From when the month of Adar begins,
we increase (our) joy.
A Jew who has a dispute with a non-Jew,
should have the judgment with him in this month. ** { The month of Adar is considered a favorable time for Jews. }
משנכנס אדר
מרבים בשמחה
וישראל שיש לו דין ודברים עם אינו יהודי
ישפוט עמו בחודש זה During the time of Mordechai and Esther,
the Jews gathered together on the thirteenth of Adar
to defend their lives and take revenge on their enemies. *
They needed to ask for mercy,
from G-d, blessed be His name, to aid them.
We have found, that when the Jews were at war
they fasted so that G-d would aid them.
Also Moses our teacher, may he be in peace,
when we waged war against Amalek, fasted.
If this was so, we can assume that also then at the time of Mordechai and Esther,
they fasted on the thirteenth of Adar.
So this day has been accepted by the entire Jewish people
as a communal fast and is called the ''Fast of Esther'',
in order to remember that the Creator, blessed be His name,
watches and hears the prayers of each person in his time of difficulty
when he fasts and repents to G-d wholeheartedly,
just He did for our forefathers in those (Purim) days.
In any event, this fast is not such an obligation
as the four fasts mentioned in the prophetic writings, **
Therefore, one should be lenient in a time of need,
for example, pregnant and nursing women,
and people who are ill, even one who merely feels pain in his eyes,
need not fast if they suffer great discomfort.
Similarly, a woman who has given birth within thirty days
and a groom during the seven days after the wedding,
do not have to fast.
These people should ''repay'' this fast at a later date. ***
In contrast, other individuals who are healthy
should not separate themselves from the community
Even a person on a journey for whom the fast is difficult
is required to fast.* {Haman had convinced the Persian king, Achashverosh, to sign a decree allowing the Persian population to destroy the Jews on the 13th of Adar. When Haman was hung and Mordechai appointed chief advisor in his place, the king signed another decree allowing the Jews to defend themselves and attack their enemies on the 13th of Adar - see the ''Book of Esther'' }
** { see also Ch. 121. }
*** { That is, they should fast for a day in the future, to make up for not fasting during the Fast of Esther. }
בימי מרדכי ואסתר
נקהלו היהודים בשלשה עשר לחדש אדר
לעמוד על נפשם ולהנקם מאויביהם
והיו צריכין לבקש רחמים
מאת ה' יתברך שמו שיעזרם
ומצינו שכאשר היו ישראל במלחמה
התענו שיעזרם ה'
וגם משה רבינו עליו השלום
ביום שנלחם עם עמלק התענה
ואם כן מסתמא גם אז בימי מרדכי ואסתר
התענו ביום י"ג אדר
ולכן קבלו עליהם כל ישראל יום זה
לתענית צבור ונקרא ''תענית אסתר''
כדי לזכור שהבורא יתברך שמו
רואה ושומע תפלת כל איש בעת צרתו
כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו
כמו שעשה לאבותינו בימים ההם
ומכל מקום אין תענית זה חובה כל כך
כמו ארבעה תעניתים שכתובים במקרא
ולכן יש להקל בו בעת הצורך
כגון מעוברות ומניקות
או אפילו חולה קצת בכאב עינים
שאם מצטערים הרבה לא יתענו
וכן יולדת כל שלשים יום
וכן חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו
אינו צריך להתענות
ויפרעו את התענית אחר כך
אבל שאר הבריאים
לא יפרשו את עצמם מן הצבור
ואפילו מי שהולך בדרך וקשה עליו התענית
מכל מקום צריך להתענות The fourteenth of Adar is Purim, *
and if Purim comes on Sunday,
the Fast (of Esther) is brought forward to the (previous) Thursday.
If there is then (on Thursday) a circumcision,
one makes the festive meal at night,
but the ''Sandek'' **
and the father of the child may eat during the day, ***
and they do not have to (make up by) fasting on Friday.
