It is customary to carry out the ''Kapparot'' (Redemption ceremony)
in the pre-dawn hours of the day before Yom Kippur, *
as then (the attribute of) mercy is greatest.
One takes a non-castrated rooster for a man,
and a hen for a woman.
For a pregnant woman (both) a rooster and a hen.
a rooster, in case the fetus is male,
If the fetus is female,
the single hen is sufficient for the mother and her daughter.
Even the rest (of non-related) people
two can take one (chicken as) redemption. **
One chooses white (chickens) because it is said (Isaiah 1:18):
''If your sins are scarlet, they will become white as snow.''
However, one should not openly express (one's preference) at the time of purchase
for white ones, and buy them at a high price,
because this resembles a pagan practice (the way of the Emori).
Rather, if one finds a white one, that he bought
along with others, one should select it.
Each person takes his redemption (the chicken) in his right hand
and says the verses starting with ''Man, who dwells in darkness and the shadow of death...'' ***
Then, he swings it around his head and says
''This is my substitute...'' three times.
If one swings (it around the heads of) others, one says, ''This is YOUR substitute''.
One should swing it first for himself and afterwards for others.
Preferably, the slaughter (of the chicken) should also be in the pre-dawn hours,
immediately after the swinging (of the ceremony).
A person should not think, however, that this (ceremony) itself actually atones (for him).
On the contrary, he should consider that everything that was done to that chicken,
should have come upon him (as punishment) for his sins, and he will regret his sins.
The Holy One, blessed be He, in His mercy, will accept his repentance. ****
It is customary to throw the intestines, the liver, and the kidneys of the redemption (chickens)
on to the roofs or in a courtyard,
a place where the birds can take from there,
for it is fitting to show mercy on (G-d's) creatures on this day,
so that (G-d's) mercy will be on us, from heaven.
Also (we throw away these organs] because (birds often) eat (food that was) stolen.
By (throwing away these organs) a person puts in his heart
that he should distance himself from theft.
If chickens are not available,
one may take a goose or any other animal
that is not fit to be offered as a sacrifice.
Some say that even fish (are acceptable),
but not pigeons or doves,
which are suitable as sacrifices,
and it might appear that one is offering sacrifices outside (the Temple).
Some have the custom to give (the chickens) to the poor.
It is preferable to redeem them for money,
and (then) give the money to the poor. *****{ * Although it is preferable to perform ''Kapparot'' on the day preceding Yom Kippur, if this is not possible the ceremony may be performed on another day of the Ten Days of Repentance.}
{ ** There are other authorities who require each individual to use a chicken of his own. According to this view, a pregnant women should use three chickens: a hen for herself, a rooster in the event that the fetus is male, and a hen in the event that the fetus is female.}
{ *** This first verse is from Psalms 107:10}
{ **** Note that the Ramban and the Rashba wrote that the "Kapparot" ceremony should not be performed because it resembles witchcraft and other pagan practices; the Shulchan Aruch himself followed this line of reasoning and writes in 605:1 that one should not participate in the custom. However, the Ramah (Ibid.) writes that since this custom is mentioned in the writings of many of the Gaonim, and many of the later authorities (Acharonim), it is considered to be a ''minhag vatikin'' (an old custom), and should not be eliminated.
Other authorities have attempted to eliminate the custom because the people doing the slaughtering would become so tired due to the volume of chickens being slaughtered in quick succession, that they would not be in the appropriate state to check their knives properly (the fact that this was happening at night also contributed to the problems); as a result, many people would be eating non-kosher chickens due to invalid slaughtering. To avoid this problem, many authorities recommended that the ''Kapparot'' ceremony be performed on other days during the Ten Days of Repentance, rather than having everyone do it on Erev Yom Kippur.
