Before one (says) blesses any blessing,
he needs to know which blessing
it is that he needs to bless,
so that at the time he mentions
the name (of G-d), blessed be He,
which is the main part of the blessing,
one knows what will be the (blessing's) end.
It is forbidden to do any (other) thing
at the time one blesses;
and one must not bless hurriedly;
but pay attention to the meaning of the words.
And this is (what is) said
in the ''Book of the Pious'' :
''When one washes ones hands,
or blesses over the fruit,
or over everyday commandments
which are familiar to everybody,
one must pay attention
to bless by the name of his Creator,
who was wonderfully kind to him
and gave him the fruit
or the bread, to get enjoyment from them,
and commanded him about this commandment.
One should not do it like a person
who does something out of (sheer) habit,
bringing (the) words out of his mouth
without rational (intention) in his heart.
On account of this,
the anger of G-d was aroused,
and He sent (us a message) by (His Prophet) Isaiah,
and said: 1
'Since this people draw near,
and with their mouths and with their lips do honor Me,
but their hearts they have distanced from Me,
and their fear of Me
is as a commandment (by rote only) learned.'
The Holy One, blessed be He, said to Isaiah:
'Look at the deeds of My children,
which are only for appearance,
and hold on to it
just as a man holds to and practices
the customs of his forefathers himself;
they come to My house
and pray before Me
the fixed prayers,
as the customs of their fathers,
but not with their whole hearts;
they wash their hands
and bless over the washing of their hands;
they cut (a piece of bread) off
and bless ''who brings forth ..'';
they drink and bless
as if this is usual to them;
but at the moment they bless
they do not intend to bless Me.'
Therefore, His anger was aroused,
and He swore by His great name
to destroy the wisdom of their wise men,
who know Him and bless Him
because of (routine) custom, but not with (true) intention;
as it is written: 2
'Therefore, behold, I will do yet farther ...
so that the wisdom of their wise men shall be lost,' etc.
Therefore the Sages warned,
concerning this matter,
and said: 3
'Do things for themselves,' etc."
end (from the Book of the Pious) of the quote.
It is proper for a man that he should accustom himself
to say the blessings out aloud,
because (hearing one's) voice
awakens the concentration.1) Isaiah 29:13
2) Isaiah 29:14
3) Nedarim 62a
קודם שיברך איזה ברכה
צריך הוא לדעת איזה ברכה
שהוא צריך לברך
כדי שבשעה שהוא מזכיר
את השם יתברך
שהוא עיקר הברכה
ידע מה שיסיים
ואסור לעשות שום דבר
בשעה שהוא מברך
ולא יברך במהירות
אלא יכוין פירוש המלות
וזה לשון
ספר חסידים
כשהוא נוטל ידיו
או שמברך על הפירות
או על המצות השגורות
בפי כל האדם
יכוין לבו
לברך בשם בוראו
אשר הפליא חסדו עמו
ונתן לו הפירות
או הלחם ליהנות מהם
וצוהו על המצוה
ולא יעשה כאדם
העושה דבר במנהג
ומוציא דברים מפיו
בלא הגיון הלב
ועל דבר זה
חרה אף ה
ושלח ביד ישעיה
ואמר
יען כי נגש העם הזה
בפיו ובשפתיו כבדוני
ולבו רחק ממני
ותהי יראתם אותי
מצות אנשים מלומדה
אמר הקדוש ברוך הוא לישעיה
ראה מעשי בני
כי אינו אלא לפנים
ומחזיקים בה
כאדם שמחזיק ונוהג
מנהג אבותיו בידו
באים בביתי
ומתפללים לפני
תפלות הקבועות
כמנהג אבותיהם
לא בלב שלם
הם מנקים את ידיהם
ומברכין על נטילת ידים
ובוצעים
ומברכין ברכת המוציא
שותים ומברכין
כמו שהדבר שגור בפיהם
אף בעת שהן מברכין
אינן מתכונין לברכני
לכן על כן חרה אפו
ונשבע בשמו הגדול
לאבד חכמת חכמיו
היודעים אותו ומברכים אותו
במנהג ולא בכוונה
דכתיב
בתריה לכן הנני יוסיף כו
ואבדה חכמת חכמיו כו
לפיכך הזהירו חכמים
על הדבר
ואמרו
עשה דברים לשם פועלם וכו
עד כאן לשונו
וראוי לאדם שירגיל את עצמו
לומר את הברכות בקול רם
כי הקול
מעורר את הכוונה When one blesses,
one's mouth should be free of saliva,
nor should anything else be in one's mouth;
as it is said: 1
''Let my mouth be filled with Your praise.''1) Psalms 71:8
כשהוא מברך
יהא פיו נקי מן הרוק
וגם שאר דבר לא יהא בתוך פיו
שנאמר
ימלא פי תהלתך It is forbidden to say G-d's name (lit. ''the Heavenly Name'') in vain,
and everyone who says G-d's name in vain
transgresses a positive commandment,
as it is written: 1
''The Lord your G-d you shall fear;''
and it is (again) written: 2
''If you will not observe ...
