Kitzur Shulchan Aruch Linear Translation by Yona Newman© 1999-2001

Hebrew/English Main Text Hebrew Main Text English Main Text Previous Next Help Index Home

מדות שירגיל בהם האדם את עצמוCh. 29:1-21. Character Traits to Follow

1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20, 21

29:1 האנשים חלוקים הם בדעותיהם People are divided by their opinions. פירוש בטבעיהם (meaning by nature). יש אדם שהוא בעל חמה Some are irritable כועס תמיד and always angry. ויש שדעתו מיושבת עליו Others are stable in temperament ואינו כועס כלל and never become angry, או שהוא כועס or if he (is provoked into becoming) angry, פעם אחת בהרבה שנים it is only once every few years. יש אדם שהוא גבה לב ביותר Some people are very proud, ויש שהוא שפל רוח ביותר while others are very humble. יש שהוא בעל תאוה Some are controlled by desire לא תשבע נפשו and will never be satisfied מהלוך בתאוה in their search for pleasure. ויש שהוא לב טהור מאד Others have very pure hearts ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים and will not desire even the smallest things שהגוף צריך להם that the body needs (basic necessities).
יש בעל נפש רחבה Some are greedy שלא תשבע נפשו and will not be satisfied מכל ממון שבעולם with all the money in the world, כענין שנאמר as [Ecclesiastes 5:9] states: אוהב כסף "One who loves money לא ישבע כסף will never be satisfied with money." ויש מקצר נפשו Others seek little. ודי לו אפילו דבר מועט A small amount, is enough for them, שלא יספיק לו less than they really required, ולא ירדוף and they will not pursue להשיג די צרכו to get enough for their needs. יש שהוא מסגף עצמו ברעב There are miserly people who starve themselves וקובץ על ידו and are tightfisted (save their money); ומה שהוא אוכל משלו whatever they (spend for) what they eat אוכל בצער is done begrudgingly. ויש שהוא מפזר כל ממונו Others spend their money lavishly.
וכן בכל המדות והדעות The same applies with regard to other traits. כגון מהולל There are those who are lighthearted ואונן and those who are melancholy; כילי hardhearted ושוע and easygoing, אכזרי cruel ורחמן and merciful, רך לבב timid ואמיץ לבב וכיוצא בהן and courageous, etc.
29:2 הדרך הטוב והישר הוא The good and proper path שירגיל האדם את עצמו ללכת which a person should train himself to follow בדרך אמצעי is the middle way. לא יתאוה He should not desire (anything) אלא לדברים שהגוף צריך להן except those things which his body needs ואי אפשר לחיות זולתן and can not exist without, כענין שנאמר as implied by [Proverbs 13:25]: צדיק אוכל לשובע נפשו "The righteous eat to satisfy their soul."
וכן לא יהא עמל בעסקיו Similarly, he should not be involved in his business אלא להשיג except (what is necessary) to provide דבר שצריך לו לחיי שעה for his immediate necessities כענין שנאמר as implied by [Psalms 37:16]: טוב מעט לצדיק "The little a righteous man possesses is good."
ולא יקפוץ ידיו ביותר He should not be either overly tightfisted וגם לא יפזר ממונו or overly generous. אלא יתן צדקה כפי מסת ידו Rather, he should give charity according to his means, ומלוה כראוי למי שצריך and lend an appropriate amount to those who need.
ולא יהא מהולל ושוחק He should not be overly joyous or lighthearted, ולא עצב ואונן nor sad and melancholy. אלא שמח כל ימיו Rather, he should always be happy, בנחת בסבר פנים יפות gentle, and friendly. וכן בשאר רוב המדות The same applies with regard to other traits. מי שהולך בדרך האמצעי A person who follows the middle path נקרא חכם is considered wise. *

* {This and the previous law are a summary of the first chapter of the Rambam's Hilchos De'os.}

