Every person is obliged to send
to at least one other person two gifts
as it is written (Esther 9:22): ''...sending portions, each person to his friend''
meaning (at least) two gifts to one (person).
All who send many gifts to their friends are to be praised.
In any case, it is better to increase the gifts to the poor
instead of making a bigger festive meal or sending gifts to friends,
for there is no greater and glorious joy
before the Holy One, blessed be He,
than to gladden the hearts of the poor, the orphans, and the widows.
One who gladdens the hearts of these unfortunates
resembles the Divine Presence
as it is said (Isaiah 57:16):
''...to revive the spirit of the humble, to revive the heart of the depressed...''.
חייב כל אדם לשלוח
לכל הפחות לאדם אחד שתי מתנות
דכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו
משמע שתי מתנות לאחד
וכל המרבה לשלוח מנות לרעים הרי זה משובח
ומכל מקום מוטב להרבות במתנות לאביונים
מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעים
כי אין שמחה גדולה ומפוארת
לפני הקדוש ברוך הוא
אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות
והמשמח לב האומללים האלו
דומה לשכינה
שנאמר
להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים It is not called a gift (lit; portion) unless it is ready to eat
as it is without preparation,
like cooked meat or fish and not raw,
or candies (sweets), or fruit,
or a drink of wine or mead and the like. ** { The ''portions'' should be of a good size like those one would serve to guests in ones home. One should give at least two different types of food (including two types of meat), or two different beverages or one food item and one beverage. One can add to these as many items as one wants. }
לא נקרא מנות אלא דבר שראוי לאכול
כמות שהוא בלי תיקון
כגון בשר ודגים מבושלים ולא חיין
או מיני מתיקה או פירות
או כוס יין ומי דבש וכיוצא בו Every person, * even a poor Jew receiving charity,
is obliged to give at least two gifts ** to two poor people,
that is one gift to each one,
it is written (Esther 9:22): ''gifts to poor people''
implying (by the plural) two gifts to two poor persons.
One is not too selective about money (given out) on Purim,
rather to everyone that puts his hand out, one gives to him.
One who is in a place where there are no poor,
should keep the money to himself
until he finds a poor person or send it to them.* { Men and women are both obliged. }
** { Money or food. }
כל אדם אפילו עני שבישראל המקבל צדקה
חייב ליתן לכל הפחות שתי מתנות לשני עניים
דהיינו מתנה אחת לכל אחד
דכתיב ומתנות לאביונים
משמע שתי מתנות לשני אביונים
ואין מדקדקין במעות פורים
אלא כל הפושט יד ליטול נותנים לו
ומי שהוא במקום שאין שם עניים
יעכב את המעות אצלו
עד שיזדמנו לו עניים או ישלחם להם Women are also obligated to send food and gifts to the poor.
Gifts of food should be sent by a woman to (another) woman or a man to (another) man.
However (with regard to) gifts to the poor, a woman can also
send to a man and vice versa.
Some women rely on their husbands
that they will send also for them,
but this is not correct, and one should be scrupulous (about this). גם הנשים חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים
משלוח מנות תשלח אשה לאשה ואיש לאיש
אבל מתנות לאביונים יכולה גם אשה
לשלוח לאיש וכן בהיפוך
קצת נשים סומכות על בעליהן
שהן שולחים גם בשבילן
ואינו נכון אלא יש להחמיר We are obliged to eat, drink, and rejoice on Purim.
Also on the night of the 14th
one should rejoice and have some more at the meal.
When (Purim) comes on Sunday even though one needs
to make on Shabbat a third meal,
one should slightly reduce what we eat during the day
in order to have room for the Purim evening meal.
In any case, in the meal one makes in the evening,
one does not fulfill ones obligation,
because the essence of the festive meal is that it should be in the day
since it's written (Esther 9:22): ''...DAYS of merriment.''
One should light candles (in the evening) as is done for a joyous festival,
even though we are making the (main) festive meal in the day.
Also on the night of the 15th one needs to rejoice a little.
Also the gifts to the poor and the food for friends
need to be in the day,
and because one is busy with sending food,
one carries on (the festive meal) a little into the evening.
One prays the afternoon service early in the afternoon,
and make the festive meal after the afternoon service.
One needs to make, in any case,
most of the meal in the day.
When it falls on Friday,
one makes it (the festive meal) in the morning
so as (not to take away from) the honor of Shabbat.
It's proper to do a little Torah (study)
before starting the festive meal.
The authority for this (custom) comes from (Esther 8:16): ''To the Jews was light...''
and (Megillah 16b) explains that ''light'' is (also) Torah.
