29:1 |
People are divided by their opinions. | האנשים חלוקים הם בדעותיהם |
|
(meaning by nature). | פירוש בטבעיהם |
|
Some are irritable | יש אדם שהוא בעל חמה |
|
and always angry. | כועס תמיד |
|
Others are stable in temperament | ויש שדעתו מיושבת עליו |
|
and never become angry, | ואינו כועס כלל |
|
or if he (is provoked into becoming) angry, | או שהוא כועס |
|
it is only once every few years. | פעם אחת בהרבה שנים |
|
Some people are very proud, | יש אדם שהוא גבה לב ביותר |
|
while others are very humble. | ויש שהוא שפל רוח ביותר |
|
Some are controlled by desire | יש שהוא בעל תאוה |
|
and will never be satisfied | לא תשבע נפשו |
|
in their search for pleasure. | מהלוך בתאוה |
|
Others have very pure hearts | ויש שהוא לב טהור מאד |
|
and will not desire even the smallest things | ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים |
|
that the body needs (basic necessities). | שהגוף צריך להם |
|
Some are greedy | יש בעל נפש רחבה |
|
and will not be satisfied | שלא תשבע נפשו |
|
with all the money in the world, | מכל ממון שבעולם |
|
as [Ecclesiastes 5:9] states: | כענין שנאמר |
|
"One who loves money | אוהב כסף |
|
will never be satisfied with money." | לא ישבע כסף |
|
Others seek little. | ויש מקצר נפשו |
|
A small amount, is enough for them, | ודי לו אפילו דבר מועט |
|
less than they really required, | שלא יספיק לו |
|
and they will not pursue | ולא ירדוף |
|
to get enough for their needs. | להשיג די צרכו |
|
There are miserly people who starve themselves | יש שהוא מסגף עצמו ברעב |
|
and are tightfisted (save their money); | וקובץ על ידו |
|
whatever they (spend for) what they eat | ומה שהוא אוכל משלו |
|
is done begrudgingly. | אוכל בצער |
|
Others spend their money lavishly. | ויש שהוא מפזר כל ממונו |
|
The same applies with regard to other traits. | וכן בכל המדות והדעות |
|
There are those who are lighthearted | כגון מהולל |
|
and those who are melancholy; | ואונן |
|
hardhearted | כילי |
|
and easygoing, | ושוע |
|
cruel | אכזרי |
|
and merciful, | ורחמן |
|
timid | רך לבב |
|
and courageous, etc. | ואמיץ לבב וכיוצא בהן |
29:2 |
The good and proper path | הדרך הטוב והישר הוא |
|
which a person should train himself to follow | שירגיל האדם את עצמו ללכת |
|
is the middle way. | בדרך אמצעי |
|
He should not desire (anything) | לא יתאוה |
|
except those things which his body needs | אלא לדברים שהגוף צריך להן |
|
and can not exist without, | ואי אפשר לחיות זולתן |
|
as implied by [Proverbs 13:25]: | כענין שנאמר |
|
"The righteous eat to satisfy their soul." | צדיק אוכל לשובע נפשו |
|
Similarly, he should not be involved in his business | וכן לא יהא עמל בעסקיו |
|
except (what is necessary) to provide | אלא להשיג |
|
for his immediate necessities | דבר שצריך לו לחיי שעה |
|
as implied by [Psalms 37:16]: | כענין שנאמר |
|
"The little a righteous man possesses is good." | טוב מעט לצדיק |
|
He should not be either overly tightfisted | ולא יקפוץ ידיו ביותר |
|
or overly generous. | וגם לא יפזר ממונו |
|
Rather, he should give charity according to his means, | אלא יתן צדקה כפי מסת ידו |
|
and lend an appropriate amount to those who need. | ומלוה כראוי למי שצריך |
|
He should not be overly joyous or lighthearted, | ולא יהא מהולל ושוחק |
|
nor sad and melancholy. | ולא עצב ואונן |
|
Rather, he should always be happy, | אלא שמח כל ימיו |
|
gentle, and friendly. | בנחת בסבר פנים יפות |
|
The same applies with regard to other traits. | וכן בשאר רוב המדות |
|
A person who follows the middle path | מי שהולך בדרך האמצעי |
|
is considered wise. * | נקרא חכם |
* {This and the previous law are a summary of the first chapter of the Rambam's Hilchos De'os.} |
29:3 |
Pride is an extremely wicked quality, | אך הגאוה היא מדה רעה מאד |
|
and man is forbidden to display it even slightly. | ואסור לאדם לנהוג בה אפילו במעוט |
|
Rather, one should train himself | אלא ירגיל את עצמו |
|
to be humble, | להיות שפל רוח |
|
as our Sages [Ovos 4:4] commanded: | כמו שצוו חכמינו זכרונם לברכה |
|
"Be very, very humble." | מאד מאד הוי שפל רוח |