Alternatively, one may avoid all problems by performing the ceremony by swinging money instead of a chicken around one's head, and then giving the money to charity (See Mishna Berura 605:2).}
{ ***** The poor might be offended by the fact that you have given them the chicken upon which you have ''placed all your sins'' (Mishna Berura 605:5).}
נוהגין לעשות כפרות
בערב יום הכפור באשמורת הבוקר
שאז הרחמים גובר
לוקחין תרנגול שאינו מסורס לזכר
ותרנגולת לנקבה
ולאשה מעוברת תרנגול ותרנגולת
תרנגול שמא הולד הוא זכר
ואם הולד היא נקבה
די לאמה ולבתה בתרנגולת אחת
ואפילו שאר בני אדם
יכולין שנים ליקח כפרה אחת
ובוחרים בלבנים על שם שנאמר
אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו
אבל אין לחזור בפירוש בשעת קנין
אחר לבנים ולקנותם ביוקר
כי זהו כעין דרכי אמורי
אלא כשיזדמן לו לבן שקנה אותו
בין אחרים יבחר בו
לוקח כל אחד כפרתו בידו הימנית
ואומר הפסוקים בני אדם וכו'
ומסבבה סביב ראשו ואמר
זה חליפתי וכו' שלש פעמים
אם מסבב לאחרים אומר זה חליפתך
ויש לו לסבב תחלה לעצמו ואחר כך לאחרים
וטוב שתהא השחיטה גם כן באשמורת הבוקר
תיכף לאחר הסיבוב
ואל יחשוב האדם שזהו כפרתו ממש
אלא יחשוב כי כל מה שעושין בעוף הזה
היה ראוי לבא עליו בעונותיו ויתאונן על חטאיו
והקדוש ברוך הא ברחמיו יקבל תשובתו
ונוהגין לזרוק בני מעיהם והכבד והכליות של הכפרות
על הגגות או בחצר
מקום שהעופות יכולים לקחת משם
לפי שראוי לרחם על הבריות ביום זה
כדי שירחמו עלינו מן השמים
ועוד מפני שאכלו גזל
כדי שיתן האדם אל לבו
להרחיק את עצמו מן הגזל
אם אין התרנגולים מצוים
יכול ליקח אווז או שאר בעל חי
שאינו ראוי להקרבה
ויש אומרים אפילו דגים
אך לא תורים ובני יונה
שהן ראוין להקרבה
ויהא נראה כאלו מקדיש קדשים בחוץ
יש נוהגים ליתן את הכפרות לעניים
אבל יותר טוב לפדותן בממון
וליתן את הממון לעניים We do not say (on the day before Yom Kippur) (Psalm 100) ''A psalm of thanksgiving''
nor ''Tachanun'' (Supplications) nor (Psalm 20) ''For the chief musician. A psalm of David''.
Also ''Our Father, our King...'' is not said.
Only if Yom Kippur falls on Shabbat
then we say, on the day before Yom Kippur,
in the morning service, ''Our Father, our King...''. אין אומרים מזמור לתודה
ולא תחנון ולא למנצח
גם אבינו מלכנו אין אומרים
רק כשחל יום הכפורים בשבת
אז אומרים ערב יום הכפורים
בשחרית אבינו מלכנו It is a mitzvah at the (Erev Yom Kippur) meal to have plenty of food and drink.
Whoever eats and drinks on the day preceding Yom Kippur
for the sake of this mitzvah is considered as if he had fasted on that day as well.
It is a mitzvah to eat fish during the first meal of the day. מצוה להרבות בסעודה לאכול ולשתות
וכל האוכל ושותה בערב יום הכפורים
לשם מצוה נחשב לו כאלו התענה גם היום
ומצוה לאכול דגים בסעודה הראשונה Sins a person has committed against his fellow man
Yom Kippur itself does not atone for until one has appeased that person.
as it is said (Leviticus 16:30): ''...from all your sins before the Lord, you will be cleansed.''
That is to say, your sins, those that are only before the Lord,
Yom Kippur atones for,
but whatever was between a person and his fellow man,
Yom Kippur does not atone for until one has appeased that person.
Therefore, every person needs to be scrupulous,
that if he is holding on to someone else's money unlawfully,
he should return it, and appease him.
If he is holding money which he is not sure about
whether it rightfully belongs to him or not,
he should notify this person that he wants to appear (together) with him
immediately after Yom Kippur, in judgement accordingly to the holy Torah (i.e. a Bet Din).
