but should listen carefully to the blessings,
and after each blessing say with devotion ''Amen''.
One is forbidden to make any interruptions until after all the Shofar notes
in the repetition of the Amida.
Therefore the Shammas should not announce
''Silence is preferable during the Amida''
as is the custom at other times. *{ * Because this announcement would also constitute an interruption.}
כשהתוקע אומר את הברכות
אל יאמרו הקהל ברוך הוא וברוך שמו
אך ישמעו היטב את הברכות
ואחר כל ברכה יאמרו בכוונה אמן
ואסור להספיק מכאן עד לאחר כל התקיעות
שבהחזרת התפלה
ועל כן אין להשמש להכריז
''שתיקה יפה בשעת התפלה''
אף שהוא נוהג כן בפעם אחרת It is the normal custom to say, after each sequence (of notes),
''May it be acceptable...''
as it is printed in the Machzor.
One should be very careful not to say aloud
the names of the angels mentioned there,
and in many communities they do not say at all ''May it be acceptable...'',
and this is the more correct (way).
The main thing, is (for the Shofar notes) to wake up the whole hearted desire to repent,
and as the Rambam, may his memory be for a blessing, wrote,
and this is what he said:
''Even though blowing the Shofar on New Year is a written (Torah) command,
it contains a hint,
namely, 'Wake up you sleepers from your slumber,
and you that are falling asleep come awake.'
Search your deeds and return in repentance,
and remember your creator.
You that forget the truth
in time-wasting activities,
and err all your years
in foolishness and emptiness
which are useless and will not save.
Look to your souls,
improve your ways and your positive attributes.
Every one of you abandon your evil ways
and your bad thoughts...'' etc.
up to here were his words. *{ * Meaning this was a direct quote.}
נוהגין העולם לומר בין הסדרים
יהי רצון וכו'
כמו שנדפס במחזורים
וצריכין ליזהר מאד שלא להוציא בפה
שמות המלאכים הנזכרים שם
ובהרבה קהלות אין אומרים כלל את היהי רצון
וכן נכון יותר
והעיקר הוא להתעורר אז בתשובה בלב שלם
וכמו שכתב הרמב''ם זכרונו לברכה
וזה לשונו
אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב
רמז יש בו
כלומר עורו ישנים משנתכם
ונרדמים הקיצו מתרדמתכם
וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה
וזכרו בוראכם
אלו השוכחים את האמת
בהבלי הזמן
ושוגים כל שנתם
בהבל וריק
אשר לא יועיל ולא יציל
הביטו לנפשותיכם
והטיבו דרכיכם ומעלליכם
יעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה
ומחשבתו אשר לא טובה וכו'
עד כאן לשונו During the repetition of the Amidah
when the Reader says:
''and we bend...''
and it is customary that the congegration also say it with him,
and also bend the knee and bow down.
However, they do not prostate themselves, *
except on Yom Kippur during the reading of the order of the Temple Service.
The reader also bends down on his knees,
but since it is forbidden for him to move from his place during the Amidah
it is customary for him to stand at little away from the reading desk
so that he can kneel
without moving from his place.
The ones standing by him help him to stand up
so that he does not need to move from his place.
The Shofar blowing that is during the repetition of the Amidah
should not be blown by the Reader
unless he is sure
that he will not become confused (with the Amidah) due to (also blowing) this.{ * Nowadays, we do go right down on our knees. If the floor of the synaguoge is not covered we must put down some cloth or other piece of material first and kneel on that.}
בחזרת התפלה
כשאומר השליח צבור
ואנחנו כורעים
נוהגין שגם הצבור אומרים עמו
וגם כורעים ומשתחוים
אבל אין נופלים על פניהם
רק ביום הכפורים בסדר העבודה
וגם השליח צבור כורע על ברכיו
אבל אסור לעקור ממקומו בשעת התפלה
ולכן נוהגין שיעמוד קצת רחוק מן העמוד
כדי שיוכל לכרוע על ברכיו
בלי עקירה ממקומו
והעומדים אצלו מסייעים אותו לעמוד
שלא יצטרך לעקור רגליו
התקיעות שבתוך החזרת התפלה
אין להשליח צבור לתקוע
אלא אם הוא בטוח
שלא תתבלבל דעתו על ידי כך For the Shofar blowing that is in the repetition of the Amidah
there are different customs (concerning) how many notes are blown,
and each place should keep to its own customs.