However, another person who forgot and ate on (that) Thursday,
should fast on Friday.* { For those living in un-walled cities, but cities that were walled at the time of Joshua, have Purim on the fifteen - see also Law 23 below. }
** { The one who holds the baby on his knees during the ceremony. }
*** { The Mishna Berura also allows both the mother of the baby and the ''Mohel'', who did the circumcision, to eat during the day. }
ביום י''ד אדר הוא פורים
ואם חל פורים ביום ראשון
מקדימין להתענות ביום חמישי
ואם יש אז ברית מילה
יעשו את הסעודה בלילה
אבל הסנדק
ואבי הבן מותרין לאכול ביום
ואין צריכין להתענות ביום ששי
אבל אדם אחר ששכח ואכל ביום חמישי
יתענה ביום ששי In honor of the (reading of) the Megillah
one should wear (one's) Shabbat clothes in the evening.
When one returns from the synagogue,
one should find in one's home (that) the candles are lit,
the table is set,
and the beds are made. *
In the evening service, after Shemoneh Esreh,
one says the full Kaddish (including) ''May the prayers and supplications...'',
then we read the Megillah,
after that we say ''But You are holy...''
(which is from Psalm (22) ''To the Chief Musician on the coming up of the dawn...''
which was said about Esther,
and it was written (Verse 3) there:
''My G-d, I call to You during the day... and at night.''
and it is written in Megillah (4a)
that Rabbi Yehoshuah ben Levi said:
''A person is obligated to read the Megillah at night
and repeat it during the day''.
as was said ''My G-d, I call to You during the day...''
and not fast,
''...and at night.'' I will not rest,
and this (verse) is followed by ''But You are holy...''.) **
afterwards full Kaddish without ''May the prayers and supplications...''.
On out Shabbat (we say) ''And let the graciousness...'' and ''But You are holy...'',
full Kaddish without ''May the prayers and supplications...'',
Havdalah (is made) over a cup (of wine),
(and then one says) ''It is our duty to praise...''.* { As is the case on Shabbat and festivals. }.
** { So they derived both the requirement to read the Megillah at night and during the day, and adding ''But You are holy...'' to the evening service, from Psalm 22.}
לכבוד המגילה
יש ללבוש בגדי שבת מבערב
וכשבא מבית הכנסת
ימצא בביתו נרות דולקים
ושלחן ערוך
ומטה מוצעת
ערבית לאחר שמונה עשרה
אומרים קדיש שלם עם תתקבל
וקורין את המגילה
אחר כך אומרים ואתה קדוש
שהוא במזמור למנצח על אילת השחר
שנאמר על אסתר
ושם נאמר
אלהי אקרא וגו'
דנאמר על מקרא מגילה
דאמר ר' יהושע בן לוי
חייב אדם לקרות את המגילה בלילה
ולשנותה ביום
שנאמר אלהי אקרא יומם
ולא תענה
ולילה ולא דומיה לי
וסמיך ליה ואתה קדוש וגו'
ואחר כך קדיש שלם בלא תתקבל
ובמוצאי שבת ויהי נועם ואתה קדוש
קדיש שלם בלא תתקבל, ויתן לך
ומבדילין על הכוס
עלינו It is the custom to give (just) before Purim,
half of the standard monetary unit in use
in one's local place and at the current time.
in memory of the half-shekel that was given in (every) Adar,
in order to buy the (animals for the) public sacrifices.
It's customary to give three (times the) half (monetary) units
because in Parashat Ki Tisa (Ex. 30:11), it writes
the word ''Terumah'' three times. *
One gives (this money) in the evening, before the Megillah reading,
and it is distributed to the poor.
A minor is exempt (from this donation),
but if his father gave on his behalf one time,
(he is) obliged (to continue to give) always.