He must truly intend to carry out
whatever the court decides.
Also, if he did not sin against this person, except verbally,
he needs to appease him, and is obliged to go himself and appease him.
However, if this is difficult for him,
or if he realizes that it will be more effective
to appease through a third party,
he may send someone else.
The person from who we are requesting forgiveness,
should forgive with a full heart, and not be cruel (refuse),
because this is not a trait of (the descendants of) Israel, rather, it is a trait of (the descendants of) Esau,
of whom it was said (Amos 1:11): ''His wrath is preserved forever.''
Similarly, it was said about the Gibonites
since they did not forgive or be appeased,
(II Samuel 21:2): ''the Gibonites are not of the Children of Israel.''
However, the way of the descendants of Israel
is to be (Avot 5:11): ''hard to make angry and easy to pacify''.
When the one who has sinned (against him) asks from him forgiveness,
he should forgive (him) with a full heart and willingly.
Even if much pain was caused him, he should not seek revenge or bear a grudge.
On the contrary, if the one who has sinned him does not awaken,
to come and ask for forgiveness,
he (the wronged one) should overcome his disappointment
and make himself accessible to this same sinner,
so that he will ask for forgiveness from him.
One who does not remove hatred (from his heart) on Yom Kippur,
his prayers will not be heard, Heaven forbid.
Everyone who rises above his (negative) traits,
will have all his sins overlooked (forgiven). עבירות שבין אדם לחבירו
אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו
שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו
כלומר חטאתיכם שהם לפני ה' לבד
יום הכפור מכפר
אבל מה שבין אדם לחבירו
אין יום הכפור מכפר עד שירצה את חבירו
לכן צריך כל אדם לדקדק
שאם יש בידו ממון של אחרים שלא כדין
יחזיר לו ויפייס אותו
ואם יש בידו ממון שהוא מסופק בו
אם הוא שלו על פי דין או לא
יודיע לחבירו שהוא רוצה לעמוד עמו
מיד לאחר יום הכפורים לדין תורה הקדושה
ויקבל עליו באמת לקיים
כאשר יצא מפי הבית דין
וגם אם לא חטא כנגד חבירו אלא בדברים
צריך לפייסו ומחוייב ללכת בעצמו לפייסו
אך אם קשה עליו
או שהוא מבין כי יותר קרוב
שיתפייס על ידי אמצעי
יעשה על ידי אמצעי
והאיש אשר מבקשין ממנו מחילה
ימחול בלב שלם ולא יהא אכזרי
כי אין זה ממדת ישראל אלא ממדת עשו
שעליו נאמר ועברתו שמרה נצח
וכן הוא אומר על הגבעונים
לפי שלא מחלו ולא נתפייסו
והגבעונים לא מבני ישראל המה
אבל דרכן של זרע ישראל
הוא להיות קשה לכעוס ונוח לרצות
וכשהחוטא מבקש ממנו למחול
ימחול בלב שלם ובנפש חפצה
ואפילו הצר לו הרבה לא יקום ולא יטור
ואדרבא אם החוטא אינו מתעורר
לבא עליו לבקש מחילה
יש לו להאיש העלוב
להמציא את עצמו לאותו שחטא
כדי שיבקש ממנו מחילה
ומי שאינו מעביר שנאה ביום הכפורים
אין תפלתו נשמעת חס ושלום
וכל המעביר על מדותיו
מעבירין לו על כל פשעיו If the person whom one wronged has died *
one should bring ten people to his grave
and say ''I have sinned against the G-d of Israel
and to this man
(Mr. So and So - insert the name)
have I sinned against''.
They answer him:
''You are forgiven, you are forgiven, you are forgiven''.
He should go barefoot.
He should also detail the sin
as long as doing so would not be an embarrassment to the deceased.
If the grave of the deceased is more than three ''parsa'ot'' **
from the place where the person who sinned lives,
he need not go himself to there.
