It is written: 1
''Prepare to meet your G-d, O Israel''
Meaning, a person should prepare himself
to stand in the presence of G-d, blessed be He.
He should wear suitable clothes when he goes to pray,
like one who goes before an important minister. 2
Even if one prays alone in his house,
he should dress himself in the proper manner.
In places where it is customary to wear a belt,
it is forbidden to pray until one puts on a belt.1) Amos 4:12
2) The Shulchan Aruch HaRav 91:5 writes that it is improper to pray while barefoot or while wearing only sandals. The Mishna Berurah 91:12 adds that it is improper to pray in boots if it is not customary to stand in the presence of great people while wearing them. Similarly, that text rules against praying while wearing gloves and advises wearing a second hat in addition to the yarmulke during prayer.
כתיב
הכון לקראת אלהיך ישראל
פירוש שיכין את עצמו
לפני השם יתברך
שילביש את עצמו במלבושי כבוד כשהולך להתפלל
כמי שהולך לפני שר נכבד
ואפילו אם מתפלל בביתו ביחידות
ילביש את עצמו כראוי
ובמקומות שנוהגין לילך בחגורה
אסור להתפלל עד שיחגור את עצמו It is good to give charity before prayer,
as it is said: 1
''I will see your face with righteousness.''
One should also take on oneself before each prayer service,
the mitzvah 2
''love your neighbor as yourself'',
intending to love every single Jew as oneself.
Because, if, heaven forbid,
there is a division of hearts (among) Jews on the physical plane,
then also in the spiritual realms there is no unity.
This (unity on the physical plane) causes also their prayers to be unified.
As their prayers become more united
they (become more) desirable before Him, blessed be His name.1) Psalms 17:15
2) Lev. 19:18
טוב ליתן צדקה קודם התפלה
שנאמר
אני בצדק אחזה פניך
גם יקבל עליו קודם כל תפלה
מצות
ואהבת לרעך כמוך
ויכוין לאהוב את כל אחד מישראל כנפשו
כי אם חס ושלום
יש פירוד לבבות ישראל למטה
אזי גם למעלה אין התאחדות
ועל ידי זה גם תפלותיהן מתאחדות
ואז בהיות תפלותיהן כלולות יחד
היא רצויה לפניו יתברך שמו It is written: 1
''Guard your feet when you walk to the house of G-d.''
Our sages explained 2
that the ''your feet'' (is a euphemism) for one's excretory organs,
which are located near the legs. 3
Therefore, one needs to check oneself before prayer
if one doesn't need to carry out one's needs. 4
If one feels even a slight need to relieve oneself,
one is forbidden to pray.
And even (to speak) words of Torah is forbidden
as long as one's body is detestable,
until one cleans oneself. 5
After the event, if one prayed while needing to relieve oneself,
if one reckons that one could have
to wait the time it takes to walk a parsah
(one hour and a fifth (twelve minutes) )
one's prayer is valid.
If not, despite the fact that one has already prayed,
one's prayer is an abomination and one must pray again. 6
Others maintain that if one can wait
the time for (walking) a parsah even from the beginning one can pray.
One may rely on this opinion
if by waiting to relieve oneself
the time for the morning prayers would go past. 71) Ecclesiastes 4:17
2) Berachot 23a
3) The hebrew word ''regel'' can mean both leg (in general) and foot (in particular).
4) That is, to urinate or defecate.
5) There is no opinion which prevents a person who feels a need to relieve himself, but can contain himself for an hour and twelve minutes, from studying Torah. Some opinions are lenient and also allow such a person to say the Shema and other portions of the prayer service (Mishna Berurah 92:7)
6) Most authorities (Magen Avraham, Shulchan Aruch HaRav, Chayei Adam) maintain that this applies only if one feels he must defecate. If he needs only to urinate, he is not required to pray again. However, other opinions are more stringent.
7) See also Ch. 18:16.
כתיב
שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים
ודרשו רז''ל
דרגלין היינו הנקבים
שאצל הרגלים
ולכן צריך לבדוק את עצמו קודם התפלה
אם אינו צריך לעשות צרכיו
ואם מרגיש בעצמו אפילו קצת הרגשה לצרכיו
אסור לו להתפלל
ואפילו בדברי תורה אסור
כל זמן שגופו משוקץ
עד שינקה את עצמו
ובדיעבד אם התפלל כשהוא נצרך לנקביו
אם הוא משער בעצמו שהיה יכול
להעמיד את עצמו שיעור הילוך פרסה
שעה וחומש
תפלתו תפלה
ואם לאו אפילו בדיעבד אם התפלל
תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל
ויש אומרים שאם יכול להעמיד את עצמו
שיעור פרסה אפילו לכתחלה מותר לו להתפלל
ויש לסמוך על זה
אם הוא בענין שבעוד שיפנה
יעבור זמן תפלה One who is sure that he cannot contain
himself from releasing gas until after he concludes
the Shema and the Shemoneh Esreh. 1
It is better to let the time pass for the Shema and the Shemoneh Esreh
than to pray without a clean body.
