It's a positive commandment from the sayings of the Prophets
to fast on the days on which occurred afflictions to our ancestors,
and the purpose of the fast is to arise our hearts,
to open (our eyes) to the ways of repentance,
and it should be a reminder of our evil deeds,
and the deeds of our ancestors which were like our deeds now,
until this caused to them and to us the same troubles.
Remembering these things will (cause) us to return to goodness (repent).
As it is said *
''to acknowledge their sins and their ancestors' sin''.
Therefore, every person is obligated to take this to his heart
on these days, to search his deeds and repent of them.
The principal thing is not the fast,
as was said about the people of Ninevah (Jonah 3:10):
''And G-d saw their deeds''.
Our sages, may their memory be for a blessing, said (Ta-anit 15):
'' 'and He saw their sackcloth and their fasting' was not said,
rather 'And G-d saw their deeds',
for they had returned from their evil ways''.
The fast is nothing but a preparation for repentance,
therefore, those persons,
who while they are fasting, go out for an outing,
and fill the day with empty activities,
have caught on to the unimportant (aspect), and left aside the principal thing.* { Rambam Book 5, The Laws of Fasting, Law 1. }
מצות עשה מדברי הנביאים
להתענות בימים שאירעו צרות לאבותינו
ותכלית התענית היא כדי לעורר את הלבבות
לפקח על דרכי התשובה
ותהי זאת לזכרון למעשינו הרעים
ומעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה
עד שגרם להם ולנו אותן הצרות
ובזכרון הדברים האלה נשוב להיטיב
כמו שנאמר
והתודו את עונם ואת עון אבותם
ולכן חייב כל איש לשום אל לבו
באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב מהן
כי אין העיקר בתענית
כמו שנאמר באנשי נינוה
וירא אלהים את מעשיהם
ואמרו רבותינו זכרונם לברכה
וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר
אלא וירא האלהים את מעשיהם
כי שבו מדרכם הרעה
ואין התענית אלא הכנה לתשובה
לכן אותן אנשים
שכשמתענים הולכים בטיול
ומבלים את היום בדברים בטלים
תפסו את הטפל והניחו את העיקר These are the (fast) days:
(on) the 3rd of Tishri was killed Gedaliah the son of Achikum,
(who) after the destruction of the Temple,
was left by Nebuchadnetzer in Israel,
and acted as the Governor over Israel,
and because he was murdered all (Israel) were exiled.
The dead numbered thousands,
and the last remaining embers (remnant) of Israel were extinguished. ואלו הן הימים
שלשה בתשרי בו נהרג גדליה בן אחיקם
שלאחר שחרב בית המקדש
השאירו נבוכדנאצר בארץ ישראל
וישימהו לראש על ישראל
ועל ידי שנהרג גלו כלן
ונהרגו מהם לאלפים
ונכבה גחלת ישראל הנשארת (On) the 10th of Tevet
Nebuchadnetzer, the King of Babylon, reached Jerusalem,
and laid siege (to the) ramparts, which lead on to the destruction. עשרה בטבת
סמך מלך בבל נבוכדנאצר הרשע על ירושלים
והביאה במצור ובמצוק ומזה נמשך החורבן (On) the 17th of Tammuz there were five disasters.
The tablets were broken when Moshe came down from the mountain,
as was said in the Torah,
and this was on the 17th of Tammuz.
The daily offering was cancelled. *
The city (walls) were breached during the destruction of the second Temple.
Even though on the first (Temple) destruction
(the walls were) breached on the 9th of the month,
it's written (Jeremiah 52:6): ''And in the fourth month, on the ninth day of the month,
the famine was severe in the city...''
''Then the city was breached...'',
but on the second (Temple) destruction,
the city (walls) were breached
and the destruction of the second Temple became worse from here on
(further (it's given) in the Yerushalmi ** that also
the first (destruction) was on the 17th
but because of the straits (the people) were in they got the date wrong)
A wicked (Roman ruler) Apostumus burned the Torah
An idol was set up in the Temple by the wicked ones of Israel
which caused our destruction and exile.* { In the Temple, during the siege, because they no longer had any animals left. }
** { There are two versions of the Talmud (Mishna & Gemora together). The Yerushalmi (or Jerusalem Talmud) which was compiled in Israel and the Bavli (or Babylon Talmud) which was compiled in Babylon during the exile. The Yerushalmi is much smaller (39 volumes cf 63 volumes for the Bavli) and less comprehensive, but does include more details about agricultural laws which were only relevant for those living in Israel.)