to fear the glorious and awesome Name.''
This (we learn) from the concept of fear,
that one should not mention His great Name
except by way of praise or blessing
whenever required,
or when (Torah) learning.
One should be fearful
and one's entire body tremble
when mentioning the name,
blessed be His name,
but one should not say it
G-d forbid, in vain;
And (this applies) not only to the special Name 3
but to all the names specially referring to Him,
may He be blessed.
It is not just in (Hebrew) the Holy Tongue,
that (mentioning the Name) is forbidden,
but even in any language it is forbidden.
He who curses his neighbor
or himself
by (using) His name, may He be blessed,
or one of His attributes
(an ''attribute'' is (a word or phrase) by which we praise Him
- the Holy One, may He be blessed -
such as, ''the Great'',
''the Mighty,''
''the Revered,''
''the Faithful,''
''the Glorious,''
''the Strong,'' and the ''the Steadfast,''
''the Omnipotent,''
''the Gracious,''
''the Merciful...
.. the Zealous ...
.. the Long-suffering,''
and ''the Abundant in mercy,'')
in any language, is liable to (the penalty of) lashes.
Due to our many sins,
most people
are not careful and say in the vernacular, 4
''G-d shall punish him,''
or the like,
and so by this transgresses a negative (commandment) of the Torah.
If one curses
without (mentioning) the Name,
or one of (His) attributes,
or if the curse can be inferred
from the contents of the words,
for example when one says:
''May that man 5 not be blessed by G-d,''
and the like,
even though one is not liable
to lashes,
nevertheless, it is a forbidden act.
It is likewise forbidden to write, in a letter,
His name,
may He be blessed,
in any language.
Many people make a mistake
with His name and write,
''may He be blessed'',
in the vernacular,
or they write the word
''Adieu'',
which is in the French language
and means
''with G-d;''
this is definitely forbidden,
after some time,
this letter will arrive to the garbage,
and this matter causes poverty in Israel.
If His name is (frequently) mentioned,
and especially in disrespect, G-d forbid,
then one requires wisdom and effort
to abolish this.
When saliva collects in one's mouth,
one should spit (it out) first
and then say His name,
and not to say the name
and then spit.
Likewise, when one kisses the Scroll of the law,
one should spit (out his saliva) first
and not afterwards.
When (in ordinary conversation) one wants to mention
His name,
one says the word ''HaShem'',
and not as many mistakenly say:
''Adoshem'',
for this is undignified when referring to Heaven.1) Deut. 6: 13
2) Deut. 28:58
3) The Tetragrammaton - the four letters, Yud, Hey, Vav, Hey - also called HaSHEM - ''The Name''.
4) Literally, in the ''Ashkenaz Tongue'', which normally means in Yiddish.
5) The word ''polani'' means ''so and so'' and is commonly used in Halachic literature when we want to say that someone is being mentioned by name - but we don't want to use an actual name. The other method is to use ''Reuven'' and ''Shimon'', for example, ''if Reuven sold to Shimon a goat...''.
