If one ate two things
or ate and drank,
and one was the primary (food) for him,
and the second was the secondary for him,
and ones intention was only to eat the primary (food),
and if one did not have the primary (food)
one would not eat at all the secondary.
For example, one was feeling faint
and in order to strengthen oneself,
one eats salted fish or radish.
However, because they are very spicy (sharp)
one eats also a little bread,
or something else to cancel the sharpness.1
Similarly, if one wants to drink
an alcoholic drink, and does drink,
and in order to take away the sharp (taste)
one eats afterwards a little bread,2
or some fruit,
one blesses on the primary (food)
and on the secondary (food) one does not need to bless
neither before it or after it,
because one is covered by the blessing over the primary (food),
and also hand washing (for the bread) is not required.1) Normally, when one eats bread because one wants to, even together with other foods, it is not considered as secondary (to the other foods).
2) Other authorities warn against using bread as the secondary food, because it also will take away our hunger, even though we took it for the sake of the strong drink.
אם אכל שני דברים
או אוכל ושותה
והאחד עיקר אצלו
והשני הוא טפל לו
שאין כוונתו לאכלו אלא בשביל העיקר
ואם לא היה לו העיקר
לא היה אוכל כלל את הטפל
כגון שחלש לבו
וכדי לחזק לבו
אוכל דג מליח או צנון
אלא מפני שהם דברים חריפים
אוכל גם מעט פת
או דבר אחר למתק החריפות
וכן אם מתאוה לשתות
יין שרף ושותה
ובכדי למתק החריפות
אוכל אחריו מעט פת
או איזה פרי
מברך רק על העיקר
ועל הטפל אינו צריך לברך
לא לפניו ולא לאחריו
כי נפטר בברכה שעל העיקר
וגם נטילת ידים אינו צריך This applies (only when) one eats the primary (food)
first and afterwards the secondary (food),
and (also if) at the time of blessing over the primary (food)
it was ones intention to eat also the secondary (food),
or it's ones normal custom to do this,
then its considered as if one intended to do this,
or one eats the secondary (food) at the same time (as the primary food)
as opposed to going meanwhile to another room,
as then one needs to bless also over the secondary (food). ודוקא אם אוכל את העיקר
תחלה ואחר כך את הטפל
ובשעה שבירך על העיקר
היה דעתו לאכול גם את הטפל
או שהוא רגיל בכך
דהוי כאלו היתה דעתו לכך
ואוכל את הטפל באותו מעמד
לאפוקי אם הלך בנתיים לחדר אחר
שאז צריך לברך גם על הטפל However, if one first ate the secondary (food)
and afterwards the primary (food),
for example if one wanted to drink wine or strong drink,
and in order not to drink on an empty stomach,
one eats first something small,
one needs to bless also over the secondary (food).
Nevertheless, because it is only the secondary (food) at this moment,
some (authorities) say its blessing is reduced (in importance)
and we bless over it only ''by whose word all things exist''.
There are (other authorities) who disagree (with this opinion).
To take oneself out of this doubt,
one should drink first some of the primary (food)
and bless over that in order to cover the secondary (food). וכן אם אוכל מתחלה את הטפל
ואחר כך אתה עיקר
כגון שרוצה לשתות יין או יין שרף
וכדי שלא לשתות אליבא ריקנא
אוכל תחלה איזה דבר קטן
צריך לברך גם על הטפל
אמנם כיון שהוא רק טפל עתה
יש אומרים דירד מברכתו
ואין מברכין עליו רק שהכל
ויש חולקין
ולהוציא את עצמו מידי ספיקא
ישתה תחלה קצת מן העיקר
ויברך עליו לפטור את הטפל If one intended (to eat) both of them,
for example, one wants to drink an alcoholic drink
and also eat various pastries,
honey cakes
(same in Yiddish),
or preserves and the like,
one must bless on both of them.
One blesses first on the pastries
or on the preserves, (because) they are (more) important,
and afterwards bless on the alcoholic drink.
And certainly if one eats some pastry
and also drinks coffee (in Yiddish),
one must bless on both of them,
that is, first on the pastries
and afterwards on the coffee,
because it is one intention to have both. אם כוונתו לשניהם
כגון שהוא שותה יין שרף
ואוכל גם מיני כיסנין
ודובשנין
האניג קוכען
או מרקחת וכדומה
צריך לברך על שניהם
ויברך תחלה על הכיסנין
או על המרקחת שהם חשובים
ואחר כך מברך על היין שרף
ומכל שכן אם אוכל פת כיסנין
ושותה גם כן קאפפעע
שצריך לברך על שניהם
דהיינו תחלה על הפת כיסנין
ואחר כך על הקפה
שהרי כוונתו לשניהם (If) two types (of food) are cooked together,
and each type is separate,
one blesses on each type by itself
the appropriate blessing.
