One takes the lulav joined (with the myrtle and willow)
with the spine of the lulav towards ones' face (and held) in ones' right hand,
and the etrog in ones' left.
Because with all commandments one needs to bless over them before carrying them out,
and also the etrog needs to be held the way it grows, *
namely the stem where it was cut off from the tree
should be downwards and the Pithom **
for this reason, when one takes the etrog
before blessing one takes it reversed (in orientation),
the (cut) stem upwards and the Pithom downwards,
so that one does not yet fulfill the commandment,
bless while standing on taking the lulav,
(because the lulav is taller than the others it is (more important)
and we call the whole group by its name).
On the first day one makes the ''who has kept us in life'' blessing,
and if the first day fell on Shabbat,
when one does not take the lulav,
then one blesses ''who has kept us in life'' on the second day.
After one has blessed, one turns it round in the ones' hand,
and brings it close to the lulav so there won't be a gap between them.
One waves in four directions as follows:
to the east, south, west, north, upwards, and downwards. ***
Similarly for the waving during the Hallel.
Also, during the Hakafot, one should be careful to bring the etrog close to the lulav
so there won't be a gap between them.
If one reversed (the order) and took the etrog in the right
and the lulav in the left,
one returns and takes them again (in the correct order) without a blessing. { * It has to be this way up when carrying out the commandment, but not at the time of the blessing.}
{ ** The small protrusion at the apex of the etrog.}
{ *** If one is facing the ark, this is normally to the east, so one waves to ones' front, the right side, behind, and then to ones' left side}
נוטל את הלולב האגוד
ושדרת הלולב כנגד פניו בימינו
ואת האתרוג בשמאלו
וכיון שבכל המצות צריכין לברך עליהן קודם עשייתן
וגם האתרוג צריכין להחזיק דרך גדילתו
דהיינו שהעוקץ שבו נחתך מן האילן
יהיה למטה והשושנתא למעלה
על כן כשהוא נוטל את האתרוג
קודם שמברך יטלהו בהיפוך
העוקץ למעלה והשושנתא למטה
שלא יצא בו
ומברך מעומד על נטילת לולב
לפי שהלולב גבוה מכולן חשוב הוא
ונקראת כל האגודה על שמו
וביום ראשון מברך גם שהחיינו
ואם חל יום ראשון בשבת
שאין נוטלין בו לולב
אזי מברך שהחיינו ביום שני
ולאחר שבירך מהפכו בידו
ומקרבו אל הלולב שלא יהיה פירוד ביניהם
ומנענע לארבע רוחות כסדר הזה
מזרח, דרום, מערב, צפון, מעלה, מטה
וכן בנענועים שבהלל
וכן בהקפה יזהר לקרב את האתרוג אל הלולב
שלא יהיה פירוד ביניהם
אם הפך ונטל את האתרוג בימין
ואת הלולב בשמאל
יחזור ויטלם בלא ברכה A left-handed person takes the lulav in his right
which is the left (hand) of other people,
and the etrog in his left, *
and if (he took in the) wrong order then returns and takes again without a blessing.
One who is ambidextrous
is considered as a normal (right-handed) person. { * Halachicly speaking, the right hand is considered as the dominant hand, so in the case of a left-handed person, his dominant ''right'' hand is actually his left and his weaker ''left'' hand is actually his right.}
איטר נוטל את הלולב בימינו
שהוא שמאל כל אדם
ואת האתרוג בשמאלו
ואם הפך חוזר ונוטלים בלא ברכה
ומי שהוא שולט בשתי ידיו
הרי הוא ככל אדם It is preferable to remove the tefilin (phylactories) before taking the lulav,
or at least remove the strap around ones' hand
so that it will not constitute an intervention.
It is also preferable to take off (any) rings on ones' fingers. נכון שיחלוץ את התפילין קודם נטילת לולב
ולכל הפחות יסיר את הרצועה מעל ידו
שלא תהא חציצה
גם נכון להסיר הטבעות שבאצבעותיו The order of the waving is as follows:
In (Psalm 118) ''O give thanks...'' there are six words apart from the name (of the Lord).
One waves at each word in one (of the) directions,
and at the (Lord's) name one does not wave.