שבעה עשר בתמוז בו אירעו חמש צרות
נשתברו הלוחות כשירד משה מן ההר
כמו שנאמר בתורה
וזה היה בשבעה עשר בתמוז
ונתבטל קרבן התמיד
והובקעה העיר בחורבן בית שני
אף על גב דבחורבן הראשון
הובקעה בתשעה לחדש
דכתיב בחדש הרביעי בתשעה לחדש
ויחזק הרעב בעיר וגו'
ותבקע העיר וגו'
אבל בחורבן השני
בשבעה עשר בו הובקעה העיר
וחורבן בית שני חמירא לן
ועוד איתא בירושלמי דגם
בראשון היה בשבעה עשר
אלא שמפני הצרות טעו בחשבון
ושרף הפוסטומוס הרשע את התורה
והועמד צלם בהיכל על ידי רשעי ישראל
וזה גרם חורבנו וגליותנו The 9th of Av.
On this day it was decreed on our ancestors in the desert
that they would not be brought in to the land of Israel.
For then the spies returned and Israel wept,
weeping for no reason
and it was decreed that (on this day future) generations would weep.
On this day was the great destruction,
on which were destroyed the first Temple and also the second.
The city of Betar was captured, which was a large city,
(killing) thousands and tens of thousands of Jews.
On this day (the Roman governor) Turnos-Rufus plowed
under the Temple and the surrounding area,
fulfilling the verse (Jeremiah 26:18): ''Zion shall be ploughed like a field.''
There is another public fast,
the Fast of Esther, below Ch. 141:2. ותשעה באב
בו ביום נגזר על אבותינו
שבמדבר שלא יכנסו לארץ ישראל
כי אז חזרו המרגלים ובכו ישראל
בכיה של חנם
ונקבע לבכיה לדורות
ובו ביום היה החורבן הגדול
שנחרב בו בית המקדש הראשון וגם השני
ונלכדה העיר ביתר שהיתה עיר גדולה
והיו בה אלפים ורבבות מישראל
ובו ביום חרש טורנוסרופוס
את ההיכל ואת סביביו
ונתקיים הפסוק ציון שדה תחרש
ועוד יש תענית צבור
תענית אסתר לקמן סימן קמ''א סעיף ב' If these fasts fall on Shabbat they are delayed until after Shabbat.
However, if the 10th of Tevet falls on Friday one fasts the whole day. אם חלו תעניתים אלו בשבת דוחין אותן לאחר השבת
אבל אם חל עשרה בטבת בערב שבת מתענין ומשלימין (Concerning) a groom, that one of the four fasts fell
on his (seven) days of feasting,
even though these days are considered for him like a Festival,
in any case he needs to fast,
because this festival of his is a personal festival,
and the mourning and fasting of the community overrides it.
As it is written (Psalms 137:6): *
''If I do not set Jerusalem above my highest joy.''* { Even at the height of the wedding celebration, under the canopy, the groom says this verse and then breaks a glass under his foot, as a reminder that we must always remember the destruction of the Temples. }
חתן שחל אחד מארבע תעניתים אלו
בתוך שבעת ימי המשתה שלו
אף על גב שאלו הימים המה לו כמו רגל
מכל מקום חייב להתענות
כיון דהרגל שלו הוי רגל ביחיד
אתי אבילות ותענית הרבים ודחי לה
ועוד הא כתיב
אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי There is a difference between the first three fasts and the 9th of Av.
On the first three fasts one eats on the night before
until day break,
as long as one did not sleep the night, *
but if one did sleep normally in the night
it is forbidden afterwards to eat or drink,
unless one made such a condition before going to sleep.
If he is used to drinking after sleep,
he does not need to make a condition on (this) drink.
On the 9th of Av one needs to stop (eating or drinking)
on the day before while it is still daytime.
(On) the first three fasts
one is permitted to wash, anoint, **
wear (leather) shoes, and have relations, ***
and on the 9th of Av one is forbidden all these.