|
How can one train himself | ואיך תרגיל את עצמך |
|
to be humble? | להיות עניו ושפל רוח |
|
One should always speak gently. | כל דבריך יהיו בנחת |
|
One's head should be bent over | ראשך כפוף |
|
with one's eyes pointed downward, | עיניך יביטו למטה |
|
but one's heart should be directed upward. | ולבך למעלה |
|
One should regard everyone else | וכל אדם יהא חשוב בעיניך |
|
as greater than himself. | שהוא גדול ממך |
|
If the other is a greater Torah sage than him, | אם הוא תלמיד חכם יותר ממך |
|
one is obligated to honor him. | הרי אתה מחויב לכבדו |
|
If the other person is wealthier than him, | וכן אם הוא עשיר ממך |
|
he is also deserving of honor, | גם כן אתה מחויב לכבדו |
|
as [Eruvin 86a] relates: | כדמצינו |
|
"Rabbi Yehuda Hanosi would honor the rich." | רבי היה מכבד עשירים |
|
One should think that since G-d, the Blessed, | ותחשוב בהיות כי השם יתברך |
|
granted him this wealth, | נתן לו עושר |
|
he is surely worthy of it. | מסתמא ראוי הוא לכך |
|
If the other is on a lower level, | ואם הוא קטן ממך |
|
either in wisdom or wealth, | בחכמה או בעושר |
|
one should consider him more righteous. | תחשוב כי הוא יותר צדיק ממך |
|
Since, he (is less learned), | כי הוא |
|
should he commit a sin, | אם עובר איזה עבירה |
|
it is considered to be inadvertent and involuntary. | נחשב כשוגג ואונס |
|
However, when one commits a sin oneself, | ואתה אם עברת עבירה |
|
it is (considered to be) deliberately. | אתה מזיד |
|
If a person always thinks this way, | אם כה תחשוב תמיד |
|
he will never be proud | לא תוכל להתגאות |
|
and will prosper. | וטוב לך |
29:4 |
Similarly, anger is an extremely wicked trait | וכן הכעס היא מדה רעה מאד |
|
which a person should keep far from. | וראוי לאדם להתרחק ממנה מאד |
|
He should train himself | וירגיל את עצמו |
|
not to become angry, | שלא יכעוס |
|
even over things | אפילו על דבר |
|
which rightfully (cause him) to be angry. | שראוי לכעוס |
|
If he has to cast fear | ואם צריך להטיל אימה |
|
over his children and the members of his household, | על בניו ובני ביתו |
|
he should appear before them (as if) angry, | יראה עצמו בפניהם שהוא כועס |
|
to admonish them; | כדי ליסרם |
|
but, he should be settled, | ותהא דעתו מיושבת |
|
in his own heart. | בינו לבין עצמו |
|
[Berochos 29b] relates that Elijah the prophet told | אמר ליה אליהו |
|
Rabbi Yehudah, the brother of Rav Sallah, | לרב יהודה אחוה דרב סלא |
|
the pious, | חסידא |
|
(Aramaic - trans. follows) | לא תרתח ולא תחטי |
|
("Do not become angry, | לא תכעוס |
|
for anger will lead to sin.") | שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא |
|
(Aramaic - trans. follows) | לא תרוי |
|
("Do not become intoxicated,) | לא תשתכר ביין |
|
for this will lead to sin." | ולא תחטי |
|
Furthermore, our Sages said, | עוד אמרו רבותינו |
|
of blessed memory (Shab. 105b; Zohar, Bereshis): | זכרונם לברכה |
|
"Whoever becomes angry | כל הכועס |
|
is considered as one who serves idols." | כאלו עובד עבודת אלילים |
|
[Nedorim 22a] states "All types of Gehinnom rule him, | וכל מיני גיהנם שולטין בו |
|
as [Ecclesiastes 11:10] states: | שנאמר |
|
'remove anger from your heart, | והסר כעס מלבך |
|
and [thus] remove evil from your flesh.' | והעבר רעה מבשרך |
|
'Evil' refers to Gehinnom, | ואין רעה אלא גיהנם |
|
[as Proverbs 16:4] states: | שנאמר |
|
'even the wicked for the evil day,' " | וגם רשע ליום רעה |
|
Those who are constantly angry, | בעלי כעס |
|
their lives are not really living. | אין חייהם חיים |
|
Therefore, (our Sages) commanded us | לפיכך צוו |
|
to keep away from anger | להתרחק מן הכעס |
|
to the extent where we make ourselves | עד שינהיג עצמו |
|
unresponsive | שלא ירגיש |
|
even to matters which provoke anger. | אפילו לדברים המכעיסים |
|
This is a good path | וזו היא דרך הטובה |
|
and the path of the righteous, | ודרך צדיקים |
|
who are insulted | שהם עלובין |
|
but do not insult others, | ואינם עולבין |
|
who hear others shame them | שומעים חרפתם |
|
and do not respond. | ואין משיבין |
|