Should the time for prayer pass, (it is not his fault as) he was forced. 2
(and may compensate afterwards as explained in Ch. 21).
If one is sure that one can contain oneself
while reading the Shema,
one should put on tefillin between
''Who chooses His people Israel in love''
and the reading of Shema, one blesses over them. 31) should refrain from saying these prayers.
The Shulchan Aruch HaRav 80:3 and the Mishna Berurah 80:3 require that one say the Shema and its blessings at the proper time. However, one should refrain from wearing tefillin. It must be emphasized that this applies only to someone who is sure that he will not be able to hold himself back from releasing gas. However, if a person merely suspects that he might do so, he should pray.
2) That is he was prevented by factors beyond his control.
3) The tefillin, then continues with the reading of the Shema.
מי שברי לא שאינו יכול לעמוד
על עצמו מלהפיח עד שיגמור
קריאת שמע ותפלה
מוטב שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה
ממה שיתפלל בלא גוף נקי
ואם עבר זמן תפלה אנוס הוא
ומשלים אחר כך כדלקמן סימן כ''א
ואם יראה לו שיכול לעמוד על עצמו
בשעת קריאת שמע
יניח תפילין בין
הבוחר בעמו ישראל באהבה
לקריאת שמע ומברך עליהם One must wash one's hands in water to the wrists before prayer.
Therefore, even though one washed one's hands in the morning,
if afterwards one touched with one's hand any unclean place,
i.e., parts which are (usually) covered of the body
which are covered in sweat;
or one scratched one's head,
or one did not wash them in the morning up to the wrist
one must wash them again before prayer.
If one has no water, one must go back (and search) for it,
walking on (even) four milin or back one mil.1
If one believes that by doing this the time (for saying) the Shemoneh Esreh will pass,
one should clean one's hands with a shard,
or with dust, or any other material that cleans, and pray.
It is written: 2
''I will wash my hands in cleanliness and encircle Your altar.''
If possible, I will wash (my hands) with water,
If not, (I will) clean by any other means.1) The above applies when a person is on a journey. If one does not intend to travel, there is no difference between in front of him or behind him. There is no need to search further than a mil. A mil is approximately a kilometer in contemporary terms.
2) This may be derived from Psalms 26:6
צריך לרחוץ את ידיו במים עד הפרק קודם התפלה
ולכן אף על פי שרחץ את ידיו בבקר
אם נגע אחר כך בידיו באיזה מקום מטונף
דהיינו במקומות המכוסים באדם
שיש שם מלמולי זיעה
או שחיכך בראשו
או שלא רחצם בבקר עד הפרק
צריך לחזור ולרחצם קודם התפלה
ואם אין לו מים צריך לחזור אחריהם
ללכת לפניו ד' מילין או לאחריו מיל
ואם מתיירא שמתוך כך יעבור זמן תפלה
מנקה ידיו בצרור
או בעפר או בכל מידי דמנקי ומתפלל
דכתיב
ארחץ בנקיון כפי וגו
ארחץ במים אם אפשר
ואם לאו בנקיון בכל מידי דמנקי If one washed one's hands in the morning properly,
and did not know that one's hands became dirty from something,
in any event, because one was diverted meanwhile;
even if one (only) studied in the interim, again one's attention was distracted,
it is still necessary to wash them with water before prayer.
However, in this instance, there is no need to search for water.
If one does not have water available,
and if one returned (to look) for it one will be too late to pray with a minyan,
one need not search for it. 1
Rather, clean one's hands with any other cleaning material
and pray with the minyan.1) The Shulchan Aruch, Orach Chayim 92:5 states that in such an instance, one need not search for water, and does not make the leniency dependent on the concept of communal prayer.