29:3 אך הגאוה היא מדה רעה מאד Pride is an extremely wicked quality, ואסור לאדם לנהוג בה אפילו במעוט and man is forbidden to display it even slightly. אלא ירגיל את עצמו Rather, one should train himself להיות שפל רוח to be humble, כמו שצוו חכמינו זכרונם לברכה as our Sages [Ovos 4:4] commanded: מאד מאד הוי שפל רוח "Be very, very humble."
ואיך תרגיל את עצמך How can one train himself להיות עניו ושפל רוח to be humble? כל דבריך יהיו בנחת One should always speak gently. ראשך כפוף One's head should be bent over עיניך יביטו למטה with one's eyes pointed downward, ולבך למעלה but one's heart should be directed upward.
וכל אדם יהא חשוב בעיניך One should regard everyone else שהוא גדול ממך as greater than himself. אם הוא תלמיד חכם יותר ממך If the other is a greater Torah sage than him, הרי אתה מחויב לכבדו one is obligated to honor him. וכן אם הוא עשיר ממך If the other person is wealthier than him, גם כן אתה מחויב לכבדו he is also deserving of honor, כדמצינו as [Eruvin 86a] relates: רבי היה מכבד עשירים "Rabbi Yehuda Hanosi would honor the rich." ותחשוב בהיות כי השם יתברך One should think that since G-d, the Blessed, נתן לו עושר granted him this wealth, מסתמא ראוי הוא לכך he is surely worthy of it.
ואם הוא קטן ממך If the other is on a lower level, בחכמה או בעושר either in wisdom or wealth, תחשוב כי הוא יותר צדיק ממך one should consider him more righteous. כי הוא Since, he (is less learned), אם עובר איזה עבירה should he commit a sin, נחשב כשוגג ואונס it is considered to be inadvertent and involuntary. ואתה אם עברת עבירה However, when one commits a sin oneself, אתה מזיד it is (considered to be) deliberately.
אם כה תחשוב תמיד If a person always thinks this way, לא תוכל להתגאות he will never be proud וטוב לך and will prosper.
29:4 וכן הכעס היא מדה רעה מאד Similarly, anger is an extremely wicked trait וראוי לאדם להתרחק ממנה מאד which a person should keep far from. וירגיל את עצמו He should train himself שלא יכעוס not to become angry, אפילו על דבר even over things שראוי לכעוס which rightfully (cause him) to be angry.
ואם צריך להטיל אימה If he has to cast fear על בניו ובני ביתו over his children and the members of his household, יראה עצמו בפניהם שהוא כועס he should appear before them (as if) angry, כדי ליסרם to admonish them; ותהא דעתו מיושבת but, he should be settled, בינו לבין עצמו in his own heart.
אמר ליה אליהו [Berochos 29b] relates that Elijah the prophet told לרב יהודה אחוה דרב סלא Rabbi Yehudah, the brother of Rav Sallah, חסידא the pious, לא תרתח ולא תחטי (Aramaic - trans. follows) לא תכעוס ("Do not become angry, שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא for anger will lead to sin.") לא תרוי (Aramaic - trans. follows) לא תשתכר ביין ("Do not become intoxicated,) ולא תחטי for this will lead to sin."
עוד אמרו רבותינו Furthermore, our Sages said, זכרונם לברכה of blessed memory (Shab. 105b; Zohar, Bereshis): כל הכועס "Whoever becomes angry כאלו עובד עבודת אלילים is considered as one who serves idols." וכל מיני גיהנם שולטין בו [Nedorim 22a] states "All types of Gehinnom rule him, שנאמר as [Ecclesiastes 11:10] states: והסר כעס מלבך 'remove anger from your heart, והעבר רעה מבשרך and [thus] remove evil from your flesh.' ואין רעה אלא גיהנם 'Evil' refers to Gehinnom, שנאמר [as Proverbs 16:4] states: וגם רשע ליום רעה 'even the wicked for the evil day,' "
בעלי כעס Those who are constantly angry, אין חייהם חיים their lives are not really living. לפיכך צוו Therefore, (our Sages) commanded us להתרחק מן הכעס to keep away from anger עד שינהיג עצמו to the extent where we make ourselves שלא ירגיש unresponsive אפילו לדברים המכעיסים even to matters which provoke anger.
וזו היא דרך הטובה This is a good path ודרך צדיקים and the path of the righteous, שהם עלובין who are insulted ואינם עולבין but do not insult others, שומעים חרפתם who hear others shame them ואין משיבין and do not respond. עושין מאהבה They act out of love ושמחים ביסורים and are happy even in the face of suffering. עליהם הכתוב אומר [Judges 5:31] describes them as follows: ואוהביו "Those who love Him כצאת השמש are as the sun as it goes forth בגבורתו in its might" (Shabbos 88b).
29:5 לעולם ירבה אדם בשתיקה A person should always try to keep silent. ולא ידבר אלא או בדברי תורה He should speak only about the words of Torah או בדברים or about things שהוא צריך לחיי גופו that are necessary for his existence. ואפילו במה שצריך לצרכי גופו Even with regard to these basic neccessities, לא ירבה דברים he should not talk too much. וכבר אמרו רבותינו Already said our Sages, זכרונם לברכה of blessed memory, (Avos 1:17): כל המרבה דברים "Whoever talks too much מביא חטא brings on sin." ואמרו (Similarly), they have taught (ibid.): לא מצאתי לגוף "I have found nothing for one's person טוב משתיקה better than silence."
ואמר רבא [Arachin 15b quotes] Ravvah as saying: מאי דכתיב What is the meaning of [Proverbs 18:21]: מות וחיים "Death and life ביד לשון are in the power of the tongue" דבעי חיים - one who desires life, בלישנא (must realize that it is dependent) on the tongue; דבעי מות one who desires death, בלישנא (must realize that it is dependent) on the tongue.
29:6 לא יהא אדם A person should never be בעל שחוק ומהתלות given over to frivolity and jest; ולא עצב ואונן nor to sadness and melancholy. אלא שמח Rather, he should be happy. כך אמרו זכרונם לברכה (Our sages), of blessed memory, said [Ovos 3:17]: שחוק וקלות ראש "Frivolity and lightheadedness מרגילין את האדם לערוה accustom a person to lewdness."
וכן לא יהא Also a person should not be בעל נפש רחבה greedy, נבהל להון overanxious about money, ולא עצב or sad ובטל ממלאכה and idle. אלא בעל עין טובה Rather, he should have a pleasant disposition, ממעט בעסק minimizing his business activity ועוסק בתורה in order to study Torah. ואותו המעט שהוא חלקו The little which is granted him ישמח בו should make him happy, כמו שאמרו רבותינו as said our sages, זכרונם לברכה of blessed memory [Ovos 4:28]: הקנאה "Envy, והתאוה lust, והכבוד and desire for honor מוציאין את האדם drive a person מן העולם out of this world." וצריך האדם להתרחק מהן A person should separate himself from them. *