(Concerning) a thirteen year old boy,
some (authorities) say (that) he is obligated (to donate),
and some (others) say that he is exempt until he is twenty.* { ''Terumah'' means a donation. From Rosh Chodesh Nissan onwards, the animals used for all the communal sacrifices in the Temple, had to be purchased using money collected that year. Therefore, one month before, on Rosh Hodesh Adar, announcements would be made to remind people to donate the half-shekel, so that animals could be purchased with the ''new'' money before Nissan. The reading of Parashat Shekalim just before (or on) Rosh Hodesh Adar also serves as a reminder of that mitzvah. }
נוהגין ליתן קודם פורים
מחצית מן המטבע הקבוע
באותו מקום ובאותו זמן
זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר
לצורך קרבנות הצבור
ומנהג ליתן שלש מחצית
משום דבפרשת כי תשא כתיב
שלשה פעמים תרומה
ונותנין בערב לפני קריאת המגילה
ומחלקין אותן לעניים
קטן פטור
ואם אביו נתן בשבילו פעם אחת
חייב לעולם
בן שלש עשרה שנה
יש אומרים דחייב
ויש אומרים דפטור עד שיהא בן עשרים On Purim,
(that is on the 14th)
in the (Shemone Esrei of the) evening service,
and (also) in the morning and afternoon services
one says ''For the miracles...''.
If one forgot,
the (same) laws as for Hanukah apply. בפורים
דהיינו ביום י''ד
ערבית
שחרית ומנחה
אומרים על הנסים
ואם שכח
דינו כמו בחנוכה Everyone is obliged, whether men or women,
to hear the reading of the Megillah at night and during the day.
Therefore, also the young single girls should go to the synagogue.
If they do not go,
one needs to read for them at home.
Also (with) young children, we must educate them,
that they hear the reading of the Megillah,
however, one should not bring to the synagogue very young children
because they disturb the concentration of those listening. חייב כל אדם בין איש בין אשה
לשמוע קריאת המגילה בלילה וביום
ולכן גם הבתולות יש להן ללכת לבית הכנסת
ואם אינן הולכות
צריכין לקרות לפניהן בבית
וגם את הקטנים חייבים לחנך אותם
שישמעו קריאת המגילה
ומכל מקום לא יביאו לבית הכנסת קטנים ביותר
שמבלבלים דעת השומעים It is forbidden to read the Megillah at night
before the appearance of (three) stars,
even though one is greatly suffering due to the fast.
However, one may taste a little * before the Megillah (reading),
such as coffee and similar (drinks),
in order to slightly strengthen oneself
from the weakness of the fast.* { One may eat the volume of a ''k'beitzah'' (lit: ''like an egg'') of bread and cake, or liquid in the same quantity. This is from 86.23 ml to 100 ml or in normal terms about two thirds of a slice of white bread or three quarters of a square matzah. }
מגילה של לילה אסור לקרות
קודם צאת הכוכבים
אף על פי שמצטער הרבה מחמת התענית
אך יכול לטעום קצת קודם המגילה
כגון קפה וכדומה
כדי להחזיק מעט
מחולשת התענית The most desirable way to fulfill the mitzvah
is to hear the reading of the Megillah in a synagogue,
where there are many people,
from (Proverbs 12:28):
''Within the multitude of the people is the glory of the King.''
At the very least,
one should be careful to hear it in a ''Minyan'' of ten.
If it is impossible to read it with a ''Minyan'',
each individual should read it
from a kosher scroll, with the blessings beforehand.
If one (person) knows how to read it,
and the rest do not know,
the person who knows should read
and they should listen and (will) fulfill their obligation,
even though there are not ten (listening).
However, the blessing after (the reading)
is not said unless there are ten.