They act out of love | עושין מאהבה |
|
and are happy even in the face of suffering. | ושמחים ביסורים |
|
[Judges 5:31] describes them as follows: | עליהם הכתוב אומר |
|
"Those who love Him | ואוהביו |
|
are as the sun as it goes forth | כצאת השמש |
|
in its might" (Shabbos 88b). | בגבורתו |
29:5 |
A person should always try to keep silent. | לעולם ירבה אדם בשתיקה |
|
He should speak only about the words of Torah | ולא ידבר אלא או בדברי תורה |
|
or about things | או בדברים |
|
that are necessary for his existence. | שהוא צריך לחיי גופו |
|
Even with regard to these basic neccessities, | ואפילו במה שצריך לצרכי גופו |
|
he should not talk too much. | לא ירבה דברים |
|
Already said our Sages, | וכבר אמרו רבותינו |
|
of blessed memory, (Avos 1:17): | זכרונם לברכה |
|
"Whoever talks too much | כל המרבה דברים |
|
brings on sin." | מביא חטא |
|
(Similarly), they have taught (ibid.): | ואמרו |
|
"I have found nothing for one's person | לא מצאתי לגוף |
|
better than silence." | טוב משתיקה |
|
[Arachin 15b quotes] Ravvah as saying: | ואמר רבא |
|
What is the meaning of [Proverbs 18:21]: | מאי דכתיב |
|
"Death and life | מות וחיים |
|
are in the power of the tongue" | ביד לשון |
|
- one who desires life, | דבעי חיים |
|
(must realize that it is dependent) on the tongue; | בלישנא |
|
one who desires death, | דבעי מות |
|
(must realize that it is dependent) on the tongue. | בלישנא |
29:6 |
A person should never be | לא יהא אדם |
|
given over to frivolity and jest; | בעל שחוק ומהתלות |
|
nor to sadness and melancholy. | ולא עצב ואונן |
|
Rather, he should be happy. | אלא שמח |
|
(Our sages), of blessed memory, said [Ovos 3:17]: | כך אמרו זכרונם לברכה |
|
"Frivolity and lightheadedness | שחוק וקלות ראש |
|
accustom a person to lewdness." | מרגילין את האדם לערוה |
|
Also a person should not be | וכן לא יהא |
|
greedy, | בעל נפש רחבה |
|
overanxious about money, | נבהל להון |
|
or sad | ולא עצב |
|
and idle. | ובטל ממלאכה |
|
Rather, he should have a pleasant disposition, | אלא בעל עין טובה |
|
minimizing his business activity | ממעט בעסק |
|
in order to study Torah. | ועוסק בתורה |
|
The little which is granted him | ואותו המעט שהוא חלקו |
|
should make him happy, | ישמח בו |
|
as said our sages, | כמו שאמרו רבותינו |
|
of blessed memory [Ovos 4:28]: | זכרונם לברכה |
|
"Envy, | הקנאה |
|
lust, | והתאוה |
|
and desire for honor | והכבוד |
|
drive a person | מוציאין את האדם |
|
out of this world." | מן העולם |
|
A person should separate himself from them. * | וצריך האדם להתרחק מהן |
* {See ibid., Ch. 2.} |
29:7 |
Perhaps, a person would say: | שמא יאמר האדם |
|
"Since envy, | הואיל והקנאה |
|
lust, | והתאוה |
|
the desire for honor and the like | והכבוד וכיוצא בהם |
|
are an evil path | דרך רעה הן |
|
and 'drive a person out of his world,' | שמוציאין את האדם מן העולם |
|
I will separate myself from them | אפרוש מהן |
|
to a great extent | ביותר |
|
and go to the other extreme | ואתרחק לצד האחרון |
|
- i.e., I will not eat meat, | עד שלא יאכל בשר |
|
nor drink wine, | ולא ישתה יין |
|
nor marry a woman, | ולא ישא אשה |
|
and not live in a pleasant home, | ולא ישב בדירה נאה |
|
nor wear attractive clothing. | ולא ילבוש מלבוש נאה |
|
Rather, I will wear sackcloth..." | אלא ילבש שק וכדומה |
|
- This is also an improper path | גם זה דרך רעה היא |
|
and is forbidden to be followed. | ואסור הוא לילך בה |
|
A person who follows such a path | המהלך בדרך זו |
|
is called a sinner, | נקרא חוטא |
|
for it is written of a Nazarite (Numbers 6:11): | שהרי כתיב בנזיר |
|
"And it will atone for him, | וכפר עליו |
|
for having sinned against his soul..." | מאשר חטא על הנפש |
|
and said our sages, | ואמרו רבותינו |
|
of blessed memory, (Ta'anis 11a): | זכרונם לברכה |
|
"Behold, if a Nazarite | ומה אם נזיר |
|
who did not separate himself | שלא פירש את עצמו |
|
except from wine | אלא מן היין |
|
requires atonement, | צריך כפרה |
|
one who abstains | המונע את עצמו |
|
from everything, | מכל דבר ודבר |
|
how much more so." | על אחת כמה וכמה |
|