* {See ibid., Ch. 2.}

29:7 שמא יאמר האדם Perhaps, a person would say: הואיל והקנאה "Since envy, והתאוה lust, והכבוד וכיוצא בהם the desire for honor and the like דרך רעה הן are an evil path שמוציאין את האדם מן העולם and 'drive a person out of his world,' אפרוש מהן I will separate myself from them ביותר to a great extent ואתרחק לצד האחרון and go to the other extreme עד שלא יאכל בשר - i.e., I will not eat meat, ולא ישתה יין nor drink wine, ולא ישא אשה nor marry a woman, ולא ישב בדירה נאה and not live in a pleasant home, ולא ילבוש מלבוש נאה nor wear attractive clothing. אלא ילבש שק וכדומה Rather, I will wear sackcloth..." גם זה דרך רעה היא - This is also an improper path ואסור הוא לילך בה and is forbidden to be followed.
המהלך בדרך זו A person who follows such a path נקרא חוטא is called a sinner, שהרי כתיב בנזיר for it is written of a Nazarite (Numbers 6:11): וכפר עליו "And it will atone for him, מאשר חטא על הנפש for having sinned against his soul..." ואמרו רבותינו and said our sages, זכרונם לברכה of blessed memory, (Ta'anis 11a): ומה אם נזיר "Behold, if a Nazarite שלא פירש את עצמו who did not separate himself אלא מן היין except from wine צריך כפרה requires atonement, המונע את עצמו one who abstains מכל דבר ודבר from everything, על אחת כמה וכמה how much more so."
לפיכך צוו רבותינו Accordingly, have commanded our Sages, זכרונם לברכה of blessed memory, שלא ימנע האדם that a person should not refrain from (indulging) anything אלא מן הדברים except those things שהתורה אסרה לנו which the Torah has forbidden to us, ולא יאסור על עצמו and not to forbid to himself, בנדרים ובשבועות through oaths and vows, דברים המותרים any permitted things. כך אמרו so said (our sages in The Jer. Talmud, Nedorim 9:) זכרונם לברכה of blessed memory, (rhetorically): לא דייך "Is it not enough for you מה שאסרה תורה what the Torah has forbidden? אלא שאתה אוסר עליך Why have you forbidden to yourself דברים המותרים the permitted things?"
ואסרו רבותינו זכרונם לברכה And forbade our Sages, of blessed memory, לסגף את עצמו a person to afflict himself בתענית יותר מן הראוי with fasts above those that are customary. ועל כל הדברים האלו Concerning all these matters וכיוצא בהן and the like, אמר שלמה המלך said King Solomon, עליו השלום may he be in peace, (Ecclesiastes 7:16): אל תהי צדיק הרבה "Do not be overly righteous, ואל תתחכם יותר nor too wise. למה תשומם Why should you destroy yourself?" ואמר (Similarly, in Proverbs 4:26,) he writes: פלס מעגל רגלך "Balance your foot's path וכל דרכיך יכונו and firmly establish all your paths." *