Similarly, for the Shofar blowing that is after the Amidah
there are different customs.
After one has finished all the Shofar blowing
according to the local custom,
one should cover up the shofar
and not blow any more on it,
even one who wants to blow (the Shofar) on the second day
should not blow (on this shofar) on the first day for the purpose of practising. בתקיעות שבתוך החזרת התפלה
יש מנהגים שונים כמה תוקעין
וכל מקום יחזיק מנהגו
וכן בתקיעות שלאחר התפלה
יש מנהגים שונים
ולאחר שגמרו כל התקיעות
כפי מנהג המקום
יש להצניע את השופר
ולא יתקעו בו יותר
אפילו מי שרוצה להיות תוקע ביום שני
אין לו לתקוע ביום ראשון להתלמד If there is a circumcision (in the synaguoge)
this circumcision is done after the Haftorah (reading from the prophets) and before the Shofar blowing.
We learn this from (the verse) ''remember the covenant with Abraham''
(that is circumcision),
and the offering up of Isaac
(that is the Shofar).
On Shabbat we circumcise after ''Happy are they...''
and if we need to circumcise (at the place of) the woman
we (carry out the) circumcision after leaving the synaguoge. אם יש מילה
מלין לאחר ההפטרה קודם תקיעת שופר
והרמז זכור ברית אברהם
זו מילה
ועקידת יצחק
זה שופר
ובשבת מלין אחר אשרי
ואם צריכין למול אצל היולדת
מלין אחר יציאה מבית הכנסת One who has (already) carried out (the mitzvah) of blowing the shofar,
and needs to blow for others,
can again say the blessings
but in any event it is preferable
that the one who needs to carry out the mitzvah
is the one who says the blessings.
One who blows (the Shofar) for women,
if he has already performed the mitzvah,
he should not say (again) the blessings,
rather the woman should bless.
From the (halachic) law, women do not have to listen to the Shofar blowing,
because they are exempt from time-bound commandments.
Some say that one who has already performed (the mitzvah)
should not blow (the Shofar) for women.
One who wants to blow for women
should blow before he hears the Shofar blowing in the synaguoge,
bless over his own Shofar blowing and have the intention to fulfill the mitzvah by this.
This should not be done in the first three hours of the day,
because then he is not allowed to blow as an individual,
he should either blow for them (the women) at the time the Shofar is blown in the synaguoge,
or after the Shofar blowing in the synaguoge.
in this (latter) case he should have the intention not to perform the mitzvah by (listening to) the (Shofar) blowing,
rather from the (Shofar) blowing he does for the women, and to bless on that.
Even though he goes afterwards
to pray the (Mussaf) additional prayers
and to hear the Shofar blowing in the Amidah,
this break (to blow for the women) does not require him to bless a second time,
because all the Shofar blowings are considered as one mitzvah.
If the woman is weak (or ill or nursing) and needs to eat
before the Shofar blowing, she may eat. מי שיצא בתקיעת שופר
וצריך לתקוע בשביל אחרים
יכול גם כן לברך את הברכות
ומכל מקום יותר נכון
שזה שהוא צריך לצאת
הוא יברך את הברכות
והתוקע בשביל נשים
אם הוא כבר יצא
לא יברך את הברכות
אלא האשה תברך
כיון דמצד הדין נשים פטורות מתקיעת שופר
משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא
ויש אומרים דמי שיצא
לא יתקע כלל בשביל נשים
והרוצה לתקוע בשביל נשים
יתקע קודם שישמע התקיעות בבית הכנסת
ויברך על התקיעות ויכוין שיצא בהן
ובלבד שלא יהא בשלש שעות הראשונות על היום
כי אז אין לתקוע ביחידות
או שיתקע להן בשעה שתוקעין בבית הכנסת
או לאחר התקיעות שבבית הכנסת
אלא שיכוין שלא לצאת בתקיעות אלו
אלא בתקיעות שהוא יתקע לפני האשה ויברך עליהן
ואף על גב שהולך אחר כך
לבית הכנסת להתפלל מוסף
ולשמוע התקיעות שבתפלה
אין ההפסק מצריכו לברך שנית
דכולהו תקיעות חדא מצוה נינהו
ואם האשה חלושה וצריכה לאכול
קודם התקיעות יכולה לאכול When one leaves the synaguoge one should walk
quietly, at ease, happy and with a good heart, confident
that Hashem has heard our payers and our Shofar blowing in mercy.