However, without (G-d's) name and (mention of His) Kingship,
even an individual can say it. מצוה מן המובחר
לשמוע קריאת המגילה בבית הכנסת
במקום שיש רוב אנשים
משום
דברוב עם הדרת מלך
ולכל הפחות
יראה לשמוע אותה במנין עשרה
ואם אי אפשר לקרותה במנין
יקרא אותה כל יחיד
מתוך מגילה כשרה עם הברכות שלפניה
ואם אחד יודע לקרותה
והשאר אינם יודעים
יקרא זה שהוא יודע
והם ישמעו ויוצאים
אף על פי שאינם עשרה
אבל ברכה שלאחריה
אין אומרים רק בעשרה
ואך בלא שם ומלכות
יכול גם יחיד לאמרה It is customary in all Jewish communities
that the reader does not read from a rolled up Megillah, *
rather he spreads it out
and folds (each) page on (each other) page like a letter, **
because it (the Megillah) is called ''The Purim Letter''. ***
However, those listening do no need to spread out their (own scrolls).* {A scroll opened only to the page presently being read. }
** { The Megillah should be unrolled and folded before the reader recites the blessings preceding the reading, so that there will be no interruption between the blessings and the reading. }
*** { Esther 9:29 }
מנהג בכל ישראל
שהקורא אינו קורא מתוך מגילה כרוכה
אלא פושט אותה
וכופלה דף על דף כמו אגרת
מפני שנקראת ''אגרת הפורים''
אבל השומעים אינם צריכים לפשטה The one who reads the Megillah,
whether by day or by night,
blesses before it three blessings,
''...concerning the reading of the Megillah.'',
''...who carried out miracles...'',
and ''...who has kept us in life...''.
After reading it he rolls it up completely,
lays it down in front of himself,
and blesses the blessing ''...who contends for us...''
If a mourner read the Megillah,
another should bless the blessings
because of the blessing ''...who has kept us in life...''. ** { It is not appropriate for the mourner to say this blessing publicly. }
הקורא את המגילה
בין ביום ובין בלילה
מברך לפניה שלש ברכות
על מקרא מגילה
שעשה נסים
ושהחיינו
ולאחר קריאתה כורכה כולה
ומניחה לפניו
ומברכין ברכת הרב את ריבנו וכו'
אם אבל קורא את המגילה
יברך אחר את הברכות
משום ברכת שהחיינו On the blessing ''...who has kept us in life...'' (that is said) in the day,
they (the listeners) should have in mind also the commandment of
sending food presents (to friends),
(giving) gifts to the poor,
and the festive Purim meal.
Similarly, the Reader * needs to intend to cover
the congegration also for these three commandments.
* { lit. ''representative of the congregation'' that is, the one reading the Megillah for the congegration. } בברכת שהחיינו של יום
יכוונו גם על מצות
משלוח מנות
ומתנות לאביונים
וסעודת פורים
וכן השליח צבור צריך שיכוין להוציא
את הצבור גם על מצות אלו The one reading the Megillah must intend
to cover all those listening.
Also the listener needs to intend to cover (his obligation)
and to listen to each and every word.
Even if (it was) only one word,
that he did not hear, he has not fulfilled his obligation.
Therefore, the reader needs be very careful
that when noise and disturbances
are made to block out (the name of) Haman,
he should be silent until the noise is completely over.
In any case, it is proper and correct that each individual has
a kosher Megillah * so that one can say by oneself
word by word quietly,
in case he did not hear (any) one word from the reader,
Similarly, every woman who understands (the Megillah),
and is standing in the women's section,
if possible it is preferable
for her to have a kosher Megilla to read from,
because there it is hard to hear
and women are obliged (to hear) just like the men.