אסור להוציא שם שמים לבטלה
וכל המוציא שם שמים לבטלה
עובר על מצות עשה
דכתיב
את ה' אלהיך תירא
וכתיב
אם לא תשמור וגו
ליראה את השם הנכבד והנורא
וזהו מכלל היראה
שלא להזכיר שמו הגדול
כי אם בדרך שבח וברכה
במה שהוא מחויב
או בדרך לימוד
ויירא
ויזדעזעו אבריו
בשעה שהוא מזכיר את השם
יתברך שמו
אבל לא להוציאו
חס ושלום לבטלה
ולא שם המיוחד בלבד
אלא כל השמות המיוחדים לשמו
יתברך
ולא לבד בלשון הקודש
אסור
אלא אפילו בכל לשון אסור
והמקלל את חבירו
או את עצמו
בשמו יתברך
או בכינוי
כינוי הוא מה שמשבחין בו
הקדוש ברוך הוא
כמו הגדול
הגבור
והנורא
הנאמן
האדיר
והחזק והאמיץ
העזוז
חנון
ורחום
קנא
ארך אפים
ורב חסד
בכל לשון חייב מלקות
ובעונותינו הרבים
עם רוב המון
אינם נזהרים ואומרים בלשון אשכנז
גאט זאל איהם שטראפען
וכדומה
ועוברים בזה על לאו של תורה
ואם קלל
בלא שם
ובלא כינוי
או שהיתה הקללה באה
מכלל הדברים
כגון שאמר
אל יהיה פלוני ברוך לה
וכדומה
אף על פי שאינו חייב
מלקות
איסורא מיהו איכא
וכן אסור לכתוב בשום מכתב
שמו
יתברך
בכל לשון
ורבים טועים
שמו וכותבים
יתברך
בלשון אשכנז
או שכותבים תיבת
אדיע
והוא לשון צרפת
וביאורו
עם ה
והוא איסור גמור
כי לאחר זמן
יתגלגל המכתב באשפה
ודבר זה גורם עניות בישראל
מה ששם שמים מצוי
ומכל שכן בבזיון חס ושלום
וצריכין התחכמות והתאמצות
לבטל זאת
כשבא לו רוק בתוך פיו
ירוק תחלה
ואחר כך יאמר את השם
ולא שיאמר את השם
ואחר כך ירוק
וכן כשמנשק את הספר
ירוק תחלה
ולא אחר כך
כשרוצה להזכיר
את השם
יאמר תיבת השם
ולא כמו שטועים ההמון ואומרים
אדושם
כי אין זה דרך כבוד של מעלה One should take care not to bless
G-d forbid, a blessing in vain;
or to cause oneself
to (say) bless a blessing that is not needed.
If one fails
and does (say) bless a blessing in vain,
and also if during another matter one fails
and says G-d's name in vain,
one can say after this
''blessed be the name of His glorious kingdom
for ever and ever''.
If immediately after
saying (in a blessing) the name of G-d,
we remember that we do not need to bless,
one concludes: 1
''Teach me Your statutes.''
For this (in itself) is a complete verse,
it is as learning,
and (the Name was) not mentioned in vain.
If we have also begun the word ''our G-d'',
but after saying (the G-d of) ''Elohe'',
and not finished (by) saying
''our'',
one finishes and says: 2
''Israel our Father, for ever and ever.''
(which is also a verse
from I Chronicles 29:10)
At any rate, we should also say with this
''Blessed be the name of His glorious kingdom
for ever and ever.''1) From Psalm 119:12.
2) I Chronicles 29:10
צריכין ליזהר שלא לברך
חס ושלום ברכה לבטלה
או לגרום לעצמו
לברך ברכה שאינה צריכה
ואם נכשל
וברך ברכה לבטלה
וכן בענין אחר אם נכשל
והוציא שם שמים לבטלה
יאמר אחריה
ברוך שם כבוד מלכותו
לעולם ועד
ואם מיד לאחר
שהזכיר את השם
נזכר שאינו צריך לברך
יסיים
למדני חקיך
שזהו פסוק שלם
והוי כמו לימוד
ולא לבטלה
ואם התחיל גם תיבת אלהינו
ונזכר מיד לאחר שאמר אלהי
ולא גמר לומר
נו
יסיים ויאמר
ישראל אבינו מעולם ועד עולם
שזהו גם כן לשון הפסוק
בדברי הימים א' כ''ט י
ומכל מקום יאמר גם בזה
ברוך שם כבוד מלכותו
לעולם ועד One who blessed over water
and then heard that someone in the neighborhood had died,
and the custom is to spill out the (stored) water
in (houses) in the neighborhood of the dead,
because (drinking this water is considered) a danger,
nethertheless because he has blessed
he should drink a little,
so that his blessing shall not be in vain.