Some say that one should eat (different) kinds of pulses * on Purim
in memory of the pulses that were eaten by Daniel and his group in Babylon, **
and in memory of the pulses eaten by Esther
as the Gemorrah (Megillah 13a),
(explains the verse Esther 2:9) ''And he changed her and her maidservants to the best...'',
that he fed them pulses. ***
(The laws concerning ''For the miracles...'' (which is added) in the grace after meals
are covered in Ch. 44:16 and 17.)* { Pulses are the edible seeds of the group of plants that include peas, beans and lentils. }
** { After Nebuchadnezzar had conquered Jerusalem in the 5th Century BCE, he ordered that a group of the best Jewish youths be brought to Babylon and groomed to serve in his palace. Daniel, Chananyah, Mishael and Azariah, were the best of the group and they asked the steward in charge to provide them with pulses rather than the non-kosher food that the king was providing for them. The steward was worried that after a while the signs of malnutrition would begin to show, and the king would be furious. Daniel proposed a ten day trial, and after those ten days of eating pulses, Daniel, Chananyah, Mishael and Azariah looked healthier than those who were eating the king's food (Daniel 1:1-21). Daniel played a role in the Purim story - according to one opinion in the Midrash, he was Hasach, the messenger sent by Esther to Mordechai (Esther 4:5); according to another opinion, he was Memuchan, one of King Achashverosh's advisors (Esther 1:14). }
*** { The servant in charge of the women in the palace fed Esther and her maidservants pulses so that they wouldn't have to eat the non-kosher food. }
חייבין לאכול ולשתות ולשמוח בפורים
גם בליל י''ד
ישמח וירבה קצת בסעודה
וכשחל במוצאי שבת אף שצריך
לעשות בשבת סעודה שלישית
ימעט קצת באכילתו ביום
ליתן מקום לסעודת ליל פורים
ומכל מקום בסעודה שעושין בלילה
אין יוצאין ידי חובתן
דעיקר הסעודה מצותה שתהא ביום
דכתיב ימי משתה
ויש להדליק נרות דרך שמחה ויום טוב
גם כשעושין הסעודה ביום
וגם בליל ט''ו צריך לשמוח קצת
גם מתנות לאביונים ומנות לרעהו
צריך להיות ביום
ומשום דטרידי במשלוח מנות
עושין מקצת סעודה בלילה
ומתפללין מנחה בעוד היום גדול
ועושין את הסעודה לאחר מנחה
וצריכין לעשות על כל פנים
רוב סעודה ביום
וכשחל בערב שבת
עושין אותה בשחרית
מפני כבוד שבת
וטוב לעסוק קצת בתורה
קודם שמתחיל הסעודה
וסמך לדבר ליהודים היתה אורה
ודרשינן אורה זו תורה
יש אומרים שיש לאכול מיני זרעונין בפורים
זכר לזרעונין שאכלו דניאל וחביריו בבבל
וזכר לזרעונין שאכלה אסתר
דאיתא בגמרא
וישנה ואת נערותיה לטוב
שהאכילה זרעונים
דיני על הנסים בברכת המזון
עיין סימן מ''ד סעיף ט''ו, ט''ז Because all of the miracle took place through (the agency of) wine,
(for example) Vashti was deposed during the wine feast
and Esther came in her place,
and also Haman's downfall was because of wine,
therefore we are obliged by our sages, of blessed memory,
to get drunk with wine.
It is said (Megillah 7b): ''A person is obliged to drink on Purim
until he does not know (the difference)
between 'Cursed be Haman' and 'Blessed be Mordechai' ''.
At least, he should drink more than his custom
in memory of the great miracle and (then) fall asleep.
Then while sleeping, he will not know (the difference)
between 'Cursed be Haman' and 'Blessed be Mordechai'.
However, one who has a weak constitution,
and also one who knows himself,
that by this (excessive drinking) he would treat lightly,
Heaven forbid, some commandment,
a blessing, or a prayer, or will come,
Heaven forbid, to irreverence,
it is best (for him) not to get drunk.
(Thus) and ''all your actions will be for the sake of Heaven.'' ** { Pirkei Avos. 2:12 }
כיון שכל הנס היה על ידי היין
ושתי נטרדה במשתה היין
ובאה אסתר במקומה
וכן ענין המן ומפלתו היה על ידי יין
לכן חייבו חכמינו זכרונם לברכה
להשתכר ביין
ואמרו חייב אינש לבסומי בפוריא
עד דלא ידע
בין ארור המן לברוך מרדי
ולפחות ישתה יותר מהרגלו
כדי לזכור את הנס הגדול ויישן
ומתוך שישן אינו יודע
בין ארור המן לברוך מרדכי
ואולם מי שהוא חלוש בטבעו
וכן מי שיודע בעצמו
שעל ידי כן יזלזל
חס ושלום באיזה מצוה
בברכה או בתפלה או שיבא
חס ושלום לקלות ראש
מוטב שלא להשתכר
וכל מעשיו יהיו לשם שמים A mourner, even in the (first) seven (days),
is obliged to (give) gifts to the poor and send food to his friends.