However, if they were crushed and stuck together,
we follow after the majority,
and the one in the majority is (considered) the primary (food)
and we bless over that (with) the second (one) being covered (by that blessing).
However, if one (of the two) is of the five species of grain
even though it's in the minority,
it is (considered) the primary (food).11) See Ch. 48:10 for more details.
שני מינים שנתבשלו יחד
אם כל מין מובדל לעצמו
מברך על כל מין בפני עצמו
ברכה ראויה לו
אבל אם נתמעכו ונתדבקו
אזי אזלינן בתר רובא
ומה שהוא הרוב זהו עיקר
ומברכין עליו והשני נפטר
אך אם אחד הוא מחמשת מיני דגן
אף על פי שהוא המיעוט
הוא העיקר A food which had put into it
milk or soup (in order) to eat them together,
if one intended the food as primary,
then one only blesses on it,
and the milk or soup is (considered as) secondary.
If ones intention is only on the soup or the milk,
one blesses on them and the food is (considered) as secondary.
If ones intention is on both of them,
(and they do not have the same blessing)
one blesses first on the food and eats a little of it,
and afterwards one blesses ''by whose word all things exist''
on the soup or on the milk,
and we do not go here after the majority.
Even if the food is from the five species of grain,
it is not considered as primary in this context.11) See Ch. 48 and Ch. 53 for details of foods cooked in water and milk.
מאכל שנתן לתוכו
חלב או מרק לאכלם ביחד
אם עיקר כוונתו המאכל
אזי מברך רק עליו
והחלב או המרק טפלים
ואם כוונתו רק על המרק והחלב
מברך עליהם והמאכל הוא טפל
ואם כוונתו על שניהם
ואין ברכותיהן שוות
מברך תחלה על המאכל ואוכל ממנו מעט
ואחר כך מברך שהכל
על המרק או על החלב
ואין הולכין בזה אחר הרוב
ואפילו אם המאכל הוא מין דגן
אינו נחשב עיקר לענין זה Crushed spices (when) mixed with sugar,
the spices are (considered) primary and one blesses on them
the appropriate blessing for them.
On nutmeg (we say) ''who creates the fruit of the tree'',
on cinnamon (we say) ''who creates the fruit of the earth'',
and similarly on ginger
(ginger in Yiddish)
''who creates the fruit of the earth''. בשמים שחוקים שעירבן עם צוקער
הבשמים הם העיקר ומברכין עליהם
ברכה הראויה להן
על אגוז ''מושקאט'' בורא פרי העץ
על ''צימרינד'' בורא פרי האדמה
וכן על ''זנגביל''
אינגבער
בורא פרי האדמה One who drinks olive oil straight,
does not bless on it at all,
because it is harmful to one.
If it is mixed with other things, it is secondary,
and one only blesses on the primary (food).
But if one has some kind of ache (or pain)
and needs the oil as medicine,
and in order that it does not harm one,
one mixes it with other things,
since ones main intention is for the oil,
even though it is in the minority,
one blesses on it its blessing
which is ''who creates the fruit of the tree''
and this covers the other things (as well).
If one was thirsty and ones main intention was to drink for ones thirst,
but one also puts in the oil as medicine,
one blesses only on the drink.
This is also the law if one puts in the drink
nutmeg,
or (different) types of spices
for the blessing depends on ones intention. השותה שמן זית כמו שהוא
אינו מברך עליו כלל
מפני שהוא מזיק לו
ואם עירבו עם שאר דברים הוא הטפל
ומברך רק על העיקר
אך אם יש לו איזה מיחוש
שהוא צריך את השמן לרפואה
ובכדי שלא יזיק לו
הוא מערבו בשאר דבר
מאחר שעיקר כוונתו על השמן
אף על פי שהוא המעוט
מברך עליו ברכתו
שהוא בורא פרי העץ
ופוטר את הדבר האחר
ואם הוא צמא ועיקר כוונתו לשתות למצאו
אלא שאגב הוא נותן בו שמן לרפואה
מברך רק על המשקה
וכן הדין אם נותן לתוך המשקה
אגוז ''מושקאט''
או מיני תבלינים
דאזלינן בתרה כוונה (Concerning) different types of preserves,
honey and sugar are considered secondary,
and one blesses over the primary fruit
the appropriate blessing for it. כל מיני מרקחת
הדבש והצוקער הן טפלים
ומברכין על עיקר הפרי
ברכתו הראויה לו