At ''O give thanks'' to the east,
at ''for (he is)'' to the south,
at ''good'' to the west,
at ''for'' to the north,
at ''endures forever'' upwards,
and at ''his loving kindness'' downward.
The Reader dows not wave except for ''O give thanks...''
and at ''So let Israel now say...''
but the congegration each time they say ''O give thanks...'' *
also for ''Save we beseech you...''.
The Reader and also the congegration only wave
for (the first) ''Save we beseech you, O Lord''
and since, except for the (Lord's) name, there are three words,
we wave at each word in two directions.
At the ''O give thanks...'' at the end of Hallel
the Reader and congegration also wave.
When one waves downwards, only the hand is inclined down,
and the lulav and the rest of the species remain (in the direction) they grew (upwards).
Some have the custom of turning the lulave downwards,
and each person should not change his own custom.
One does not need to turn ones' face in the direction one is waving,
but only the top of the lulav.
One does not need to wave with force
rather shaking (it) slightly,
so that the leaves wave is sufficient. { * After the Reader has said each verse, namely ''O give thanks...'', ''So let Israel now say...'', ''So let the house of Aaron now say...'' and ''So let them that fear the Lord say...'', the congegration says the same (first verse) ''O give thanks...'' and does not repeat the other verses after the Reader.}
סדר הנענועים כך הם
בהודו יש ששה תיבות חוץ מן השם
וינענע בכל תיבה לרוח אחד
ובשם לא ינענע
בהודו למזרח
כי לדרום
טוב למערב
כי לצפון
לעולם למעלה
חסדו למטה
השליח צבור אינו מנענע אלא בהודו
וביאמר נא ישראל
והצבור בכל פעם שאומרים הודו
ובאנא
השליח צבור גם הצבור מנענים רק
באנא ה' הושיעה נא
וכיון שמלבד השם יש בו שלש תיבות
מנענים בכל תיבה לשתי רוחות
ובהודו שבסוף הלל
גם כן מנענים השליח צבור והצבור
כשמנענע למטה ישפיל רק ידיו למטה
והלולב עם שאר המינים ישארו כדרך גדילתן
יש נוהגין שמהפכין את הלולב לצד מטה
ואל ישנה אדם מן המנהג
אינו צריך להפוך פניו להצד שהוא מנענע
רק ראש הלולב יטה
והנענוע אינו צריך להיות בחוזק
אלא כסכוס מעט
כדי שיתנענעו העלין סגי One is forbidden to eat before taking the lulav.
One who is travelling and expects to come to a place
where there is a lulav and etrog,
and also those living in (small) communities
who have the lulav and etrog sent to them,
need to wait until midday but no longer,
because it is forbidden to fast on a festival
or the internmediate days longer (than this).
One who would feel faint if they waited until midday
can eat some food before (midday).
However, one who does not feel faint,
should be scrupulous, even with respect to eating a little. אסור לאכול קודם נטילת לולב
ומי שהוא בדרך ומצפה שיבא למקום
שיש שם אתרוג ולולב
וכן הדרים בישובים
ומשלחים להם אתרוג ולולב
צריכין להמתין עד חצות היום ולא יותר
כי אסור להתענות ביום טוב
ובחול המועד יותר
ומי שחלש לבו להמתין עד חצות
יכול לטעום איזה דבר קודם
אבל מי שאין לבו חלש
יש לו להחמיר אפילו בטעימה It is permitted to return the lulav on the festival into water,
and (even) to add to it water,
but not to change (the water).
On the intermediate days it is a commandment to change the water
so that the lulav will remain fresh and elegant.
It is customary to take on each Intermediate day
new willow (branches) for the lulav and this beautifies the commandment. ומותר להחזיר את הלולב ביום טוב למים
ולהוסיף עליו מים
אבל לא יחליף
ובחול המועד מצוה להחליף את המים
כדי שישאר הלולב לח ומהודר
ונוהגין ליקח בחול המועד בכל יום
ערבה חדשה ללולב והוא הידור מצוה The (fragrance of the) myrtle used for the commandment must not be smelt all the seven days of the festival,
even on Shabbat, but the etrog can be smelt on Shabbat.