He need not be concerned about the danger, 1
''Who keeps a commandment
shall not know any evil.''
After drinking a little,
he should spill out the rest.1) Follows is a quote from Ecclesiastes 8:5.
בירך על המים
ושמע שיש מת בשכונה
והמנהג הוא לשפוך המים
שבשכונת המת
מפני הסכנה
מכל מקום כיון שבירך
ישתה מעט
שלא תהא ברכתו לבטלה
ואל ידאג מפני הסכנה
כי שומר מצוה
לא ידע דבר רע
ולאחר ששתה מעט
ישפוך השאר All the blessings,
except Grace after meals;
If one is in doubt about them
whether one said them or did not say them,
one does not repeat the blessing. כל הברכות
חוץ מברכת המזון
אם נסתפק בהם
אם אמרם או לא אמרם
אינו חוזר ומברך A man must bless on every day
at least one hundred blessings.
King David established this.
A hint to this matter: 1
''The saying of the man
who was raised on high,''
(the word) ''al'' (high),
has the numerical value (lamed=30, ayin=70) of one hundred.
This is supported from the Torah: 2
''Now, O Israel, (Hebrew, mah) what
does the Lord your G-d require of you?
But to fear the Lord,'' etc.
Do not read
''mah'',
but (one hundred) ''meah'',
these are the one hundred blessings,
which (by saying them) will (lead one) to fear the Lord,
and to loving Him
and to always remember Him,
because of the blessings that one blesses.
The curses contained in Deuteronomy 3
are (total) ninety-eight,
and it's also written: 4
''Every sickness'' and ''every plague,''
which (adds on and comes to) one hundred.
Now, the one hundred blessings
which we bless every day,
are a shield to us
and save us from these.
On Shabbat, and festivals
and also fast days,
which have less than the hundred blessings,
we make up by paying attention
to the blessings of the chazan,
when he repeats the Shemoneh Esreh,
and by the blessings over the reading of the Torah
and the Prophets,
after which we respond Amen.
Also (make up the 100) the blessings over snacks.1) Taken from II Samuel 23:1.
2) Deut. 10:12
3) Deut. 28:15-61
4) Verse 63.
חייב אדם לברך בכל יום
מאה ברכות לפחות
ודוד המלך תקן זאת
רמז לדבר
נאום הגבר
הוקם על
על
בגימטריא ק'
וסמך מן התורה
ועתה ישראל מה
ה' אלהיך שואל מעמך
כי אם ליראה את ה' וגו
אל תקרי
מה
אלא מאה
הן מאה ברכות
שהן ליראה את ה'
ולאהבה אותו
ולזכרו תמיד
על ידי הברכות שמברכין
הקללות שבמשנה תורה
הן צ''ח
וכתיב גם
כל חלי וכל מכה
הרי ק'
וק' ברכות
שאנו מברכין בכל יום
מגינות עלינו
להנצל מהן
ובשבת ויום טוב
וכן בתענית
שחסרים מן מאה ברכות
משלימים במה שמכוונים
לברכות השליח צבור
בחזרת התפלות
וברכות הקוראים בתורה
והמפטירין
ועונין אחריהם אמן
וגם ברכת הנהנין Every blessing
one hears from another,
when one hears him say
''Blessed are You, O Lord'',
one (after the Name) says:
''Blessed be He and blessed be His name''
and when one finishes the blessing,
one should say ''Amen''.
The meaning of ''Amen'' is ''it is true''.
One should concentrate in his heart
that the blessing is true,
which the one blessing, blessed,
and that we believe (explicitly) in it.
On blessings which include
also a prayer,
for instance, the blessings in the Shemoneh Esreh
from ''You favor with knowledge''
until ''He who restores His divine presence to Zion'',
and the blessing
''bestow peace'',
we should have in mind on saying ''Amen''
these two things:
that the blessing is true,
and that it may be (G-d's) will
that these words (of prayer) will be accepted soon.