Rather send his representative,
and the representative takes there ten people,
and they go to the grave, and he says:
''I am the representative of ----,
and publicly announce that I have been sent by ----
to ask for forgiveness on what he sinned...''
If one insulted a person after he died,
he does not have to go to his grave,
rather ask from him forgiveness
in the place where he insulted him.
If he slandered him,
he must also resolve to repent
for transgressing a ban (enacted by the Sages) of the earlier generations,
to not slander the dead.{ * Before you could ask him for and receive his forgiveness.}
{ ** A "parsah" is approximately 2.8 miles.}
אם מת
זה האיש אשר חטא כנגדו מביא עשרה אנשים
ומעמידן על קברו ואומר
חטאתי לאלהי ישראל ולזה
האיש פלוני
שחטאתי לו
והם ישיבו לו מחול
לך, מחול לך, מחול לך ויש לו לילך
יחף גם
יש
לו לפרט את החטא
אם אינו בזיון להמת אם
קבר המת הוא חוץ לשלש פרסאות ממקום
שדר בו החוטא אינו
צריך לילך בעצמו לשם אלא
ישלח שלוחו והשליח יקח
שם עשרה אנשים וילך
על קברו ויאמר הנני
שליח של פלוני מודה
ברבים ששלחני פלוני לבקש מחילה
על מה שחטא וכו' אם חרף אדם לאחר
מותו
אינו
צריך לילך על קברו אלא
יבקש ממנו מחילה במקום
שחרפו ואם הוציא
עליו
שם רע צריך
לקבל על עצמו תשובה
על שעבר חרם הקדמונים שלא להוציא
שם רע על מתים It is a mitzvah for all
to go to the
''Mikvah'' (ritual bath-house) on the day before Yom Kippur,
to cleanse (himself) from the
(ritual) uncleanliness from ''keri'' (nocturnal emissions), and also for (doing)
repentance, just
as a
convert after conversion needs a ritual bath. Similarly,
(unmarried) young men and young women should take a ritual bath. One
should be careful that there is no obstruction. * The best time for the bath
is after midday. A woman who
has had
relations may exude some
sperm, within the
(first) three days after (the act). and so she is
considered like one with ''keri'' and so the
ritual bath has no efficacy in these circumstances. The halacha is
that before the ritual bath she
should wash well
with hot (water) and
then no more
should be exuded after that. However, if she had
relations, near to
(the
time) for the ritual bath, or near to (the start) of her period, for then she is used to
check herself, she is
forbidden to
destroy active (fertile) sperm
(that may be inside her),
and therefore she does not wash with hot (water). In any
event, she should wash with cool (water). One who is a
mourner, Heaven forbid, even
during the seven
(days), can wash
himself and take a ritual bath, an hour or two
hours before the
night, even before the afternoon prayers. However, the
rest of the laws of mourning, such as sitting
on the floor, and not wearing
(leather)
shoes, are followed up to the
night. { * That is anything, such as clothing, or a bandage, etc; that would stop the water coming in contact with every part of the body.}
מצוה על כל
אדם
לטבול את עצמו בערב יום הכפורים
לטהר מטומאת קרי ועוד
משום תשובה וכמו
גר שנתגייר צריך טבילה
ולכן גם נערים ובתולות יש להם לטבול ויש
לדקדק שלא יהא עליו שום חציצה ועיקר זמן
הטבילה היא לאחר חצות היום אשה
ששמשה מטתה יכולה
לפלוט
שכבת זרע בתוך שלשה
ימים לאחר כך והרי היא
כמו בעל קרי
ולא הועילה לה הטבילה לענין זה והתקנה היא
שקודם הטבילה תרחוץ
היטב בחמין ולא תפלוט
אחר כך עוד
ואמנם
אם שמשה מטתה
סמוך לטבילה או סמוך לווסתה שאז
רגילה להתעבר
אסור לה
להשחית זרע
ההריון לכן לא
תרחוץ בחמין ומכל
מקום יש לה לטבול בצונן מי
שהוא אבל רחמנא ליצלן אפילו
בתוך שבעה יכול לרחוץ
ולטבול את עצמו כמו
שעה או שתי
שעות קודם
הלילה אפילו קודם מנחה אבל שאר כל
דיני אבילות
כגון
ישיבה על גבי קרקע ובלא
מנעלים נוהג
עד הלילה It is
customary that every house-owner makes a light for his house, because on
Yom Kippur Moshe came down with
the second set of tablets and the Torah is termed ''a light''. Also, another
light for the souls of his deceased
father and mother to make atonement for them. It is
customary to light one (light) in his home that will burn up to out
fast, and then (say) ''Havdolah'' (making out the fast) over it. One is (also)
lit in the synaguoge.