One blesses on it (the etrog) ''who gives a pleasant smell to fruits''.
On the rest of the days of the festival one should not smell it (the etrog)
even when one is not taking it to carry out the commandment,
because there is a doubt about this blessing (whether it is needed or not).
The lulav is forbidden to carry on Shabbat
even for its' body or its' place *
because it is ''set aside''.
However, the etrog, because one is allowed to smell its (fragrance),
is not considered ''set aside'' and can be moved.
It is permitted to put it in the cotton (padding)
that it was in before the festival,
since this has already absorbed the fragrance,
but not to put it in new cotton
or cloth since this is (considered as) creating a fragrance. { * On Shabbat, a normally forbidden object can be moved if one requires it (its' body) to carry out a permitted action, such as taking a hammer to crack nuts, or one needs the place it is standing on. See Chapter 80 onwards.}
הדס של מצוה אסור להריח בו כל שבעת ימי החג
אפילו בשבת אבל באתרוג מותר להריח בו בשבת
ומברכין עליו הנותן ריח טוב בפירות
ובשאר ימי החג אין להריח בו
אפילו שלא בשעת נטילתו לצאת בו
משום דיש ספק ברכה
הלולב אסור לטלטלו בשבת
אפילו לצורך גופו ומקומו
משום דהוי מוקצה
אבל האתרוג כיון שיכולין להריח בו
אינו מוקצה ומותר לטלטלו
ומותר ליתנו לתוך המוכין
שהיה בו קודם יום טוב
שכבר קלט הריח
אבל לא יתנו לתוך מוכין חדשים
או לבגד משום דמוליד ריח On the first festival day one does not carry out the commandment
with a lulav or rest of the species that is borrowed.
Rather it needs to be his own as is clearly written:
''and you will take for yourself on the first day''
''for yourself'' is explained as meaning ''of yourself''
and excludes (those that are) borrowed.
Those who live outside Israel
and keep two festival days because of the doubt (about which day is the festival),
also on the second festival day
they do not bless over these (borrowed species).
If another gives him as a present, even with the intention that they should be returned (after)
this is still considered a gift and the commandment can be carried out with them.
Even if he is given them (without anything be said) in order to perform the commandment,
we consider this as if he was told plainly
that he is being given as a gift (with the condition) that they be returned.
If the husband is not at home
and the wife wants to give to someone else for carrying out the commandment,
its' (validity) depends on the opinion of the husband,
whether he is strict about such things or not (ie; would agree if he was present). ביום טוב הראשון אין יוצאין
בלולב ושאר מינים שאולים
אלא צריכין שיהיו שלו ממש דכתיב
ולקחתם לכם ביום הראשון
ודרשינן "לכם" משלכם
להוציא את השאול
ולדידן בני חוץ לארץ
שעושין שני ימים טובים מספיקא
גם ביום טוב שני
אין מברכין עליו
ואם אחר נותנם לו במתנה על מנת להחזיר
הוי מתנה ויצא בהם
ואפילו נותנם לו סתם לצאת בהם
נחשב כאלו אמר לו בפירוש
שהוא נותנם לו במתנה על מנת להחזיר
אם אין האיש בביתו
והאשה רוצה ליתנם לאחר לצאת בהם
תליא באומדן דעת הבעל
אם הוא גברא דקפיד או לא (Two) partners who bought an etrog and the rest of the species,
have the intention at the time of purchase,
that at the time of carrying out the commandment each acquires the share of the other.
Hence the custom for the community to buy an etrog
for anyone in the congegration to use for the commandment.
Everyone who can afford to
is obliged to help buy this (communal) etrog.
Despite all this, it is best to carry out the commandment with the etrog of an individual,
if he has a very select set of all the species,
because what an individual transfers to his friend is considered more select. שותפים שקנו להם אתרוג ושאר המינים
מסתמא אדעתא דהכי קנאום
דבשעת מצותו כל אחד מקנה חלקו לחבירו
ולכן המנהג שהקהל קונים אתרוג
וכל הקהל יוצאים בו
וכל מי שידו משגת
מחוייב לתת דמי אתרוג
ועם כל זאת מוטב לצאת באתרוג של יחיד
אשר לו כל המינים מהודרים
כי מה שהיחיד מקנה לחבירו עדיף טפי On the first day one shoud not allow the children
to take the lulav and etrog until after the adults have taken it.