Accordingly, have commanded our Sages, | לפיכך צוו רבותינו |
|
of blessed memory, | זכרונם לברכה |
|
that a person should not refrain from (indulging) anything | שלא ימנע האדם |
|
except those things | אלא מן הדברים |
|
which the Torah has forbidden to us, | שהתורה אסרה לנו |
|
and not to forbid to himself, | ולא יאסור על עצמו |
|
through oaths and vows, | בנדרים ובשבועות |
|
any permitted things. | דברים המותרים |
|
so said (our sages in the Jer. Talmud, Nedorim 9:) | כך אמרו |
|
of blessed memory, (rhetorically): | זכרונם לברכה |
|
"Is it not enough for you | לא דייך |
|
what the Torah has forbidden? | מה שאסרה תורה |
|
Why have you forbidden to yourself | אלא שאתה אוסר עליך |
|
the permitted things ?" | דברים המותרים |
|
And forbade our Sages, of blessed memory, | ואסרו רבותינו זכרונם לברכה |
|
a person to afflict himself | לסגף את עצמו |
|
with fasts above those that are customary. | בתענית יותר מן הראוי |
|
Concerning all these matters | ועל כל הדברים האלו |
|
and the like, | וכיוצא בהן |
|
said King Solomon, | אמר שלמה המלך |
|
may he be in peace, (Ecclesiastes 7:16): | עליו השלום |
|
"Do not be overly righteous, | אל תהי צדיק הרבה |
|
nor too wise. | ואל תתחכם יותר |
|
Why should you destroy yourself?" | למה תשומם |
|
(Similarly, in Proverbs 4:26,) he writes: | ואמר |
|
"Balance your foot's path | פלס מעגל רגלך |
|
and firmly establish all your paths." * | וכל דרכיך יכונו |
* {See ibid., Ch. 3.} |
29:8 |
We have already quoted (Ch. 1:3) | כבר כתבנו |
|
the statement of Yehudah ben Tema: | מאמר יהודה בן תימא |
|
"Be bold as a Leopard...," | הוי עז כנמר כו |
|
which teaches not to be embarrassed before people | שלא יתבייש מפני בני אדם |
|
who mock those who serve the Creator, | המלעיגים עליו בעבודת הבורא |
|
blessed be His name. | יתברך שמו |
|
However, in any case, | אבל מכל מקום |
|
one should not reply to them with bravado, | לא יענה אותם דברי עזות |
|
lest one develop a tendency | שלא יקנה קנין בנפשו |
|
towards insolence | להיות עז פנים |
|
even in matters unrelated to His service, | אפילו שלא במקום עבודתו |
|
blessed be His name. | יתברך שמו |
29:9 |
Similarly, one should not quarrel | וכן אין להתקוטט |
|
over a mitzvah | בשביל איזה מצוה |
|
- e.g., who will lead the prayers (as chazan), | כגון להתפלל לפני התיבה |
|
or who will receive an aliyah, | או לעלות לתורה |
|
and the like. | וכדומה |
|
We find a parallel | כדמצינו |
|
with the showbread (in the Temple). | בלחם הפנים |
|
Even though it was a mitzvah to eat it, | אף שהוא מצוה לאכלו |
|
[Yoma 39a] relates that | שנינו |
|
the modest would withdraw their hands, | הצנועים מושכים ידיהם |
|
while the gluttons would grab (their portion) | והגרגרין חוטפין |
|
and eat. | ואוכלין |
29:10 |
It is human nature | טבע האדם הוא |
|
for one's behavior to be influenced | להיות נמשך במעשיו |
|
by one's associates, | אחר רעיו |
|
friends, | וחבריו |
|
and neighbors. | ואנשי מקומו |
|
Therefore, | לפיכך |
|
a person must associate with the righteous | צריך האדם להתחבר לצדיקים |
|
and always sit with the wise | ולישב אצל החכמים תמיד |
|
in order to learn from their deeds. | כדי שילמוד ממעשיהם |
|
He should stay far from the wicked, | ויתרחק מן הרשעים |
|
who walk in darkness, | ההולכים בחשך |
|
so that he will not learn | כדי שלא ילמוד |
|
from their actions. | ממעשיהם |
|
As declared King Solomon, | אמר שלמה המלך |
|
may he be in peace, (Proverbs 13:20): | עליו השלום |
|
"One who walks with the wise becomes wise, | הולך את חכמים יחכם |
|
while one who associates with fools | ורועה כסילים |
|
will suffer harm." | ירוע |
|
Similarly, [Psalms 1:1] states: | ואומר |
|
"Happy is the man | אשרי האיש |
|
who does not walk in the counsel of the wicked..." | וגו |
|
A person who lives in a city | ואם הוא דר בעיר |
|
whose leaders are wicked | שמנהיגיה רעים |
|
and whose inhabitants do not follow a just path | ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה |
|
should move away from there, | ילך משם |
|
to live in a city | לדור בעיר |
|