These lights should
not be made from
wax
(produced) by non-jews (lit. idol worshippers). Because one
is somewhat concerned if it happened that this light
(might) go out during Yom Kippur, even though
the truth is that if this happened, there is nothing to worry about, in any event it
is preferable to prevent this. * One gives the candle
to the Shammas who
will put it
in the place that he wants. (Thus) the
person will not know at all the place of his light. ** One should
bring the candle to the synaguoge when one comes for
the afternoon prayers, to
stand it in its place with the intention of lighting it afterwards, before twilight. When one comes
afterwards to
the
synaguoge for the evening prayers, he will not have the time (to light).{ * This refers to the fact that we might be distracted from our prayers on Yom Kippur by watching this candle all the time.}
{ ** And so will not be watching it the whole time, to make sure it hasn't gone out.}
נוהגין שכל בעל הבית עושה נר לביתו מפני
שביום הכפורים ירד משה
עם הלוחות השניות והתורה נקראת נר ועוד
נר אחד בשביל נשמות אביו
ואמו שמתו לכפר עליהם
ונוהגין שמדליקין אחד בביתו שידלק
עד שעת הבדלה ויבדיל עליו ואחת
מדליקין בבית הכנסת ולא
יעשו נרות אלו משעוה
של בתי עובדי כוכבים ומהיות
שקצת מקפידים אם אירע שכבה
נרו ביום הכפורים
אף כי באמת אין בזה שום חשש מכל מקום
טוב למנוע מזה ויתן
את הנר להשמש שהוא יעמידו
במקום שירצה
והאיש לא ידע כלל מקום נרו ויש לישא הנר
לבית הכנסת כשהולך לתפלת
מנחה
להעמידו על מכונו ולהדליקו אחר כך קודם בין השמשות כי בעת
שבאים אחר כך
לבית הכנסת לערבית הזמן בהול When one
goes to the synaguoge for the afternoon prayers it is customary
to wear Shabbat clothes. At the
afternoon prayers one says, after the Amidah, the ''Vidui'' confession,
that is, before
''O, my G-d, be pleased to guard my tongue...'' one
says the verse ''May it be Your will...''
and one begins ''Our G-d and G-d of our fathers, may our prayer come
before You...'' up to
''...and not by
means of affliction and serious disease'', and after
(this) one says ''O, my G-d, be pleased to guard my tongue...''
and (then) again the verse ''May it be Your will...''. If one is
in the middle of saying the ''Vidui'' confession, the Reader
starts the repetition of the Amidah,
since one has already said the verse ''May it be Your will...'', one
can respond ''Amen'' (to the Reader), and say Kedusha and ''We give
thanks...''. כשהולכין
לבית הכנסת לתפלת מנחה נוהגין ללבוש
בגדי שבת
בתפלת המנחה אומרים לאחר השמונה עשרה את הוידוי
דהיינו קודם אלהי נצור אומרים את
הפסוק יהיו לרצון וגו'
ומתחילין אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך
עד וחליים רעים
ואחר כך אומרים אלהי נצור וכו' ואומרים
עוד הפעם הפסוק יהיו לרצון וכו' אם
בעוד שהוא אומר את הוידוי חוזר
השליח צבור את התפלה
כיון שהוא כבר אמר את הפסוק יהיו לרצון
יכול לענות אמן ולומר קדושה ומודים One needs to say the ''Vidui'' (confession) standing up but bent over like for ''We give thanks...''