ואם רחץ ידיו בבקר כראוי
ואין ידוע לו שנתלכלכו ידיו באיזה דבר
מכל מקום כיון שהסיח דעתו בינתים
ואפילו למד בינתים גם כן הוי היסח הדעת
וצריך גם כן לרחצם במים לצורך תפלה
אך בזה אין צריך לחזור אחר המים דוקא
שאם אם אין לו מים מזומנים
ובאם יחזור עליהם יאחר תפלת הצבור
לא יחזיר עליהם
אלא מנקה ידיו בכל מידי דמנקי
ומתפלל עם הצבור One should try and make an effort to pray with a minyan,
as it is written: 1
''May my prayer to You, G-d, be at a propitious time''.
When is ''a propitious time'' ?
When the community prays.
It's also written: 2
''Thus declares G-d: 'I will answer you at a propitious time.' ''
G-d will not reject the prayers of the many,
even if there are among them sinners,
as it is written: 3
''Behold, G-d, is mighty (mighty - meaning many), He will not despise them.''
It is written: 4
''He redeemed my soul in peace from the battle that was against me,
because of the many who were with me''. 51) Psalms 69:14
2) Isaiah 49:8
3) Job 36:5
4) Psalms 55:19
5) Berachot 8a
ישתדל ויתאמץ להתפלל עם הצבור
דכתיב
ואני תפלתי לך ה' עת רצון
אימתי - עת רצון
בשעה שהציבור מתפללין
וכתיב
כה אמר ה' בעת רצון עניתיך
ואין הקב''ה מואס בתפלה של רבים
ואפילו יש בהם חוטאים
דכתיב
הן אל כביר כביר - פרוש רבים לא ימאס
וכתיב
פדה בשלום נפשי מקרב לי
כי ברבים היו עמדי One who is travelling and reaches a place
where one would like to spend the night:
If there is further on one's way, within four milin,
a place where there is a minyan;
if one can get there while it is still day,
so that one will not have to travel alone at night;
one must travel those four milin in order to pray with a minyan.
Similarly, one must turn back one mil in order to pray with a minyan. 1
Certainly, one should not go from a place with a minyan
if it's possible to come to one's destination the same day.1) Similarly, a person living within a mil of a minyan is required to attend communal services every day (Shulchan Aruch HaRav 90:17, Mishna Berurah 90:52).
ההולך בדרך והגיע למקום
שהוא רוצה ללון שם
אם יש לפניו עד ד' מילין
מקום שמתפללין בצבור
אם יוכל לבא שמה בעוד יום
שלא יצטרך ללכת יחידי בלילה
צריך לילך ד' מילין לפניו כדי שיתפלל בצבור
ולאחריו צריך לחזור מיל כדי להתפלל בצבור
ומכל שכן שלא לילך ממקום שמתפללין שם בצבור
אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד יום It is a great mitzvah to pray in a synagogue or in a house of study,
for these are holy places.
Even if sometimes there is no minyan there;
in any event, it is a mitzvah to pray there also alone,
because they are holy places.
A person who customarily studies (Torah) in a house of study
should also pray there with a minyan,
even if there is in his city also a synagogue.
However, someone who does not customarily study (Torah) in a house of study
should pray in the synagogue for there more people are present,
and ''Amidst the multitude of people is the glory of the King.'' 1
If there are in a person's city two synagogues,
one goes to the further one, so that one is rewarded for the steps.
Rabbi Yehoshua ben Levi said:
A person should always rise early to (go to) the synagogue,
so as to be counted among the first ten,
Even if a hundred come after him,
he receives a reward equal to all of them. 2
Also, our sages, may their memory be for a blessing, said: 3
Whoever goes to the morning and evening services in the synagogue,
or to a house of study, at the appropriate time,
and stays late there as is appropriate and behaves there in an appropriate holy manner,
merits long life, as it is written: 4
''Happy is the man who listens to me,
coming to My gates day after day,
waiting at the doorposts of My entrances.''
It is written in continuation:
''Whoever finds Me, finds life.''1) Proverbs 14:28
2) Berachot 47b
3) Berachot 8a
4) Proverbs 8:34
מצוה גדולה להתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש
שהם מקומות מקודשים
ואפילו אם לפעמים מתבטל שאין שם מנין
מכל מקום מצוה להתפלל שם גם ביחידות
כיון שהן מקומות מקודשים
ומי שדרכו ללמוד בבית המדרש
יתפלל גם כן שמה בעשרה
אף על פי שיש בעירו גם בית הכנסת
אבל מי שאין דרכו ללמוד בבית המדרש
יתפלל בבית הכנסת שיש בה רוב עם
וברב עם הדרת מלך
ואם יש בעירו שתי בתי כנסיות
ילך להרחוקה שיהיה לו שכר פסיעות
אמר רבי יהושע בן לוי
לעולם ישכים אדם לבית הכנסת
כדי שימנה עם עשרה הראשונים
שאפילו מאה באים אחריו
נוטל שכר כנגד כולם
עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה
כל מי שהולך שחרית וערבית לבית הכנסת
או לבית המדרש בזמן הראוי
ומתאחר שם כראוי ומתנהג שם בקדושה כראוי
זוכה לאריכת ימים דכתיב
אשרי אדם שומע לי
לשקוד על דלתותי יום יום
לשמור מזוזות פתחי
וכתיב בתריה
כי מוצאי מצא חיים A person should choose one synagogue or house of study
where one will pray there regularly.