whose inhabitants are righteous | שאנשיה צדיקים |
|
and follow the proper paths. | ונוהגים בדרך טובים |
29:11 |
It is a positive mitzvah | מצות עשה |
|
to cling to Torah Sages | להדבק בתלמידי חכמים |
|
in order to learn from their deeds, | כדי ללמוד ממעשיהם |
|
[as implied by Deuteronomy 10:20]: | כענין שנאמר |
|
"Cling to Him." | ובו תדבק |
|
[Kes. 111b asks rhetorically]: "Is it possible for a person | וכי אפשר לאדם |
|
to cling to the Divine Presence?" | להדבק בשכינה |
|
but thus interpreted (the verse) | אלא כך פירשו |
|
our sages, of blessed memory: | רבותינו זכרונם לברכה |
|
cling to the Torah Sages. | הדבק בתלמיד חכם |
|
Therefore, a person should try | לפיכך צריך האדם להשתדל |
|
to marry the daughter of a Torah Sage, | שישא בת תלמיד חכם |
|
or marry his daughter to a Torah Sage | וישיא בתו לתלמיד חכם |
|
and to eat and drink with a Torah Sage, | ולאכול ולשתות עם תלמיד חכם |
|
to do business together with a Torah Sage, | ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם |
|
and associate with them | ולהתחבר אליהם |
|
in every possible manner, | בכל מיני חבור |
|
as was said [implied) (Deuteronomy 11:22]: | שנאמר |
|
"cling to Him." | ולדבקה בו |
|
Also commanded our sages, | וכן צוו רבותינו |
|
of blessed memory, and said [Ovos 1:4]: | זכרונם לברכה ואמרו |
|
"Sit in the dust at their feet; | והוי מתאבק בעפר רגליהם |
|
and drink in their words thirstily." | ושותה בצמא את דבריהם |
29:12 |
It is a mitzvah on every individual | מצוה על כל אדם |
|
to love each and every Jew | לאהוב את כל אחד ואחד מישראל |
|
as one loves one's own body, | כגופו |
|
as [Leviticus 19:18] states: | שנאמר |
|
"Love your colleague as yourself." | ואהבת לרעך כמוך |
|
Therefore, | לפיכך |
|
one should speak favorably of him | צריך לספר בשבחו |
|
and care for his property (and honor) | ולחוס על ממונו |
|
as one cares for his own property, | כמו שהוא חס על ממון שלו |
|
and wants for his own honor. | ורוצה בכבוד עצמו |
|
One who seeks to glorify himself | והמתכבד |
|
through his friend's dishonor; | בקלון חברו |
|
even though his friend is not present | אף על פי שאין חברו עומד שם |
|
and no shame will reach him; | ולא הגיע לו בושת |
|
and nothing (was said explicitly) to discredit him, | ולא ביישו |
|
but rather, one merely compared | אלא ערך |
|
his own good deeds | מעשיו הטובים |
|
and wisdom, | וחכמתו |
|
against the deeds of his friend | למול מעשה חברו |
|
or his wisdom, | או חכמתו |
|
in a manner that will cause all to consider | כדי שיראה מכללו |
|
that he is honorable | שהוא מכובד |
|
and his friend shameful; | וחברו בזוי |
|
will not receive a share in the world to come | אין לו חלק לעולם הבא |
|
unless he fully repents. | עד שישוב בתשובה שלימה |
29:13 |
Any one who hates a fellow Jew in his heart | כל השונא אחד מישראל בלבו |
|
violates a negative command, | עובר בלא תעשה |
|
for [Leviticus 19:17] states: | שנאמר |
|
"Do not hate your brother in your heart." | לא תשנא את אחיך בלבבך |
|
If one is wronged by someone, | ואם חטא איש כנגדו |
|
one should not despise him, | לא ישטמנו |
|
but should remain silent. | וישתוק |
|
As [II Samuel 13:22] relates, | כמו שנאמר |
|
[even] among the wicked: | ברשעים |
|
"Avsholom did not speak to Amnon at all, | ולא דבר אבשלום עם אמנון |
|
neither good nor bad, | מרע ועד טוב |
|
for Avsholom hated Amnon." | כי שנא אבשלום את אמנון |
|
Rather, it is a mitzvah for him | אלא מצוה עליו |
|
to confront (the person) and ask him: | להודיע ולומר |
|
" Why did you do to me such and such?" | למה עשית לי כך וכך |
|
"Why did you wrong me in this way?" | ולמה חטאת לי בדבר זה |
|
as [Leviticus 19:17] commands: | שנאמר |
|
"You shall surely rebuke your colleague." | הוכח תוכיח את עמיתך |
|
If the latter asks forgiveness, | ואם חזר ובקש ממנו למחול לו |
|
one should forgive him | צריך למחול לו |
|
and not be cruel, | ולא יהא אכזרי |
|
(e.g.; Abraham as Gen. 20:17] relates: | שנאמר |
|
"And Abraham prayed to G-d ... (healed Avimelech)." | ויתפל אברהם אל האלהים |
|
Avos d'Rabbi Noson relates | באבות דרבי נתן |