(If they had not (yet) blessed the New Moon,
and they saw it (for the first time) at the time of Megillah reading,
see this topic at the end of Ch. 97. )* { If one doesn't have a kosher handwritten Megillah, one can read from a printed Megillah - Mishna Berura 690:19. }
הקורא את המגילה צריך לכוין
להוציא את כל השומעים
וגם השומע צריך לכוין לצאת
ולשמוע כל תיבה ותיבה
שאפילו אם רק תיבה אחת
לא שמע אינו יוצא
ולכן צריך הקורא להשגיח מאד
שבשעה שמרעישין ומבלבלין
בהכאת המן
ישתוק עד יעבור הרעש לגמרי
ומכל מקום ראוי ונכון שיהיה לכל אחד
מגילה כשרה כדי שיאמר בעצמו
מלה במלה בלחש
פן לא ישמע תיבה אחת מן הקורא
וכן כל אשה חכמת לב
שעומדת בעזרת נשים
אם אפשר מה טוב
להיות לה מגילה כשרה לקרות מתוכה
כי שם קשה לשמוע
והנשים חייבות כמו האנשים
אם לא קדשו את הלבנה
ונראתה בשעת קריאת המגילה
עיין לעיל סוף סימן צ''ז The reader needs to say (the names of) the ten sons of Haman *
and the word ''ten'', all in a single breath,
to proclaim that they were all killed and hung as one.
It is the custom to first say from ''five hundred men'' **
in a single breath.
After the fact, even if one paused
between the (names of the) ten sons of Haman,
one has fulfilled one's obligation.
What is customary in some communities,
where all the congregation says (the names of) the ten sons of Haman,
is not a correct custom.
Rather, the reader alone should say them
and the congegration listen as with the rest of the Megillah.
When the reader says (Esther 6:1):
''On that night, the king could not sleep,''
he should raise his voice,
because (from) there starts the essential part of the miracle.
When he says (Esther 9:26) ''this letter'',
he should shake the Megillah.* { Esther 9:6-10 }
** { According to the Oruch HaShulchan 690:21, each of the ten sons of Haman controlled fifty men. }
הקורא צריך שיאמר את עשרת בני המן
וגם תיבת עשרת הכל בנשימה אחת
להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד
ונוהגין לכתחלה לומר מן חמש מאות איש
הכל בנשימה אחת
ובדיעבד אפילו הפסיק
בין עשרת בני המן
יצא
ומה שנוהגין בקצת מקומות
שכל הקהל אומרים עשרת בני המן
אינו מנהג נכון
אלא הקורא לבד יאמרם
והקהל ישמעו כמו כל המגילה
כשאומר הקורא
בלילה ההוא נדדה וגו'
יגביה קולו
כי שם מתחיל עיקר הנס
וכשאומר האגרת הזאת
ינענע את המגילה One who has before him a non-kosher Megillah (scroll)
or a printed text version,
should not read with the reader,
because if he reads he is not able to concentrate
on hearing (the words) from the reader.
Even if he (can) concentrate,
there maybe another who hears what he is reading
and (so) will not concentrate on the reading of the reader.
Similarily, no one should assist the reader by memory.
Therefore, those four verses of redemption *
which the congregation say aloud,
the reader needs to return and read them
from the kosher Megillah. *** { Esther 2:5 ''There was a Jew in Shushan...'', 8:15 ''And Mordechai went out...'', 8:16 ''The Jews had light, and gladness...'', 10:3 ''For Mordechai the Jew...''. } ** { In order to fulfill the obligation, one must read the Megillah, or hear it being read from a kosher scroll. One who says the words of the Megillah from memory or hears someone else say it from memory, has not fulfilled his obligation. }
או חומש
לא יקרא עם השליח צבור
כי אם הוא קורא אינו יכול לכוין
לשמוע מן השליח צבור
ואפילו אם הוא יכוין
שמא ישמע אחר מה שהוא קורא
ולא יכוין לקריאת השליח צבור
וכן לא יסייע שום אדם בעל פה להשליח צבור
ולכן אותן ארבעה פסוקי גאולה
שאומרים הקהל בקול רם
צריך השליח צבור לחזור ולקרותם
מתוך המגילה הכשרה One who has already fulfilled the obligation of reading the Megillah
and (now) reads (again) for (the benefit of) another,
if the one who he is reading it for,
knows himself (how) to say the blessings,
he should bless himself.