* {See ibid., Ch. 3.}

29:8 כבר כתבנו We have already quoted (Ch. 1:3) מאמר יהודה בן תימא the statement of Yehudah ben Tema: הוי עז כנמר כו' "Be bold as a Leopard...," שלא יתבייש מפני בני אדם which teaches not to be embarrassed before people המלעיגים עליו בעבודת הבורא who mock those who serve the Creator, יתברך שמו blessed be His name.
אבל מכל מקום However, in any case, לא יענה אותם דברי עזות one should not reply to them with bravado, שלא יקנה קנין בנפשו lest one develop a tendency להיות עז פנים towards insolence אפילו שלא במקום עבודתו even in matters unrelated to His service, יתברך שמו blessed be His name.
29:9 וכן אין להתקוטט Similarly, one should not quarrel בשביל איזה מצוה over a mitzvah כגון להתפלל לפני התיבה - e.g., who will lead the prayers (as chazan), או לעלות לתורה or who will receive an aliyah, וכדומה and the like. כדמצינו We find a parallel בלחם הפנים with the showbread (in the Temple). אף שהוא מצוה לאכלו Even though it was a mitzvah to eat it, שנינו [Yoma 39a] relates that הצנועים מושכים ידיהם the modest would withdraw their hands, והגרגרין חוטפין while the gluttons would grab (their portion) ואוכלין and eat.
29:10 טבע האדם הוא It is human nature להיות נמשך במעשיו for one's behavior to be influenced אחר רעיו by one's associates, וחבריו friends, ואנשי מקומו and neighbors. לפיכך Therefore, צריך האדם להתחבר לצדיקים a person must associate with the righteous ולישב אצל החכמים תמיד and always sit with the wise כדי שילמוד ממעשיהם in order to learn from their deeds. ויתרחק מן הרשעים He should stay far from the wicked, ההולכים בחשך who walk in darkness, כדי שלא ילמוד so that he will not learn ממעשיהם from their actions.
אמר שלמה המלך As declared King Solomon, עליו השלום may he be in peace, (Proverbs 13:20): הולך את חכמים יחכם "One who walks with the wise becomes wise, ורועה כסילים while one who associates with fools ירוע will suffer harm." ואומר Similarly, [Psalms 1:1] states: אשרי האיש "Happy is the man וגו' who does not walk in the counsel of the wicked..."
ואם הוא דר בעיר A person who lives in a city שמנהיגיה רעים whose leaders are wicked ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה and whose inhabitants do not follow a just path ילך משם should move away from there, לדור בעיר to live in a city שאנשיה צדיקים whose inhabitants are righteous ונוהגים בדרך טובים and follow the proper paths.
29:11 מצות עשה It is a positive mitzvah להדבק בתלמידי חכמים to cling to Torah Sages כדי ללמוד ממעשיהם in order to learn from their deeds, כענין שנאמר [as implied by Deuteronomy 10:20]: ובו תדבק "Cling to Him." וכי אפשר לאדם [Kes. 111b asks rhetorically]: "Is it possible for a person להדבק בשכינה to cling to the Divine Presence?" אלא כך פירשו but thus interpreted (the verse) רבותינו זכרונם לברכה our sages, of blessed memory: הדבק בתלמיד חכם cling to the Torah Sages.
לפיכך צריך האדם להשתדל Therefore, a person should try שישא בת תלמיד חכם to marry the daughter of a Torah Sage, וישיא בתו לתלמיד חכם or marry his daughter to a Torah Sage, ולאכול ולשתות עם תלמיד חכם and to eat and drink with a Torah Sage, ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם to do business together with a Torah Sage, ולהתחבר אליהם and associate with them בכל מיני חבור in every possible manner, שנאמר as was said [implied) (Deuteronomy 11:22]: ולדבקה בו "cling to Him."