|
(end of Ch. 16): | סוף פרק ט''ז |
|
What is meant by "hatred of the creations?" | ושנאת הבריות כיצד |
|
To teach that a person should not say: | מלמד שלא יכוין אדם לומר |
|
"I will love the wise | אהוב את החכמים |
|
and hate the students, | ושנא את התלמידים |
|
love the students | אהוב את התלמידים |
|
and hate the unlearned." | ושנא את עמי הארץ |
|
Rather, one should love them all | אלא אהוב את כולם |
|
and hate the nonbelievers, | ושנא את האפיקורסים |
|
those who entice others to worship false gods, | והמסיתים והמדיחים |
|
and also the informers. | וכן המסורות |
|
Similarly, (King) David proclaimed (Psalms 139:21,22): | וכן דוד אמר |
|
"Those who hate You, G-d, I will hate, | משנאיך ה' אשנא |
|
and with those who rise against You will I take issue. | ובתקוממיך אתקוטט |
|
I hate them with the most utter hatred. | תכלית שנאה שנאתים |
|
They have become my foes." * | לאויבים היו לי |
* {Even in such a situation, our hatred should not be directed against the persons themselves, but against their sins (Tanya, Ch. 32).} |
|
For is it not said: | הלא הוא אומר |
|
"Love your colleague as yourself, | ואהבת לרעך כמוך |
|
I am G-d." | 'אני ה |
|
What is the reason [one should love a colleague]? | מה טעם |
|
because I have created him. | כי אני בראתיו |
|
Hence, if he follows the practices of your people, | ואם עושה מעשה עמך |
|
you should love him. | אתה אוהבו |
|
If he does not, | ואם לאו |
|
you need not love him. | אי אתה אוהבו |
29:14 |
It is forbidden for a person | אסור לאדם |
|
to pray for Divine retribution | לבקש דין מן השמים |
|
against a friend who has wronged him. | על חברו שעשה לו רעה |
|
This applies only when the issue | ודוקא בדאית |
|
cannot be settled in an earthly court. | ליה דיינא בארעא |
|
Whoever calls out against a friend | וכל הצועק על חברו |
|
will be punished first himself. | הוא נענש תחלה |
|
Some say | ויש אומרים |
|
that even when the issue cannot be settled | דאפילו לית ליה |
|
by an earthly court, | דיינא בארעא |
|
it is forbidden to pray for (Divine) retribution | אסור לצעוק עליו |
|
unless one warns him (the person) first. | אלא אם כן הודיעו תחלה |
29:15 |
A person who sees that a friend has sinned | הרואה את חברו שחטא |
|
or is proceeding on an improper path | או שהלך בדרך לא טוב |
|
is commanded to try to return him to the correct behavior, | מצוה להחזירו למוטב |
|
and to inform him that he is sinning | ולהודיעו שהוא חוטא |
|
by his wicked acts, | במעשיו הרעים |
|
as we are commanded (Leviticus 19:17): | שנאמר |
|
"You shall surely rebuke your colleague". | הוכח תוכיח את עמיתך |
|
One who rebukes a friend, | והמוכיח את חברו |
|
whether about wrongs committed between man and man | בין בדברים שבינו לבינו |
|
or about wrongs committed against G-d, | בין בדברים שבינו לבין המקום |
|
should rebuke him in private. | צריך להוכיחו בינו לבין עצמו |
|
He should speak to him gently, | וידבר לו בנחת |
|
in a soft tone. | ובלשון רכה |
|
He should explain to him | ויודיעו |
|
that he is saying these things only for his benefit, | שאינו אומר לו אלא לטובתו |
|
to allow him to acquire a portion in the world to come. | להביאו לחיי עולם הבא |
|
Whoever has the opportunity | וכל שאפשר בידו |
|
to protest (against the committing of a sin) | למחות |
|
and fails to do so | ואינו מוחה |
|
is considered responsible for that sin, | הוא נתפס בעון זה |
|
since it was possible for him | כיון שהיה אפשר לו |
|
to protest (and he did not). | למחות |
29:16 |
The above applies | במה דברים אמורים |
|
when one feels that he will be listened to. | כשהוא מדמה שישמע לו |
|
However, if one knows | אבל אם יודע בו |
|
that he will not accept (the rebuke), | שלא ישמע לו |
|
it is forbidden to rebuke him,* | אסור להוכיחו |
|
as Rabbi Illai (Yevomos 65b) said | דאמר ר' אילעא |
|
in the name of Rabbi Eliezer, | משום רבי אלעזר |
|
(the son of) Rabbi Shimon: | ברבי שמעון |
* {This applies only when the prohibition is not explicit and obvious in the Torah. However, in the latter case one is obligated to rebuke a colleague, even when it is likely that the rebuke will not be heeded. (Shulchon Oruch HoRav 608:5, Mishna Beruroh 608:7,8).} |