When one mentions (each) sin (''We have trespassed...'') one beats with the fist on one's heart as if to say:
You (the heart)
caused me to sin.
The order of the confession, as written is said the same by everyone.
One who knows himself of a (particular) sin that is not mentioned in
the confession,
since one
says the confession quietly, it is proper
that one details that sin
and repent on it with a bitter heart and many tears.
Similarly, if that sin is one mentioned specifically in the confession then
when one arrives at it, one should be more bitter about (having done)
this (one).
(Specific) sins which one confessed the previous Yom Kippur,
even if one knows one has not done these since, in
any event, one can repent on them again, and this is
praiseworthy as it is said (Psalms 51:5): ''...and my sin is
ever before me''.
צריך לומר את הוידוי מעומד וישחה כמו במודים
וכשמזכיר את החטא יכה באגרוף על הלב כלומר אתה
גרמת לי שחטאתי
סדר הוידוי ככתוב בסדורים אומרים כולם בשוה
ומי שהוא יודע בעצמו חטא שלא נזכר בוידוי כיון
שהוא אומר את הוידוי בלחש נכון
שיפרט את החטא ההוא ויתודה
עליו במרירות הלב ובדמעות שליש
וכן אם החטא הוא אחד מהמפורשים בהוידוי
אזי כשמגיע אליו יתמרמר עליו ביותר עונות
שהתודה עליהם ביום הכפורים שעבר אף על פי
שהוא יודע שלא עשה אותם יותר מכל מקום יכול
לחזור ולהתודות עליהם והרי
זה משובח שנאמר וחטאתי
נגדי תמיד After saying the
afternoon prayers one does not say ''Our Father, our
King...''
whether Yom Kippur falls on a week day or on Shabbat.
לאחר תפלת מנחה אין אומרים אבינו מלכנו בין
כשחל יום הכפור בחול בין שחל בשבת After the
afternoon prayers it is a custom to beat (oneself). These
stripes are not really beating, but in any event are
intended to
put
in one's heart to repent from one's wrong deeds. One beats using a
strip (made from) a calf (hide) even if it is
not a hands-breadth wide. * The one
being beaten should be leaning over and kneeling down, with his face
to the north and his rear to the south. It is
customary to say ''Vidui'' (confession) as he is being beaten. The beater
says (Psalms 78:38): ''But He was full of compassion...'' etc. three times making
39 words ** against the 39 stripes. ***{ * The strap used for the beatings (or stripes), decreed and administered by a Bet Din (rabbinic court) had to be at least one hands-breadth wide.}
{ ** The verse has 13 words, repeated three times gives 39 words.}
{ *** The punishment termed stripes (malkot) is up to 40 but the Rabbis decreed that only 39 (40-1) would be given as the maximum.}
אחר תפלת המנחה נוהגין להלקות ואף
על פי שאין מלקות זה מלקות ממש מכל
מקום מתוך כך ישים
אל לבו לשוב מעבירות שבידו ויש
ליקח רצועה של עגל אף על פי שאינה
רחבה טפח
הנלקה יהא מוטה ושוחה על ברכיו פניו
לצפון ואחוריו לדרום
ונוהגין לומר וידויים בשעה שנלקה
והמלקה אומר והוא רחום וגו' שלש פעמים שהם ל"ט תיבות
כנגד ל"ט מלקות Before the
evening one eats the concluding (pre-fast) meal. It is customary
to dip a slice of bread in honey like on Rosh Hashana.
One should only eat (food) items that are easy to digest such as meat and poultry, it is
also customary not to eat fish at this meal. One
should not eat or drink items that heat (up the body), such
as spices like aromatic turmeric.
One must be careful to ''add'' from the ordinary (day) to the holy
(fast day),
that is
to finish eating while it is still day, a little before sunset.