וכן צוו רבותינו Also commanded our sages, זכרונם לברכה ואמרו of blessed memory, and said [Ovos 1:4]: והוי מתאבק בעפר רגליהם "Sit in the dust at their feet; ושותה בצמא את דבריהם and drink in their words thirstily."
29:12 מצוה על כל אדם It is a mitzvah on every individual לאהוב את כל אחד ואחד מישראל to love each and every Jew כגופו as one loves one's own body, שנאמר as [Leviticus 19:18] states: ואהבת לרעך כמוך "Love your colleague as yourself."
לפיכך Therefore, צריך לספר בשבחו one should speak favorably of him ולחוס על ממונו and care for his property (and honor) כמו שהוא חס על ממון שלו as one cares for his own property, ורוצה בכבוד עצמו and wants for his own honor. והמתכבד One who seeks to glorify himself בקלון חברו through his friend's dishonor;
אף על פי שאין חברו עומד שם even though his friend is not present ולא הגיע לו בושת and no shame will reach him; ולא ביישו and nothing (was said explicitly) to discredit him, אלא ערך but rather, one merely compared מעשיו הטובים his own good deeds וחכמתו and wisdom, למול מעשה חברו against the deeds of his friend או חכמתו or his wisdom, כדי שיראה מכללו in a manner that will cause all to consider שהוא מכובד that he is honorable וחברו בזוי and his friend shameful; אין לו חלק לעולם הבא will not receive a share in the world to come עד שישוב בתשובה שלימה unless he fully repents.
29:13 כל השונא אחד מישראל בלבו Any one who hates a fellow Jew in his heart עובר בלא תעשה violates a negative command, שנאמר for [Leviticus 19:17] states: לא תשנא את אחיך בלבבך "Do not hate your brother in your heart."
ואם חטא איש כנגדו If one is wronged by someone, לא ישטמנו one should not despise him, וישתוק but should remain silent. כמו שנאמר As [II Samuel 13:22] relates, ברשעים [even] among the wicked: ולא דבר אבשלום עם אמנון "Avsholom did not speak to Amnon at all, מרע ועד טוב neither good nor bad, כי שנא אבשלום את אמנון for Avsholom hated Amnon."
אלא מצוה עליו Rather, it is a mitzvah for him להודיע ולומר to confront (the person) and ask him: למה עשית לי כך וכך " Why did you do to me such and such?" ולמה חטאת לי בדבר זה "Why did you wrong me in this way?" שנאמר as [Leviticus 19:17] commands: הוכח תוכיח את עמיתך "You shall surely rebuke your colleague."
ואם חזר ובקש ממנו למחול לו If the latter asks forgiveness, צריך למחול לו one should forgive him ולא יהא אכזרי and not be cruel, שנאמר (e.g.; Abraham as Gen. 20:17] relates: ויתפל "And Abraham prayed to G-d ... (healed Avimelech)."
באבות דרבי נתן Avos d'Rabbi Noson relates סוף פרק ט''ז (end of Ch. 16): ושנאת הבריות כיצד What is meant by "hatred of the creations?" מלמד שלא יכוין אדם לומר To teach that a person should not say: אהוב את החכמים "I will love the wise ושנא את התלמידים and hate the students, אהוב את התלמידים love the students ושנא את עמי הארץ and hate the unlearned." אלא אהוב את כולם Rather, one should love them all ושנא את האפיקורסים and hate the nonbelievers, והמסיתים והמדיחים those who entice others to worship false gods, וכן המסורות and also the informers.
וכן דוד אמר Similarly, (King) David proclaimed (Psalms 139:21,22): משנאיך ה' אשנא "Those who hate You, G-d, I will hate, ובתקוממיך אתקוטט and with those who rise against You will I take issue. תכלית שנאה שנאתים I hate them with the most utter hatred. לאויבים היו לי They have become my foes." *