|
"Just as it is a mitzvah for one | כשם שמצוה על אדם |
|
to make a comment which will be heeded, | לומר דבר הנשמע |
|
it is a mitzvah for one | כך מצוה על אדם |
|
not to make a comment | שלא לומר דבר |
|
which will not be heeded." | שאינו נשמע |
|
Rabbi Abba said: | רבי אבא אומר |
|
"It is an obligation (to remain silent), | חובה |
|
as [Proverbs 9:8] states: | שנאמר |
|
'Do not rebuke a jester, | אל תוכח לץ |
|
lest he scorn you; | פן ישנאך |
|
rebuke a wise man | הוכח לחכם |
|
and he will love you' " | ויאהבך |
29:17 |
One is forbidden to embarrass his friend, | אסור לאדם לבייש את חברו |
|
whether by one's statements | בין בדיבור |
|
or by one's deeds. | בין במעשה |
|
Surely this applies in public. | וכל שכן ברבים |
|
Commented our Sages, | ואמרו רבותינו |
|
of blessed memory (Bova Metzia 58b): | זכרונם לברכה |
|
"A person who embarrasses a friend in public | המלבין פני חברו ברבים |
|
will not receive a portion in the world to come." | אין לו חלק לעולם הבא |
|
Further said our sages, | עוד אמרו רבותינו |
|
of blessed memory, (ibid. 59a): | זכרונם לברכה |
|
It is preferable for a person | נוח לאדם |
|
to allow himself to be thrown into a fiery furnace | להפיל את עצמו לכבשן האש |
|
than to embarrass his friend in public, | ואל ילבין פני חברו ברבים |
|
as [Genesis 48:25] relates: | שנאמר |
|
"She (Tamar) was being brought out (to be executed) | היא מוצאת |
|
and she sent the (articles) to her father-in-law, saying: | והיא שלחה אל חמיה לאמר |
|
"By the man to whom these belong, | לאיש אשר אלה לו |
|
was I made pregnant." | אנכי הרה |
|
She did not explicitly tell him (that he was responsible), | ולא אמרה לו בפירוש |
|
she merely hinted (at the matter), | אלא ברמז |
|
(thinking): "If he admits, fine. | אם יודה יודה |
|
If not, I will not publicize the matter." | ואם לאו לא תפרסמו |
|
Therefore, a person should take great care | לפיכך צריך האדם להזהר מאד |
|
not to embarrass his friend in public, | שלא לבייש את חברו ברבים |
|
whether great or small. | בין קטן בין גדול |
|
Similarly, he should not refer to him | ולא יקרא אותו |
|
by a name which will embarrass him, | בשם שהוא בוש |
|
or relate, in front of him, something | ולא יספר לפניו דבר |
|
which will embarrass him. | שהוא בוש ממנו |
|
Even if he has wronged him | ואם חטא כנגדו |
|
and must rebuke him, | והוא צריך להוכיחו |
|
he should not shame him, | לא יכלימנו |
|
as [leviticus 19:17] warns: | שנאמר |
|
"Do not bear a sin because of him." | ולא תשא עליו חטא |
|
The above applies | במה דברים אמורים |
|
to matters between man and man. | בדברים שבין אדם לחברו |
|
However, with regard to matters (between man) and G-d, | אבל בדברי שמים |
|
if a person does not correct (his behavior) | אם לא חזר |
|
after being rebuked privately, | כשהוכיחו בסתר |
|
he may be shamed in public | מכלימין אותו ברבים |
|
and his sin should be publicized. | ומפרסמים חטאו |
|
He may be shamed to his face, | ומחרפים אותו בפניו |
|
disgraced, | ומבזין |
|
and curse him | ומקללין אותו |
|
until he improves his behavior; | עד שיחזור למוטב |
|
as the prophets did [to the Jews]. | כמו שעשו כל הנביאים בישראל |
|
This is not (considered) | ואין בו |
|
as vexing (a person) through speech, | משום אונאת דברים |
|
(for that prohibition) is stated (in Leviticus 25:17): | שנאמר |
|
"Do not wrong your colleague." | ולא תונו איש את עמיתו |
|
And interpreted our sages, | ופירשו רבותינו |
|
of blessed memory, [Bova Metzia 59a]: | זכרונם לברכה |
|
"your colleague" | עמיתו |
|
to be "a person who joins you in Torah and mitzvos." | עם שאתך בתורה ובמצות |
|
The Torah forbids wronging such a person, | הזהירה התורה על אונאתו |
|
and not one who transgresses the mitzvos | ולא על העובר עליהן |
|
and does not repent | ולא חזר בו |
|
after being rebuked privately | לאחר שהוכיחוהו בסתר |
|
in a gentle manner. | ובלשון רכה |
29:18 |
When a friend has wronged a person | מי שחטא חברו כנגדו |