Also one should choose there a fixed place to pray.
Anywhere within four cubits of a place is considered as the same place.
It is preferable if one can choose a place by a wall,
as we find with King Hezekiah, (about whom) it is written: 1
''Hezekiah turned his face to the wall...''
One should not stand or sit during prayer next to a wicked person.
When one prays at home, one should also choose a fixed place,
so that one is not confused (disturbed in one's prayers) by the members of one's household.1) Isaiah 38:2 when he decided to pray to G-d.
יש לו לאדם לקבוע לו בית הכנסת או בית המדרש
שיתפלל שם בקביעות
וגם יקבע לו שם מקום מיוחד לתפלתו
וכל תוך ד' אמות כחד מקום חשוב
וטוב אם יכול לקבוע לו מקום אצל הקיר
כדמצינו בחזקיהו המלך דכתיב
ויסב חזקיהו פניו אל הקיר וגו
ולא יעמוד ולא ישב בתפלה אצל רשע
וכשמתפלל בביתו יקבע לו גם כן מקום
שלו יבלבלוהו בני ביתו It is a mitzvah to run when going to the synagogue,
or to the house of study, or to fulfill other mitzvot,
as it is said: 1
''Let us run to know G-d,''
and it is written: 2
''I will run (on) the path of Your mitzvot.''
So even on the Sabbath it is permitted to run for the sake of a mitzvah.
However, inside a synagogue or inside a house of study,
it is forbidden to run.
When one approaches the entrance (to the synagogue), one should pause momentarily
so that one does not enter suddenly.
One should tremble and fear from the splendor of His glory,
may His name be blessed.
One should say the verse: 3
''And, I, through Your great kindness, enter Your house...,''
which is like receiving permission.
Afterwards, one should enter and proceed with awe and fear,
like one walking before a king.
In communities where Jews have streets of their own,
it is a mitzvah to wrap oneself in the tallit and put on tefillin at home,
and walk so (wearing them) to the synagogue.
In those places where (the Jews) live among the gentiles,
or one would have to pass through alleyways that are dirty,
one should wrap oneself in the tallit, and put on tefillin in the lobby
of the synagogue, for it is a great matter,
to enter the synagogue wrapped in a tallit and crowned with tefillin.1) Hoshea 6:3
2) Psalms 119:32
3) Psalms 5:8
מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת
או לבית המדרש או לשאר מצות
שנאמר
נרדפה לדעת את ה'
וכתיב
דרך מצותיך ארוץ
ולכן אפילו בשבת מותר לרוץ לדבר מצוה
אבל בתוך בית הכנסת ובתוך בית המדרש
אסור לרוץ
ובבואו לפני הפתח ישהה מעט
שלא יכנום בפתע פתאום
וירתע ויפחד מהדר גאונו
יתברך שמו
ויאמר הפסוק
ואני ברוב חסדך וגו
שהוא כמו נטילת רשות
ואחר כך יכנוס וילך באימה וביראה
כהולך לפני מלך
בקהלות שיש ליהודים רחובות בפני עצמן
מצוה להתעטף בציצית ולהניח תפילין בביתו
וילך כך לבית הכנסת
ובמקום שדרים בין האומות
או שצריך לעבור דרך מבואות מטונפות
יש להתעטף בציצית ולהניח תפילין בפרוזדור
של בית הכנסת כי הוא ענין גדול
לכנוס לבית הכנסת מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין If, because of factors beyond one's control,
one is not able to go to a synagogue or to a house of study;
or attending any other fixed minyan,
one has some reason (why) one cannot go,
one should try to assemble ten people
in order at least to pray (together) with a minyan at his home.
If that is impossible for one, one should at least pray
at the time the minyan prays,
for this is ''a propitious time.''
Similarly, a person who lives in a place where there is no minyan
should pray at the time of the communal prayers of the (nearest) city.
However one who needs to study (Torah) or begin one's work
which is very pressing as explained in Ch. 8, 1
since it is forbidden to start (these activities) before prayer,
one may begin early and pray (without a minyan), as soon as the sun rises.1) Text has ''5'' which seems to be a mistake.