* {Even in such a situation, our hatred should not be directed against the persons themselves, but against their sins (Tanya, Ch. 32).}

הלא הוא אומר For is it not said: ואהבת לרעך כמוך "Love your colleague as yourself, אני ה' I am G-d." מה טעם What is the reason [one should love a colleague]? כי אני בראתיו because I have created him. ואם עושה מעשה עמך Hence, if he follows the practices of your people, אתה אוהבו you should love him. ואם לאו If he does not, אי אתה אוהבו you need not love him.

29:14 אסור לאדם It is forbidden for a person לבקש דין מן השמים to pray for Divine retribution על חברו שעשה לו רעה against a friend who has wronged him. ודוקא בדאית This applies only when the issue ליה דיינא בארעא cannot be settled in an earthly court. וכל הצועק על חברו Whoever calls out against a friend הוא נענש תחלה will be punished first himself.
ויש אומרים Some say דאפילו לית ליה that even when the issue cannot be settled דיינא בארעא by an earthly court, אסור לצעוק עליו it is forbidden to pray for (Divine) retribution אלא אם כן הודיעו תחלה unless one warns him (the person) first.
29:15 הרואה את חברו שחטא A person who sees that a friend has sinned או שהלך בדרך לא טוב or is proceeding on an improper path מצוה להחזירו למוטב is commanded to try to return him to the correct behavior, ולהודיעו שהוא חוטא and to inform him that he is sinning במעשיו הרעים by his wicked acts, שנאמר as we are commanded (Leviticus 19:17): הוכח תוכיח את עמיתך "You shall surely rebuke your colleague".
והמוכיח את חברו One who rebukes a friend, בין בדברים שבינו לבינו whether about wrongs committed between man and man בין בדברים שבינו לבין המקום or about wrongs committed against G-d, צריך להוכיחו בינו לבין עצמו should rebuke him in private. וידבר לו בנחת He should speak to him gently, ובלשון רכה in a soft tone. ויודיעו He should explain to him שאינו אומר לו אלא לטובתו that he is saying these things only for his benefit, להביאו לחיי עולם הבא to allow him to acquire a portion in the world to come.
וכל שאפשר בידו Whoever has the opportunity למחות to protest (against the committing of a sin) ואינו מוחה and fails to do so הוא נתפס בעון זה is considered responsible for that sin, כיון שהיה אפשר לו since it was possible for him למחות to protest (and he did not).
29:16 במה דברים אמורים The above applies כשהוא מדמה שישמע לו when one feels that he will be listened to. אבל אם יודע בו However, if one knows שלא ישמע לו that he will not accept (the rebuke), אסור להוכיחו it is forbidden to rebuke him,* דאמר ר' אילעא as Rabbi Illai (Yevomos 65b) said משום רבי אלעזר in the name of Rabbi Eliezer, ברבי שמעון (the son of) Rabbi Shimon:

* {This applies only when the prohibition is not explicit and obvious in the Torah. However, in the latter case one is obligated to rebuke a colleague, even when it is likely that the rebuke will not be heeded. (Shulchon Oruch HoRav 608:5, Mishna Beruroh 608:7,8).}

כשם שמצוה על אדם "Just as it is a mitzvah for one לומר דבר הנשמע to make a comment which will be heeded, כך מצוה על אדם it is a mitzvah for one שלא לומר דבר not to make a comment שאינו נשמע which will not be heeded." רבי אבא אומר Rabbi Abba said: חובה "It is an obligation (to remain silent), שנאמר as [Proverbs 9:8] states: אל תוכח לץ 'Do not rebuke a jester, פן ישנאך lest he scorn you; הוכח לחכם rebuke a wise man ויאהבך and he will love you'"

29:17 אסור לאדם לבייש את חברו One is forbidden to embarrass his friend, בין בדיבור whether by one's statements בין במעשה or by one's deeds. וכל שכן ברבים Surely this applies in public. ואמרו רבותינו Commented our Sages, זכרונם לברכה of blessed memory (Bova Metzia 58b): המלבין פני חברו ברבים "A person who embarrasses a friend in public אין לו חלק לעולם הבא will not receive a portion in the world to come."
עוד אמרו רבותינו Further said our sages, זכרונם לברכה of blessed memory, (ibid. 59a): נוח לאדם It is preferable for a person להפיל את עצמו לכבשן האש to allow himself to be thrown into a fiery furnace ואל ילבין פני חברו ברבים than to embarrass his friend in public, שנאמר as [Genesis 48:25] relates: היא מוצאת "She (Tamar) was being brought out (to be executed) והיא שלחה אל חמיה לאמר and she sent the (articles) to her father-in-law, saying: לאיש אשר אלה לו "By the man to whom these belong, אנכי הרה was I made pregnant." ולא אמרה לו בפירוש She did not explicitly tell him (that he was responsible), אלא ברמז she merely hinted (at the matter), אם יודה יודה (thinking): "If he admits, fine. ואם לאו לא תפרסמו If not, I will not publicize the matter."
לפיכך צריך האדם להזהר מאד Therefore, a person should take great care שלא לבייש את חברו ברבים not to embarrass his friend in public, בין קטן בין גדול whether great or small. ולא יקרא אותו Similarly, he should not refer to him בשם שהוא בוש by a name which will embarrass him, ולא יספר לפניו דבר or relate, in front of him, something שהוא בוש ממנו which will embarrass him.
ואם חטא כנגדו Even if he has wronged him והוא צריך להוכיחו and must rebuke him, לא יכלימנו he should not shame him, שנאמר as [leviticus 19:17] warns: ולא תשא עליו חטא "Do not bear a sin because of him."
במה דברים אמורים The above applies בדברים שבין אדם לחברו to matters between man and man. אבל בדברי שמים However, with regard to matters (between man) and G-d, אם לא חזר if a person does not correct (his behavior) כשהוכיחו בסתר after being rebuked privately, מכלימין אותו ברבים he may be shamed in public ומפרסמים חטאו and his sin should be publicized. ומחרפים אותו בפניו He may be shamed to his face, ומבזין disgraced, ומקללין אותו and curse him עד שיחזור למוטב until he improves his behavior; כמו שעשו כל הנביאים בישראל as the prophets did [to the Jews].
ואין בו This is not (considered) משום אונאת דברים as vexing (a person) through speech, שנאמר (for that prohibition) is stated (in Leviticus 25:17): ולא תונו איש את עמיתו "Do not wrong your colleague." ופירשו רבותינו And interpreted our sages, זכרונם לברכה of blessed memory, [Bova Metzia 59a]: עמיתו "your colleague" עם שאתך בתורה ובמצות to be "a person who joins you in Torah and mitzvos." הזהירה התורה על אונאתו The Torah forbids wronging such a person, ולא על העובר עליהן and not one who transgresses the mitzvos ולא חזר בו and does not repent לאחר שהוכיחוהו בסתר after being rebuked privately ובלשון רכה in a gentle manner.