|
and the latter does not desire to rebuke him | ולא רצה להוכיחו |
|
or speak to him at all, | ולא לדבר לו כלום |
|
but rather to forgive him in his heart, | ומחל לו בלבו |
|
without bearing a grudge | ולא שטמו |
|
or rebuking him | ולא הוכיחו |
|
- this is a trait of the pious. | הרי זה מדת חסידות |
|
The Torah only mentioned (rebuke) | לא הקפידה התורה |
|
lest a person bear a grudge. | אלא על המשטמה |
29:19 |
A person must take great care | חייב אדם להזהר |
|
with (regard to) orphans and widows, | ביתומים ואלמנות |
|
to speak to them only gently, | שלא ידבר אליהם אלא רכות |
|
to treat them with honor | וינהג בהם מנהג כבוד |
|
and not to cause them pain, even by (just) words, | ולא יכאיבם אפילו בדברים |
|
for their souls are very downcast | מפני שנפשן שפלה מאד |
|
and their spirits low. | ורוחן נמוכה |
|
This applies even if they are wealthy. | אף על פי שהן בעלי ממון |
|
Even with the widow of a king | אפילו אלמנותו של מלך |
|
or his orphans, | ויתומיו |
|
we are warned about them (not to mistreat them) | מוזהרים אנו עליהם |
|
as [Exodus 22:21] commands: | שנאמר |
|
"Do not vex any widow or orphan." | כל אלמנה ויתום לא תענון |
|
He has established a covenant with them, | ברית כרת להם |
|
who spoke and thus brought the world into being: | מי שאמר והיה העולם |
|
Whenever they call out | שכל זמן שהן צועקין |
|
because of a wrong done to them, | מחמת החמס שנעשה להם |
|
they will be answered, | הם נענים |
|
as (the Torah) continues (ibid. 22): | שנאמר |
|
"if he cries out to Me, | כי אם צעוק יצעק אלי |
|
I will surely hear his call." | שמוע אשמע צעקתו |
|
The above applies | במה דברים אמורים |
|
when one vexes them for one's own benefit. | שעינה אותן לצורך עצמו |
|
However, if a teacher reprimands them | אבל עינה אותם הרב |
|
in order to teach them Torah, | כדי ללמדן תורת |
|
or a profession, | או אומנות |
|
or in order to direct them | או להוליכן |
|
towards proper behavior, | בדרך ישרה |
|
then this is allowed. | הרי זה מותר |
|
Nevertheless, (even in these cases), | ומכל מקום |
|
one should direct them gently | ישגיח לנהלם בנחת |
|
and with great mercy, | וברחמים גדולים |
|
for [Proverbs 22:23] states: | שנאמר |
|
"G-d will plead their cause." | כי ה' יריב ריבם |
|
(The above applies to) one orphaned from his father | אחד יתום מאב |
|
or orphaned from his mother. | ואחד יתום מאם |
|
Until when are they considered orphans | ועד אימתי נקראים יתומים |
|
in this regard ? | לענין זה |
|
Until they are able | עד שיהיו יכולים |
|
to tend to all their needs by themselves, | לעשות כל צרכים בעצמם |
|
like all other adults. | כשאר כל הגדולים |
29:20 |
A person should be careful | צריך האדם ליזהר |
|
not to do anything | שלא לעשות איזה דבר |
|
that will make him suspect | שיכולין לחשוד אותו |
|
of having committed a sin | שעשה דבר עבירה |
|
(even though he has not committed it). | אף על פי שאינו עושה |
|
Thus, [Shekolim 3b] relates | כדמצינו |
|
that the priest who takes money (to buy sacrifices) | שהכהן התורם |
|
from the Temple treasury | את הלשכה |
|
would not enter wearing a garment | לא היה נכנס בבגד העשוי |
|
in which anything could be hidden, | בענין שיכולין להטמין בו איזה דבר |
|
for a person must | לפי שצריך האדם |
|
satisfy his obligations toward humanity | לצאת ידי הבריות |
|
as well as those owed G-d, | כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום |
|
blessed be He, | ברוך הוא |
|
as [Numbers 32:22] states: | שנאמר |
|
"and you shall be guiltless | והייתם נקיים |
|
before G-d and before Israel." | מה' ומישראל |
|
Similarly, [Proverbs 3:4] states: | ואומר |
|
"You shall find grace and favor | ומצא חן ושכל טוב |
|
in the eyes of G-d and of men." | בעיני אלהים ואדם |
29:21 |
It is a pious quality | מדת חסידות |
|
not to accept any presents, | שלא לקבל מתנה |
|
but rather to trust | רק לבטוח |
|
that G-d will provide enough of one's needs, | בה' שיתן לו די מחסורו |
|
as [Proverbs 15:27] states: | שנאמר |
|
"He who hates presents shall live." | ושונא מתנות יחיה |