One who is very scrupulous and healthy
should be strict on all of them like for the 9th of Av,
but (concerning) wearing shoes one should not be strict
because of humility, ****
and relations (are allowed) if this is the night (his wife visits the) mikveh
on the first three fasts.* { Literally the ''fixed sleep'', that is ones' normal full night time sleep. }
** { That is, use perfume, body lotions, after-shave and so on. }
*** { Literally, the ''use of the bed'', that is sexual relations. }
**** { Not wearing shoes would publicly proclaim that he is being more strict than is necessary, and this is frowned upon. }
חילוק יש בין שלשה תעניתים הראשונים לתשעה באב
בשלשה תעניתים הראשונים אוכלים בלילה שלפניהם
עד שיעלה עמוד השחר
והוא שלא יישן שינת קבע
אבל אם יישן שינת קבע
אסור אחר כך לאכול או לשתות
אלא אם התנה קודם שישן
ואם הוא רגיל לשתות לאחר השינה
אינו צריך להתנות על השתיה
ובתשעה באב צריכין להפסיק
מבעוד יום שלפניו
שלשה תעניתים הראשונים
מותרים ברחיצה וסיכה
ונעילת הסנדל ותשמיש המטה
ובתשעה באב אסורים בכולן
ומי שהוא בעל נפש ואדם בריא
יחמיר בכולן כמו בתשעה באב
ורק בנעילת הסנדל לא יחמיר
משום חוכא וטלולא
ובתשמיש המטה אם הוא ליל טבילה
יקיים עונתו בשלשה תעניות הראשונות There is another leniency on the first three fasts,
that pregnant or nursing women
who would suffer are not obliged to fast.
Also an ill person even if not in danger does not fast.
In any event, one who is allowed
to eat should not do so for pleasure,
but just eat what he needs to keep healthly.
Also children, even though they do not need to fast,
in any case if they understand (the need) to mourn,
it is proper to train them not to eat,
except bread and water and to mourn with the community. עוד יש קולא בשלשה תעניתים הראשונים
דעוברות ומניקות
המצטערות פטורות מלהתענות
וכן חולה אף על פי שאין בו סכנה לא יתענה
ומכל מקום אף מי שמותר לו
לאכול לא יענג את עצמו
אלא יאכל מה שהוא צריך לבריאות גופו
וכן הקטנים אף על פי שאין חייבים להתענות
מכל מקום אם יש בהן דעת להתאבל
ראוי לחנכם שלא להאכילם
רק לחם ומים להתאבל עם הצבור To rinse ones mouth with water in the morning
is forbidden on every public fast,
and the saliva, if possible to spit it out, should do so,
and if not possible should swallow it even on Yom Kippur,
because it (is not swallowed) for his benefit.
To taste food, even if one spits it out,
is forbidden on a public fast,
but on a (private) fast that he takes on himself,
it is permitted to taste and (then) spit out.
Similarly, rinsing out the mouth is permitted on a private fast. לרחוץ פיו במים בשחרית
אסור בכל תענית צבור
והרוק אם אפשר לפלוט יפלוט
ואם אי אפשר בולעו אפילו ביום הכפורים
שאינו מכוין להנאתו
לטעום המאכל אפילו יפלוט
אסור בתענית צבור
אבל בתענית שהוא מקבל על עצמו
מותר לטעום ולהפליט
וכן רחיצת הפה מותר בתענית יחיד It is obligatory for every Jewish community,
that on every affliction, may it not come,
they should fast and pray on their affliction before Hashem, blessed be His name,
and if it is not an appropriate time e.g.; they are being pursued,
and are not allowed to fast so as not to affect their strength,
they should accept on themselves to fast
a certain number of fasts after they have been saved,
and it will be considered as if they fasted now,
as was commanded to Daniel
saying (Daniel 10:12):
''Then he said to me, fear not Daniel,
for from the first day that you did set your heart to understand,
and to fast before your G-d,
your words were heard.'' מצוה על כל עדת ישראל
שעל כל צרה שלא תבא
יתענו ויתפללו על צרתם לפני ה' יתברך שמו
ואם אין העת מוכשרת כגון הנרדפים
שאינם רשאים להתענות שלא לשבר כחם
יקבלו עליהם להתענות
כך וכך תעניות לכשינצלו
ונחשב להם כאלו התענו עתה
כדמצינו בדניאל
דכתיב
ויאמר אלי אל תירא דניאל
כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להבין
ולהתענות לפני אלהיך
נשמעו דבריך