Those who are quick (to fulfil the mitzvah) stop eating earlier, like
an hour before night, and if
one stops eating while it is still (definitely) daytime and one
intends to eat or drink after this, one should
make a condition before saying Grace after Meals,
and say clearly or at least in one's heart, that
one has not yet started the fast. לעת
הערב אוכלין סעודה המפסקת
ונוהגין לטבול פרוסת המוציא בדבש כמו בראש השנה ואין
לאכול אלא דברים שהם קלים להתעכל כגון בשר
עוף נוהגין
שאין אוכלים דגים בסעודה זו ולא
יאכל ולא ישתה דברים המחממים כגון
מאכלים המתובלים בבשמים וכרכום
וצריך ליזהר מאד להוסיף מחול על הקודש דהיינו
שיפסיק מלאכול בעוד יום קצת בין
השמשות
וזריזין מקדימין להפסיק כמו שעה קודם הלילה
ואם מפסיק מלאכול בעוד יום גדול ודעתו לאכול
או לשתות אחר כך צריך
שיתנה קודם ברכת המזון ויאמר בפירוש
או לכל הפחות יהרהר בלבו שאינו
מקבל עליו עדיין את התענית It
is the custom in
our countries,
that we
do not prepare (food) on the eve of Yom Kippur so as to be
available when Yom Kippur finishes, the way we
prepare (food) on Shabbat eve (ready) for Shabbat. This
is considered like preparing from Yom Kippur for the week day. Another
reason is that (doing this) may awaken our appetite (making it harder
for us to fast). המנהג
במדינות אלו שאין
מטמינין בערב יום הכפורים לצורך
מוצאי יום הכפורים
כדרך שמטמינין בערב שבת לשבת
משום דהוי כמכין מיום הכפורים לחול
וגם משום דמיחזי כרעבתנותא It is written
(Isaiah 58:13):
''(call)...the holy day
of the Lord honourable'' and this is
explained (Shabbat
119) as
referring to Yom Kippur when one does not eat or drink. One
honours (the day) with clean laundry and (many) lights,
therefore in the synaguoge beautiful covers are spread, and many lamps are lit. (All this is done) for the
honour (of the day). As it is said
(Isaiah 24:15): ''Therefore
glorify the
Lord in the regions of light'' and this was
explained (in the Aramaic translation) as ''with lamps you will call to
Hashem''.
Before twilight one puts (clean) table-clothes on the tables and
light the lamps at home, as (one does) on Friday before Shabbat. One
should light a lamp in the room where ones wife sleeps, so that one does
not (forget and) have relations. One blesses on the
lights ''...to
kindle
the light of Yom Kippur'',
and if (Yom Kippur)
falls on Shabbat, one blesses
''...to kindle the light of Shabbat and of Yom Kippur''. כתיב לקדוש
ה'
מכובד
ודרשינן זה
יום הכפורים שאין בו אכילה ושתיה מצוה
לכבדו בכסות נקיה ובנרות לכן
מציעין גם בבית הכנסת מצעות נאות ומרבין בנרות שנקראו
כבוד שנאמר
באורים
כבדו ה'
ומתרגמינן בפנסיא יקרו ה' קודם
בין השמשות פורסין מפות על השלחנות
ומדליקין נרות בבית כמו בערב שבת ויש
להדליק נר בחדר שאשתו שוכבת שם כדי שלא
יבא לידי תשמיש
ומברכין
על הנרות להדליק נר של
יום הכפורים ואם חל
בשבת מברכין להדליק
נר של שבת ושל יום הכפורים
It is customary
to wear the Kittel, which is
the garment of
the dead, and
by
this the heart of a man is humbled and broken. A mourner also can
wear one. Since
this
garment is specially for (the time of) prayers, one should not have
it on when going to the toilet (bathroom).
Women should also wear white, clean garments in honour of the day but not
put on jewelry because of the
awe of
judgement. נוהגין
ללבוש את הקיטל שהוא
בגד מתים ועל
ידי זה לב האדם נכנע ונשבר וגם
האבל יכול ללבשו וכיון
שהוא בגד מיוחד לתפלה
לא ילך בו לבית הכסא גם הנשים
לובשות בגדים לבנים ונקיים לכבוד היום אך לא יקשטו
את עצמן בתכשיטין מפני
אימת הדין It is a custom for
the father and mother to bless (their) sons and
daughters before
they
enter the synaguoge,
because already
the holy day has started
and the (heavenly)
gates of mercy have opened.