If (the one he is reading for) is a woman,
it is preferable for the reader to bless
and say ''who has sanctified us with his commandments
and commanded us to hear the Megillah.'' ** { The normal end to the blessing is ''to read the Megillah''. The change is made because halachicly a woman is required to hear the Megillah but not read it herself (Mishna Berurah 689:7). Others say ''to hear the reading of the Megillah'' (Mishna Berura 689:8). Similarly, if there is no one to read for her, she can read for herself from a kosher Megillah, but still end the blessing ''to hear the Megillah''. }
מי שכבר יצא בקריאת מגילה
וקורא להוציא אחר
אם זה שהוא צריך לצאת
יודע בעצמו לברך את הברכות
יברך בעצמו
ואם היא אשה
טוב יותר שהקורא יברך
ויאמר אשר קדשנו במצותיו
וצונו לשמוע מגילה On Shabbat
(which is not Purim) *
it is permitted to handle the Megillah.
However, if Purim falls on Sunday,
one should not bring on Shabbat the Megillah to the synagogue,
even in a city which has an ''Eiruv'', **
because this is like preparing on Shabbat for a weekday (need).* { In fact, our calendar is arranged so that Purim never occurs on Shabbat. }
** { An enclosure around an area, made up of existing telephone wires and other cables, and additional poles with wires attached which the community puts up. This enclosure turns the area into a private domain inside which one may carry on Shabbat. }
בשבת
שאינו פורים
מותרין לטלטל את המגילה
ומכל מקום אם חל פורים ביום א'
אין להביא בשבת את המגילה לבית הכנסת
אפילו בעיר שהוא מתוקנת בעירובין
משום דהוי מכין משבת לחול A congregation which does not have a reader
who can read the Megillah with the correct notes,
can (have someone) read also without the notes,
as long as he reads the words properly
so as not to change the meaning.
If (for example) he read instead of ''And Mordechai was sitting'',
''...sat'', or instead of ''Haman was fallen''
''...fell''
and the like,
even after the event the mitzvah has not been fulfilled. *
One can mark in the Megillah (the) vowels and (the) notes
so that one can read properly,
since this is an urgent situation, **
and more preferable than having someone else read
from a printed text quietly (to him),
Because the one who reads from the printed text,
even if he is reading quietly,
is not able to concentrate his attention
on hearing (the words) from the reader.
Therefore he has read only from the printed text
and has not fulfilled his obligation,
and if this did happen,
he needs to return and hear (it again) from a kosher Megillah.* { The Megillah is then re-read from the place the mistake was made, but without a new blessing. Similarly if an entire word was omitted (Biur Halachah 690:14). }
** { In a situation where the reader doesn't know how to pronounce the words without the vowels, and doesn't know the correct tune. }
צבור שאין להם שליח צבור
שיכול לקרות את המגילה עם הטעמים כראוי
יכול לקרות גם בלא טעמים
רק שיקרא את התיבות כראוי
שלא ישתנה הענין
שאם קרא במקום ומרדכי יושב
ישב או במקום והמן נופל
נפל
וכדומה
אפילו בדיעבד אינו יוצא
ויכולין לעשות במגילה נקודות וטעמים
שיקרא כהוגן
כיון שהוא שעת הדחק
והכי עדיף טפי ממה שיקרא אחר
מתוך החומש בלחש
דכיון שזה הקורא מתוך החומש
אפילו הוא קורא בלחש
אינו יכול לכוין דעתו
שישמע מהשליח צבור
ונמצא שקרא רק מתוך החומש
ואינו יוצא
ואם אירע כך
צריך לחזור ולשמעה מתוך מגילה כשרה A congregation that does not have a Megillah that is completely kosher,
however, if it is written according to halacha,
only is missing some words in the middle,
since there is not missing in it one complete topic,
one may read in it with the blessings;
and the error (of missing words), the reader reads by heart,
or someone say before him quietly, from a printed text.
However, if they do not have a Megillah at all,
or there is missing in it one complete topic,
or there are missing (words) in it, at the beginning or the end,
each person reads from a printed text
to himself and does not bless.