In any case, he should not send something (which is connected with) joy.
However one does not send gifts to a mourner
during the whole twelve months (of mourning)
even something which are not connected to happiness.
If he (the mourner) is a poor person, one can send him money
or other things which are not connected to happiness.
If there no (Jews) in a place besides the mourner and one other,
one must send him
in order to carry out the commandment of sending gifts.
(The laws concerning an ''onen'' * are covered
in Ch. 141:21 )* { One who has not yet buried his dead. }
האבל אפילו תוך שבעה
חייב במתנות לאביונים וגם לשלוח מנות לרעהו
ומכל מקום לא ישלח דבר של שמחה
אבל להאבל אין שולחין מנות
כל שנים עשר חודש
אפילו דבר שאינו של שמחה
אם הוא עני מותר לשלוח לו מעות
או שאר דבר שאינו של שמחה
ואם אין במקום ההוא רק האבל עם אחד
חייב לשלוח לו
כדי לקיים המצוה משלוח מנות
דין האונן עיין לעיל
סימן קמ''א סעיף כ''א One should not do (creative) work * on Purim,
and the one who does on it (creative) work
will not see from this same work
a sign of blessing for ever.
If carried out by a non-jew, this is allowed.
It's allowed to carry on business activities
and also allowed to write, even a whole letter.
Also (doing) one's accounts and anything else
that does not need great concentration.
Certainly, one can write (concerning) a commandment,
or to do an activity (connected with) a commandment.
Also for Purim itself one is allowed to do
even complete (creative) work.* { One of the 39 specific categories of creative activity, such as planting seeds, kneading dough and construction, which are forbidden to do on Shabbat. }
אין לעשות מלאכה בפורים
ומי שעושה בו מלאכה
אינו רואה מאותה מלאכה
סימן ברכה לעולם
ועל ידי אינו יהודי מותר
ומותר לעסוק בפרקמטיא
וכן מותר לכתוב אפילו אגרת שלום
וכן חובותיו וכל דבר
שאינו צריך עיון גדול
וכל שכן לכתוב דבר מצוה
או לעשות שאר דבר מצוה
וכן לצורך פורים מותר לעשות
אפילו מלאכות גמורות The fifteen of Adar is called by us Shushan Purim. *
One does not say on it the supplicatory prayers,
nor ''O G-d, slow to anger...'', nor Psalm 20.
It is forbidden also to give a funeral eulogy, or to fast,
and it is customary to have some feasting and joy
but one does not say ''For the miracles...''.
One can have on it weddings
because we don't read on it the Megillah.
However, on the day that we do read the Megillah,
which is the core of the celebration,
one does not make weddings,
because one should not mix one celebration with (another) celebration.* { The Jews of Shushan achieved final victory against their enemies on the fifteenth of Adar, and so held their celebrations on that day, one day later than the Jews throughout the rest of the Persian empire. Shushan (along with any city which had a wall at the time that Joshua conquered the Land of Israel in 1272 BCE), read the Megillah on the 15th. }
יום ט''ו אדר נקרא אצלנו שושן פורים
אין אומרים בו תחנון
ולא אל ארך אפים ולא למנצח
ואסור גם בהספד ותענית
ונוהגין בו קצת משתה ושמחה
אבל אין אומרים על הנסים
ומותרין לעשות בו נישואין
כיון שאין אנו קורין בו את המגילה
אבל ביום שקורין את המגילה
שאז עיקר השמחה
אין עושין נישואין
משום דאין מערבין שמחה בשמחה On the fourteen and fifteen of Adar I *
we also do not say
neither the supplicatory prayers, nor ''O G-d, slow to anger...'', nor Psalm 20.
It is forbidden to give a funeral eulogy, or to fast.
On the fourteenth we have a slightly larger meal.* { A lunar year is approximately 11 days shorter than the solar year; so, in order to keep the Jewish festivals (which are based on the lunar cycle) in the correct seasons (e.g. Pesach in the spring), an extra month of Adar is added every 3rd, 6th, 9th, 11th, 14th, and 17th years out of the cycle of 19 years. During a leap year, Purim is on the 14th and 15th of the second month of Adar. }
יום י''ד וט''ו שבאדר הראשון
גם כן אין אומרים
לא תחנון ולא אל ארך אפים ולא למנצח
ואסורין בהספד ותענית
וביום י''ד מרבים קצת בסעודה