One prays with a request (to Hashem) that one will be inscribed for a
good life, and that
one's
heart will be (in the) right (state), (full) of the fear of G-d. One pleads
with crying and tears that our prayers will be accepted. Also (our)
sons and daughters should be awakened, to
follow the correct behaviour and preserve the values of the righteous. Some also visit
relatives, who are Torah scholars
and pious, to get their blessing, and ask
from them to pray for them also on the holy and
awesome day. One
should do this early before the afternoon (lit; while the day is
still large),
for at
evening time one should be ready to
receive the holiness of the day calmly and knowlingly. The wording of the blessing
(over one's children) is: ''G-d
make you...''
and
every one can add (any additional personal prayers) according to his
(eloquence) ability. One
should also add
this prayer:
''May it
be Your will, (as we stand) before our Father in heaven, that You put in
our heart the love and fear of You.
That the fear of G-d will be in us all our life so that we do not sin. That we will
devote ourselves to Torah (learning) and mitzvot. That we pay attention
to what we see.
That our
mouth will speak wisdom and our heart behave correctly. Our hands will
be busy with mitzvot. Our
feet will run to do the will of our Father in heaven. We
will be given righteous sons and daughters, who will
busy themselves with Torah and mitzvot all their lives. May our sources (of
income) be blessed, and our
income be
provided
with
the permission, and easily and profitably from Your generous hand, and not (as a
kindness) from people. That our
income (will be sufficient) to free us to serve G-d. That we
will be written and sealed for a good and long life with all the
righteous of Israel. Amen''
המנהג שהאב והאם מברכין את הבנים ואת הבנות קודם
שנכנסין לבית הכנסת שאז כבר חל קדושת
היום ושערי
רחמים נפתחו
ומתפללים בברכה זו שיחתמו לחיים טובים
ושיהא לבם נכון ביראת ה'
ומתחננים בבכי ובדמעות שיקובל תפלתם וגם
הבנים והבנות מתעוררים
שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו ויש
שהולכים גם לקרוביהם שהם
תלמידי חכמים וצדיקים שיברכו אותם ומבקשים מהם
שיתפללו גם בעדם ביום
הקדוש והנורא
ויש להקדים לעשות כן בעוד היום גדול כי לעת ערב ראוי
שיהיו נכונים
לקבל
קדושת היום בהשקט וישוב הדעת
נוסח
הברכה
ישימך וגו'
ועוד מוסיף כל אחד כפי צחות לשונו
ויש
לומר תפלה זאת
ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים
שיתן
בלבך אהבתו ויראתו
ותהא יראת ה' על פניך כל ימי חייך שלא תחטא
ותהא חשקך בתורה ובמצות עיניך
לנכח יביטו
פיך ידבר חכמות ולבך יהגה אימות ידיך
יהיו עוסקים במצות רגליך
ירוצו לעשות רצון אביך שבשמים ויתן לך
בנים ובנות צדיקים וצדקניות
עוסקים בתורה ובמצות כל ימיהם ויהי מקורך ברוך
ויזמין
לך פרנסתך
בהיתר ובנחת ובריוח מתחת ידו הרחבה ולא
על ידי מתנת בשר ודם
פרנסה שתהא פנוי לעבודת ה' ותכתב
ותחתם לחיים טובים וארוכים בתוך כל צדיקי
ישראל אמן It is the custom to wear ones tallit (during the evening)
and one should be careful to (make sure to) put it on whilst it is still daytime,
and make the blessing on it.
If one delayed until twilight time *
one should not make the blessing on it.{ * ''Bain Hashemshot'' (literally between the sun's) refers to twilight time, when the sun has set but it is not yet dark. Halachically this period is not definitely day nor definitely night. For this reason, the blessing on the tallit, which can only be said during the day, is not said.}
נוהגין
ללבוש את הטלית
ויש ליזהר ללובשו בעוד יום
ויברך
עליו
ואם
נתאחר עד בין השמשות
לא יברך עליו