An individual who only has a non-kosher Megillah,
reads in it without (the) blessings. צבור שאין להם מגילה כשרה כדינה
מכל מקום אם היא כתובה כהלכתה
רק שחסרים איזה תיבות באמצעה
כיון שלא חסר בה ענין אחד שלם
יכולין לקרות מתוכה עם הברכות
והטעות יקרא הקורא בעל פה
או יאמר לפניו בלחש מתוך החומש
אבל אם אין להם מגילה כלל
או שחסר בה ענין אחד שלם
או שחסר בה בתחלה או בסוף
קורין מתוך החומש כל אחד
בפני עצמו ואין מברכין
ויחיד שאין לו רק מגילה פסולה
קורא בה בלא ברכות A mourner during the seven (days) observes all the laws of mourning,
and is forbidden to see any kind of celebration.
However, wearing shoes and sitting on a chair
are permitted because these are activities that are obvious to all. **
In the evening if he can get a minyan *** to his home
to read the Megillah, this is preferable.
Otherwise, he should pray at home
and (then) go to the synagogue to hear the Megillah. ****
If (Purim) starts on Saturday night, he should go to the synagogue
after the third meal, before sunset,
and in the day he goes to the synagogue for the services and the Megillah.* { The first seven days after the burial of a member of one's immediate family. }
** { There is a dispute among the later authorities as to whether the laws of mourning apply on the day that Purim is celebrated. The present custom is that only the aspects of mourning that can be kept private are observed (Shulchan Aruch 496:4). }
*** { Ten adult males (including the mourner himself. }
**** { A mourner, during the first seven days, is not allowed to leave the house except for certain circumstances, such as performing certain mitzvot. The reason for this is so that the mourner doesn't get distracted from mourning. Since it is a mitzvah to hear the Megillah with a minyan, if he can't get ten men to his home, he may go to synagogue. }
אבל תוך שבעה נוהג בכל דיני אבלות
ואסור לראות כל מיני שמחה
אך בנעילת הסנדל וישיבה על גבי ספסל
מותר מפני שהן דברים הנראין לכל
בלילה אם יכול לאסוף מנין לביתו
לקרות המגילה מוטב
ואם לאו יתפלל בביתו
וילך לבית הכנסת לשמוע המגילה
אם חל במוצאי שבת ילך לבית הכנסת
לאחר סעודה שלישית בעוד יום
וביום הולך לבית הכנסת לתפלה ולמגילה One who has a (immediate relative *) die on the Fast of Esther,
is on (Purim) night an ''onen'' ** before the burial,
should listen to the reading of the Megillah by another,
and not eat meat or drink wine,
because at night he is not obligated to the festive meal.
In the morning (following), after (all are) leaving the synagogue
one buries the dead,
and afterwards prays (the morning service)
and reads the Megillah,
or listen (to the reading) by another.
If he hears the Megillah reading before the burial,
he has fulfilled his obligation.
In this event, it is right that he reads it again without the blessings.
He should not put on tefillin even after the burial
since this is the first day of his mourning. ***
An ''onen'' on Purim during the day is allowed meat and wine.* { Parents, brothers, sisters, children or spouse. }
** { One who is waiting to bury their dead. Special laws apply to them. }
*** { See Ch. 211:2 }
מי שמת לו מת בתענית אסתר
ובלילה הוא אונן קודם הקבורה
ישמע קריאת המגילה מאחר
ולא יאכל בשר ולא ישתה יין
כי בלילה אינו חייב במשתה
וביום לאחר יציאה מבית הכנסת
קוברין את המת
ואחר כך יתפלל
ויקרא את המגילה
או ישמע מאחר
ואם שמע קריאת המגילה קודם הקבורה
יצא
ומכל מקום נכון שיחזור ויקרא בלא ברכות
ותפילין לא יניח אפילו אחר הקבורה
כיון שהוא יום ראשון באבלו
ואונן בפורים ביום מותר בבשר וביין On (Purim) morning one comes early to the synagogue.