This is because the child can acquire
but can't transfer the ownership back according to Torah (law). ביום הראשון לא יתנו להקטנים
ליטל לולב ואתרוג עד לאחר שיטלו הגדולים
כי הקטן קונה
ואין מקנה מן התורה On every festival day after the additional prayers,
it is the custom to bring up a Sefer Torah to the Reader's desk,
and we leave the Ark open
until after saying the Hoshanot (O save now...)
and returning the Sefer Torah.
Every one who has an etrog and lulav
goes round the desk where the Sefer Torah is,
while Hoshanot are being said.
Each day they go round once,
and on the seventh day, which is Hoshana Rabba,
we take out all the Sefrei Torah and bring them up on the Reader's desk,
and go round seven times,
as a remembrance of the Temple,
because every day they went round the altar once,
and on the seventh day they went round seven times.
The Hakafot * should be from the right side,
because the Sefer Torah is on the Reader's desk,
and all the congegration need to turn their faces
towards the Sefer Torah that is on the desk,
before they begin to go round,
and now north is to their right,
so they go round to the north.
Any one who has an etrog and lulav but does not go round,
has done a bad act.
In some places it is the custom on Hoshana Rabba and Simchat Torah,
after taking all the Sifrei Torah out of the Ark,
to place inside (the Ark) a lit lamp,
(based on (the saying) that Torah is light
and if there are no Sifrei Torah there we need (to add) another light)
but this is not a good custom and it should be abolished,
because it is forbidden to use the Ark
for a non-religious purpose even for a short time. { * Hakafot means ''circles'' or encirclement'' from the verb Lehakif, meaning to go round or encircle an object.}
בכל ימי החג לאחר תפלת מוסף
נוהגין להעלות ספר תורה על הבימה
ומניחין את הארון הקודש פתוח
עד לאחר אמירת ההושענות
שמחזירין את הספר תורה
וכל מי שיש לו אתרוג ולולב
מקיף את הבימה שעליו הספר תורה
בשעת אמירת ההושענות
בכל יום מקיפין פעם אחד
וביום השביעי שהוא הושענא רבה
מוציאין כל הספרי תורה ומעלין אותן על הבימה
ומקיפין שבע פעמים
זכר למקדש
שבכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת
וביום השביעי שבע פעמים
ההקפות צריכין להיות לצד ימין
ולפי שהספר תורה על הבימה
וכל הציבור צריכין להפוך פניהם
כלפי ספר תורה שעל הבימה
קודם שיתחילו להקיף
ואז הוי צפון ימין שלהם
לכן מקיפין דרך צפון
כל מי שיש לו אתרוג ולולב ואינו מקיף
רעה הוא עושה
בקצת מקומות נוהגין בהושענא רבה ובשמחת תורה
לאחר שהוציאו כל הספר תורה מן הארון הקודש
מעמידין לתוכו נר דולק
לרמז תורה אור
שכשאין שם תורה צריכין לאור אחר
ואין זה מנהג יפה ויש לבטלו
כי אסור להשתמש בארון הקודש
תשמיש חול אפילו לפי שעה On Shabbat we do not go round
because in the Temple they did not go round.
Therefore, we do not bring up any Sefer Torah to the desk,
rather we open the Ark
until after the Shoshanot have been said. בשבת אין מקיפין
שגם במקדש לא היו מקיפין
ולכן אין מעלים ספר תורה על הבימה
אלא פותחין את הארון הקודש
עד לאחר אמירת ההושענות One who became a mourner during the festival,
and also a mourner during the 12 months for his father or mother,
should not, according to custom, go round.
He should offer his etrog and lulav
to one who does not have
who can then go round (the Reader's desk). מי שאירע לו אבל בחג
וכן אבל כל שנים עשר חדש על אביו או אמו
נוהגין שאינו מקיף
ויש לו לכבד באתרוג ולולב שלו
את מי שאין לו
שיקיף הוא