אם מחמת איזה אונס
אינו יכול לילך לבית הכנסת או לבית המדרש
ואפילו מין קבוע
יש לו איזה מניעה מללכת
יתאמץ לקבץ עשרה אנשים
שיתפלל על כל פנים בביתו בצבור
ואם אי אפשר לו יתפלל על כל פנים
בשעה שהצבור מתפללין
שאז הוא עת רצון
וכן מי שהוא דר במקום שאין שם מנין
יתפלל בשעה שהצבור מתפללין בעיירות
אך אם צריך ללמוד או לעסוק במלאכתו
הנחוצה לו ונתבאר לעיל סי' ה
דאסור להתחיל קודם התפלה
יכול להקדים עצמו והתפלל תיכף משתנץ החמה Similarly, one who feels weak
and has difficulty waiting to eat
until after the end of the public prayers
is permitted to pray earlier at home,
in order to eat immediately. 1
Only in one's home is one allowed to pray earlier because of this reason. 2
However, if one comes to a synagogue where there is a minyan,
one is forbidden to pray before the prayers of the minyan.
Even if one wants to go outside the synagogue
in order to pray before the minyan, (this is also) forbidden. 3
Unless one sees that the minyan is delaying its prayers,
one may (then) pray alone so that the time (for Shemoneh Esreh) does not pass.
Similarly, if one is sick or there are other factors beyond one's control,
it is permissible to pray earlier (than the minyan), even in the synagogue.
However, it is preferable for one to go home to pray.1) As stated in Ch. 8:2.
2) Of needing to eat.
3) The Mishna Berurah 90:34, 35 mentions leniencies should one need to leave the synagogue.
וכן מי שחלש לבו
וקשה עליו להמתין מלאכול
עד לאחר גמר תפלת הצבור
מותר לו להקדים תפלתו בביתו
כדי לאכול מיד
ודוקא בביתו מותר לו להקדים תפלתו בענין זה
אבל אם בא לבית הכנסת שיש שם צבור
אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור
ואפילו אם רוצה לצאת חוץ לבית הכנסת
להתפלל קודם הצבור אסור
אלא אם כן רואה שהצבור מתאחרין מלהתפלל
יתפלל הוא בפני עצמו כדי שלא לעבור הזמן
וכן אם הוא חולה או שיש לו אונס אחר
מותר להקדים תפלתו אפילו בבית הכנסת
ויותר טוב שילך לביתו להתפלל Some say that if one minyan had prayed in the synagogue
and afterwards another minyan came to pray there,
the second (minyan's) chazan should not stand
in the place that the first (minyan's chazan) stood,
for this is disrespectful to the first,
unless the first (minyan) had already left the synagogue.
Similarly, if the first (minyan) took out a Torah scroll and read from it,
the later (minyan) should not take out again
a Torah scroll to read in the same synagogue.
However, in many communities, they are not strict about these matters.
Everything (in practice) follows the custom of the community. יש אומרים שאם התפללו צבור בבית הכנסת
ואחר כך באו צבור אחר להתפלל שם
אין להשליח צבור השני לעמוד
במקום שעמד הראשון
משום דהוי גנאי להראשונים
אם לא שכבר יצאו הראשונים מבית הכנסת
ואם הראשונים הוציאו ספר תורה וקראו בו
אין לאחרונים להוציא שנית
ספר תורה לקרות באותו בית הכנסת
אבל בהרבה קהלות אין מקפידים באלו דברים
והכל כמנהג הקהלה The inhabitants of a city may enforce one another
to build a synagogue or a house of study
and to purchase (sacred) texts to study from.
Similarly, in a place where there is no regular minyan,
they (the community members) may force one another with fines
to attend the minyan regularly and not (cause) cancellation of the daily minyan.
Even if the scholars
because of this (attendence at this minyan) may have to cancel their studies,
they should be forced to attend the minyan.
The time designated for Torah is one matter,
and the time for prayer, another.11) They cannot use Torah studies as an excuse for missing regular prayers.
כופין בני העיר זה את זה
לבנות בית הכנסת או בית המדרש
ולקנות ספרים ללמוד בהם
ובמקום שאין מנין תמיד
כופין זה את זה בקנסות
שיבואו תמיד למנין ולא יתבטל התמיד
ואפילו הלומדים
שעל ידי זה יתבטלו מלימודם
כופין אותם שיבואו למנין
דזמן תורה לחוד
וזמן תפלה לחוד