After the Amidah (Shemoneh Esrei) half-kaddish is said, *
one reads in the Torah the passage (Ex. 17:8-16):
''Then came Amalek...'' (while calling up) three men.
After this half-kaddish,
and after the Torah is put back (in the ark),
we read the Megillah.
After the concluding blessing, one does not say
in the morning, (the Piyyut) ''The Lord wrecked the counsel...''
and after one has finished (the concluding blessing) ''...redeeeming G-d.''
one says ''The Jews of Shushan shouted for joy...'' (instead).
(Then) one says ''Happy are those...'' and ''A redeemer shall come to Zion...'', **
full Kaddish with ''(May the prayers)...be accepted...''.
Tefillin are not removed until after the Megilah reading
because it's written (Megillah 16b) that ''and glory'' ***
refers to the Tefillin.
If there is a baby to be circumcised,
one does the circumcision before the Megillah reading,
because it's written ** ''...rejoicing...'' which is (refers to) circumcision.* { Hallel is not said on Purim because though we were saved from Haman's plot, we still remained servants of King Achashverosh - Mishna Berura 693:7 }
** { Psalm 20 which comes between these two, is not said on Purim, because it contains the word ''hardship'' which is not appropriate to Purim. }
** { From Esther 8:16: ''And the Jews enjoyed light, happiness, rejoicing, and glory'' }
שחרית משכימין לבית הכנסת
לאחר שמונה עשרה אומרים חצי קדיש
וקורין בתורה בפרשת
ויבא עמלק תלתא גברי
ואחר כך חצי קדיש
ולאחר שמכניסין את הספר תורה
קורין את המגילה
לאחר ברכה אחרונה אין אומרים
בשחרית אשר הניא
ולאחר שסיים האל המושיע
אומרים שושנת יעקב וכו'
ואומרים אשרי ובא לציון
קדיש שלם עם תתקבל
ואין לחלוץ את התפילין עד לאחר קריאת המגילה
משום דכתיב בה ויקר
ודרשינן אלו תפילין
אם יש מילה
מלין קודם קריאת המגילה
משום דכתיב וששון זו מילה A city which was surrounded by a wall
at the time of Joshua ben Nun *
read it (the Megillah) on the 15th (of Adar), **
This is not common in our cities. **** {Joshua led the Jews into the Land of Israel in 1272 BCE to conquer the land. }
** { As in Megillat Esther (9:19): ''Therefore, the Jews...living in UNWALLED cities celebrate the 14th day of the month of Adar,'', but doesn't say when those in walled cities should celebrate Purim. The Talmud (Megillah 2b) concludes that walled cities should celebrate on the 15th of Adar, just like Shushan, a walled city, did at the time of Purim (the battle against the enemies of the Jews in Shushan lasted one day longer than the war in other cities, and thus the victory was celebrated there on the 15th rather than the 14th - see Esther 9:15).
Why should the status of a city be based on whether it had a wall at the time of Joshua's conquest rather than whether it had a wall at the time of the miracle of Purim? There are two main reasons given:
a) Had it been based on whether a wall existed at the time of Purim, the great cities of the land of Israel would have to be classified as unwalled cities, because their walls lay in ruins at the time of Purim, due to the Babylonian conquest. So, by making it the time of Joshua, the cities of the land of Israel received the honor of reading with the walled cities (Jerusalem Talmud).
b) Since it was Joshua who led the first battle against Amalek when the Jews left Egypt (Ex 17:8-16), the sages felt it appropriate to associate his name with the celebration of the downfall of Amalek at the time of Purim (Haman was a descendant of Amalek). }
*** { The Kitzur Shulchan Aruch is (of course) referring to his place and time - the Jewish communities in Europe in the late 19th Century. }
עיר שהיא מוקפת חומה
מימות יהושע בן נון
קורין בה בט''ו
ולא שכיחי במדינותינו