One eats and drinks fully to show Hashem's bounty,
but in any event, not to eat in a gross, vulgar way,
and the fear of Hashem should be on him.
One should learn Torah at the table,
and after saying grace one should not sleep,
rather go to the synaguoge
and say Psalms with the congegration until (the time for) the afternoon (Mincha) prayers.
However, one who is very tired,
can sleep a little before going to the synaguoge. כשיוצאין מבית הכנסת יש ללכת
בשובה ונחת שמח וטוב לב בבטחון
כי שמע ה' בקול תפלתנו ותקיעותינו ברחמים
ואוכלין ושותין כיד ה' הטובה
ומכל מקום יזהר שלא לאכול אכילה גסה
ותהא יראת ה' על פניו
ויש ללמוד תורה על השלחן
לאחר ברכת המזון אין לישן
אלא הולכין לבית הכנסת
ואומרים תהלים בצבור עד תפלת מנחה
ואך מי שראשו כבד עליו
יכול לישן מעט קודם שהולך לבית הכנסת After the afternoon (Mincha) prayers one goes to a river
(in remembrance of the offering up (of Isaac) as told in the midrash,
when our father Abraham went with his son Isaac to offer him (as a sacrifice),
Satan made himself into a river to delay them,
and Abraham our father, may he be in peace, went through
the river (in water) up to his neck and said (Psalms 69:2):
''Save me, O G-d, for the waters have come into my soul..''
Another explanation
is that we make as a king today
the Holy One, Blessed be He, over us,
and a king was usually annointed by a river,
to allude to appointing his kingship).
Preferably, it (the river) should be outside the city and contain fish
(to remind us, that just as like these live fish
can be caught in traps,
so are we caught in the trap of (the threat of) death and judgement.
As we think of this, we should be more awakened to repentance.
Another explanation,
as a sign that the ''evil eye'' has no power over us
just as (it has no power) over fish, and we should be fruitful and multiply like fish do.
Some say that the reason is
that fish do not have eye-brows *
and their eyes are always open,
and so one's eyes should be awakened to watchfulness).
If there is no river there with fish in it,
one goes to another river or a pool (well),
and says the verses (Micah 7:18):
''Who is a G-d like You...'' etc
as is written in the prayer books (as) the Tashlich prayers.
and we shake out the corners of our garments
to allude to our taking to heart
to throw out our sins.
and to search out and investigate our ways from this day onwards,
and his clothes will be white and clean (so should he be clean) of all sins.