Concerning (responding Amen) to the kaddish,
which is only a prayer for the future,
we only have in mind to request
that these words (of prayer) will be accepted soon. כל ברכה
שאדם שומע מחברו
כששומע אומרו
ברוך אתה ה'
הוא אומר
ברוך הוא וברוך שמו
וכשגומר את הברכה
צריך לומר אמן
ופירוש אמן הוא אמת
ויכוין בלבו
אמת הוא הברכה
שבירך המברך
ואני מאמין בזה
ובברכות שיש בהן
גם כן תפלה
כגון בברכות שמונה עשרה
מן אתה חונן
עד המחזיר שכינתו לציון
ובברכת
שים שלום
יכוין באמירת אמן
לשני דברים
אמת היא הברכה
ויהי רצון
שיאמנו הדברים במהרה
ובקדיש
שאינו אלא תפלה על העתיד
יכוין רק לבקשה
שיאמן הדבר במהרה If one who hears another
is at that part of prayer,
at which he is not allowed to interrupt,
he should not say
''Blessed be He and blessed be His name''.
Similarly, when he hears a blessing
that he also needs
to fulfill his obligation (by saying ''Amen'') on this blessing,
so it will be considered for him
as if he said it himself,
as for instance,
the blessing said before (blowing) the Shofar,
or the blessing before (reading) the Megillah, 1
he should not say
''Blessed be He and blessed be His name'',
because this is considered a break
in the middle of the blessings.
Regarding responding ''Amen'',
when he is at a part of the prayers,
where he is not allowed to break,
will be discussed, G-d willing,
later on. 2 1) Scroll of Esther.
2) In Ch. 14 and Ch. 16.
אם השומע
עומד במקום
שאסור לו להספיק
לא יאמר
ברוך הוא וברוך שמו
וכן אם הוא שומע ברכה
שגם הוא צריך
לצאת בברכה זאת
שתהא נחשבת לו
כאלו אמרה בעצמה
כגון
ברכת השופר
וברכות מגילה
לא יאמר
ברוך הוא וברוך שמו
משום דזה הוי הפסק
באמצע הברכות
ולענין עניית אמן
אם הוא עומד במקום
שאינו רשאי להפסיק
יבואר אם ירצה השם
לקמן One should be very careful
that one says the word ''Amen'' correctly,
and not say too quickly
the ''aleph''
or swallow
the ''nun''.
Also one should be very careful
not to respond ''Amen''
before the one blessing finishes the whole blessing.
This is called a ''snatched'' Amen.
and also not to be slow to respond Amen,
for this is an ''orphaned'' Amen.
But rather immediately after (the other) finishes,
the one who is blessing, the blessing,
he will respond ''Amen''.
He should not raise his voice
louder than the one who is blessing,
as it says: 1
''O magnify the Lord with me,
and let us exalt His name together.''1) Psalms 34:4
צריך ליזהר מאוד
שיאמר תיבת אמן כתיקונו
שלא יחטוף
האלף
ולא יבליע
הנון
גם יזהר מאוד
שלא יענה אמן
קודם שסיים המברך כל הברכה
כי זהו אמן חטופה
וגם לא יאחר מלענות אמן
דזהו אמן יתומה
אלא תיכף כשמסיים
המברך את הברכה
יענה אמן
ולא יגביה קולו
יותר מן המברך
שנאמר
גדלו לה' אתי
ונרוממה שמו יחדיו One does not say Amen on one's own blessing,
(except in the Grace after meals
after ''And build Jerusalem'').
Even if one finished a blessing
at the same time as the Reader,
one does not respond. 1
However, if one blesses one blessing
and the Reader (says) a different blessing,
and they finish together,
he can say Amen on the Reader's blessing.
If he finishes the blessing
''Praised be your name''
or the blessing
''He watches over His people Israel for ever''
or the blessing ''May He be praised''
which is after the Hallel,
together with the Reader
he can also respond Amen.
(because many authorities hold
that even after himself
he can say for these (blessings) Amen).1) Amen to the Reader.
אין עונין אמן על ברכת עצמו
מלבד בברכת המזון
לאחר בונה ירושלים
ואפילו מסיים ברכה אחת
בשוה עם השליח צבור
לא יענה
אבל אם הוא ברך ברכה אחת
והשליח צבור ברכה אחרת
וסיימו בשוה
עונה אמן על ברכת השליח צבור
ואם סיים ברכת
ישתבח
או ברכת
שומר עמו ישראל לעד
או ברכת יהללוך
שלאחר הלל
בשוה עם השליח צבור
עונין גם כן אמן
כיון דהרבה פוסקים סבירא להו
דאפילו לאחר עצמו
עונה באלו אמן