29:18 מי שחטא חברו כנגדו When a friend has wronged a person ולא רצה להוכיחו and the latter does not desire to rebuke him ולא לדבר לו כלום or speak to him at all, ומחל לו בלבו but rather to forgive him in his heart, ולא שטמו without bearing a grudge ולא הוכיחו or rebuking him הרי זה מדת חסידות - this is a trait of the pious. לא הקפידה התורה The Torah only mentioned (rebuke) אלא על המשטמה lest a person bear a grudge.
29:19 חייב אדם להזהר A person must take great care ביתומים ואלמנות with (regard to) orphans and widows, שלא ידבר אליהם אלא רכות to speak to them only gently, וינהג בהם מנהג כבוד to treat them with honor  ולא יכאיבם אפילו בדברים and not to cause them pain, even by (just) words,  מפני שנפשן שפלה מאד for their souls are very downcast ורוחן נמוכה and their spirits low.
אף על פי שהן בעלי ממון This applies even if they are wealthy. אפילו אלמנותו של מלך Even with the widow of a king ויתומיו or his orphans, מוזהרים אנו עליהם we are warned about them (not to mistreat them) שנאמר as [Exodus 22:21] commands: כל אלמנה ויתום לא תענון "Do not vex any widow or orphan." ברית כרת להם He has established a covenant with them, מי שאמר והיה העולם who spoke and thus brought the world into being:  שכל זמן שהן צועקין Whenever they call out מחמת החמס שנעשה להם because of a wrong done to them, הם נענים they will be answered, שנאמר as (the Torah) continues (ibid. 22): כי אם צעוק יצעק אלי "if he cries out to Me,  שמוע אשמע צעקתו I will surely hear his call."
במה דברים אמורים The above applies שעינה אותן לצורך עצמו when one vexes them for one's own benefit. אבל עינה אותם הרב However, if a teacher reprimands them כדי ללמדן תורת in order to teach them Torah,  או אומנות or a profession, או להוליכן or in order to direct them בדרך ישרה towards proper behavior, הרי זה מותר then this is allowed. ומכל מקום Nevertheless, (even in these cases), ישגיח לנהלם בנחת one should direct them gently וברחמים גדולים and with great mercy, שנאמר for [Proverbs 22:23] states: כי ה' יריב ריבם "G-d will plead their cause."
אחד יתום מאב (The above applies to) one orphaned from his father ואחד יתום מאם or orphaned from his mother. ועד אימתי נקראים יתומים Until when are they considered orphans לענין זה in this regard? עד שיהיו יכולים Until they are able לעשות כל צרכים בעצמם to tend to all their needs by themselves, כשאר כל הגדולים like all other adults.
29:20 צריך האדם ליזהר A person should be careful  שלא לעשות איזה דבר not to do anything  שיכולין לחשוד אותו that will make him suspect שעשה דבר עבירה of having committed a sin אף על פי שאינו עושה (even though he has not committed it). כדמצינו Thus, [Shekolim 3b] relates שהכהן התורם that the priest who takes money (to buy sacrifices) את הלשכה from the Temple treasury לא היה נכנס בבגד העשוי would not enter wearing a garment בענין שיכולין להטמין בו איזה דבר in which anything could be hidden, לפי שצריך האדם for a person must לצאת ידי הבריות satisfy his obligations toward humanity כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום as well as those owed G-d, ברוך הוא blessed be He, שנאמר as [Numbers 32:22] states: והייתם נקיים "and you shall be guiltless מה' ומישראל before G-d and before Israel." ואומר Similarly, [Proverbs 3:4] states: ומצא חן ושכל טוב "You shall find grace and favor בעיני אלהים ואדם in the eyes of G-d and of men."
29:21 מדת חסידות It is a pious quality שלא לקבל מתנה not to accept any presents,  רק לבטוח but rather to trust  בה' שיתן לו די מחסורו that G-d will provide enough of one's needs, שנאמר as [Proverbs 15:27] states: ושונא מתנות יחיה "He who hates presents shall live."
1