If the first day falls on a Shabbat then one goes (to the river) on the second day.{ * An alternative translation is ''eye-lashes''.}
לאחר תפלת מנחה הולכין אל הנהר
לזכור זכות העקידה דאיתא במדרש
כשהלך אברהם אבינו עם יצחק בנו לעקידה
עשה השטן את עצמו כמו נהר לעכבו
ועבר אברהם אבינו עליו השלום
בנהר עד צוארו ואמר
הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש
ועוד יש טעם
מפני שאנו ממליכים היום
את הקדוש ברוך הוא עלינו
והדרך הוא למשוח את המלכים אצל הנהר
לרמז שתמשך מלכותו
וטוב שיהיה מחוץ לעיר ויש בו דגים
לזכר שאנו משולים כדגים חיים
שנאחזים במצודה
כך אנו נאחזים במצודת המות והדין
ומתוך כך נהרהר יותר בתשובה
עוד טעם
סימן שלא ישלוט בנו עין הרע
כמו בדגים ונפרה ונרבה כדגים
ויש אומרים הטעם
כי לדגים אין גבינים
ועיניהם תמיד פתוחות
כדי לעורר עינא פקיחא דלעילא
ואם אין שם נהר שיש בו דגים
הולכין לנהר אחר או לבאר
ואומרים הפסוקים
מי אל כמוך וכו'
ככתוב בסידורים סדר תשליך
ומנערים שולי הבגדים
והוא לרמז בעלמא ליתן לב
להשליך את החטאים
ולחפש ולחקור דרכיו מהיום והלאה
שיהיו בגדיו לבנים ונקיים מכל חטא
אם חל יום ראשון בשבת הולכין ביום שני After one has returned to the synaguoge
and it is not yet time for the evening service,
one should avoid bad company,
so that one does not, Heaven Forbid, (fall) into idle talk,
rather busy oneself with Torah (learning) or (saying) Psalms,
or texts of guidance,
for this day is holy to our Lord. לאחר שחוזרין לבית הכנסת
ועדיין לא הגיע זמן ערבית
יזהר מחברת מרעים
שלא יבא חס ושלום לדברים בטלים
אך יעסוק בתורה או בתהלים
או בספרי מוסר
כי קדוש היום לאדונינו The two days of Rosh Hashana
are considered as one long day and have the same holy status.
For this reason, the Rabbis were divided whether one should bless,
on the second night at kiddush and at candle lighting,
and at the Shofar blowing of the second day,
''Who has preserved us alive..'' or not.
This is because, some (authorities) say that because it is treated as one holy (period)
and one has already said the ''Who has preserved us alive..'' blessing on the first (day),
one does not need to bless again on the second.
Therefore, it is the custom, for Kiddush on the second night,
one places on the table a new fruit
so that the ''Who has preserved us alive..'' blessing at Kiddush is also on the fruit,
or one should wear a new garment.
If one does not have (a new fruit or item of clothing) this is not a obstacle,
and one says the ''Who has preserved us alive..'' blessing at Kiddush.
(since we go by the majority of Rabbis
who say we should bless ''Who has preserved us alive..'')
Similarly, the woman, when lighting the candles on the second night,
(if it is her custom to bless ''Who has preserved us alive..''),
in any event, if possible,
she should wear a new garment,
or place a new fruit (on the table),
so that her ''Who has preserved us alive..'' blessing is also on that.
If she does not have, this is not an obstacle.
Similarly, the Shofar blower on the second day,
if possible, should wear a new garment.
If the first day falls on Shabbat
we don't need (to do any of these things),
because we still haven't blessed ''Who has preserved us alive..'' over the Shofar. שני ימים טובים של ראש השנה
כיום אחד ארוך הן חשובים וקדושה אחת להן
ולכן נחלקו הפוסקים אם לברך
בליל שני בקידוש וכן בהדלקת הנרות
וכן בתקיעות של יום שני
שהחיינו או לא
כי יש אומרים כיון דקדושה אחת הן
וכבר בירך שהחיינו בראשון
אינו צריך לברך עוד בשני
ועל כן נוהגים שבקידוש ליל שני
מניחין על השלחן פרי חדש
שתהא ברכת שהחיינו שבקידוש גם על הפרי
או שלובש בגד חדש
ואם אין לו אינו מעכב
ואומר שהחיינו בקידוש
כי אנו תופסין העיקר כהפוסקים
שאומרים שצריך לברך שהחיינו
וכן האשה בהדלקת הנרות לליל שני
אם נוהגת לברך שהחיינו
אזי על כל פנים אם אפשר
תלבש בגד חדש
או תניח פרי חדש
שתהא ברכת שהחיינו גם על זה
ואם אין לה אינו מעכב
וכן התוקע ביום שני
אם אפשר יש ללבוש בגד חדש
ואם חל יום ראשון בשבת
אינו צריך
דהא עדיין לא ברכו שהחיינו על השופר