42:1 |
A person who has animals | מי שיש לו בהמות |
|
or fowl | או עופות |
|
who are dependent on him for their food | שמזונותיהן עליו |
|
is prohibited from eating at all | אסור לו לאכול כלום |
|
until he feeds them, | עד שיתן להן מאכל |
|
as [implied by Deut. 11:15] | דכתיב |
|
" I will grant grass for your cattle in your field, | ונתתי עשב בשדך לבהמתך |
|
that you may eat and be satisfied." | ואכלת ושבעת |
|
Thus, the Torah gave precedence to an animal's eating | הקדימה התורה מאכל בהמה |
|
before a human's. | למאכל האדם |
|
(However), with regard to drinking, | ולשתיה |
|
man comes first, | האדם קודם |
|
as [Gen. 24:14] states: | דכתיב |
|
"Drink | שתה |
|
and I will also draw for your camels." | וגם גמליך אשקה |
|
Similarly, [Num. 20:8] states: | וכן כתיב |
|
"And you will provide water for the congregation | והשקית את העדה |
|
and their cattle." | ואת בעירם |
42:2 |
A person should neither eat | לא יאכל אדם |
|
nor drink | ולא ישתה |
|
like a glutton. | דרך רעבתנות |
|
Neither should he eat while standing | לא יאכל מעומד |
|
nor drink while standing. | ולא ישתה מעומד |
|
His table should be clean | ויהא שולחנו נקי |
|
and covered properly, | ומכוסה יפה |
|
even if he has nothing to eat | אפילו אם אין לו לאכול |
|
except food of no special importance. | רק דבר שאינו חשוב |
|
One should not hold | לא יאחז |
|
a piece of food larger than a k'beitzoh | פרוסה גדולה כביצה |
|
and eat from it. | ויאכל ממנה |
|
Neither is it proper to hold food with one hand | ולא יאחוז המאכל בידו אחת |
|
and take from it with the other hand. | ויתלוש ממנו בידו השנית |
|
One should not drink | לא ישתה |
|
an entire cup of wine at one time. | כוס יין בפעם אחת |
|
One who did drink (the entire cup) | ואם שתה |
|
is a glutton. | הרי זה גרגרן |
|
(Finishing it) in two (swallows) | בשתי פעמים |
|
is the correct (well-mannered) way, | זהו דרך ארץ |
|
but drinking it in three | ובשלש פעמים |
|
is a sign of haughtiness | הרי זה מגסי הרוח |
|
unless it is a large cup. | אם לא כשהוא כוס גדול ביותר |
|
Then, one may drink it in many sips. | יכול לשתותו אפילו בכמה פעמים |
|
Similarly, (a person drinking from) a very small cup | וכן כוס קטן מאוד |
|
may finish it in one go. | יכול לשתותו בפעם אחת |
42:3 |
One should not take a bite out of a piece of bread | לא ישוך פרוסה |
|
and put it on the table, | ויניחנה על גבי השלחן |
|
or give it to a friend, | או יתננה לחבירו |
|
or put it on the serving dish, | או לתוך הקערה |
|
for his friend may be disgusted by this. | כי שמא הוא מאוס לחברו |
|
One should not drink from a cup | ולא ישתה מכוס |
|
and give it to a friend to drink the remainder. | ויתן לחברו לשתות המותר |
|
A person should take care | כי יש לכל אדם ליזהר |
|
not to drink from the remainder of a cup | שלא לשתות משיורי כוס |
|
from which a friend has drunk. | ששתה חברו |
|
In this instance, out of embarrassment, | וזה שמא מחמת הבושה |
|
one's friend may feel forced to drink. | ישתה בעל כרחו |
42:4 |
A person should not display anger | לא יהא אדם קפדן |
|
when eating. | בסעודתו |
|
This will cause guests | כי האורחים |
|
and the members of his household | ובני הבית |
|
to be embarrassed to eat, | מתביישים אז לאכול |
|
thinking that (their host) has become upset | כי חושבים פן מתרגז |
|
and angry at their eating. | ומקפיד על אכילתן |
42:5 |
A person should not talk during a meal, | אין משיחין בסעודה |
|
even words of Torah, | אפילו בדברי תורה |
|
because of the danger (of choking), | מפני הסכנה |
|
if (the food) goes down the windpipe | שמא יקדים קנה |
|
rather than the esophagus. | לושט |
|
Even (with) a person who sneezes | ואפילו מי שנתעטש |
|
it is forbidden to wish him | אסור לומר לו |
|
"good health."[This applies only while actually eating.] | ''אסותא'' |
|
While one is not eating, | אבל שלא בשעת אכילה |
|
it is a mitzvah to say words of Torah at the table, | מצוה לומר על השלחן דברי תורה |
|
and one should take great care regarding this. | ויש ליזהר בזה מאוד |
|
It is a proper custom | ומנהג טוב |
|
to say, | לומר |
|
after eating | אחר אכילת |
|
the bread over which "who brings forth bread" was said | פרוסת המוציא |
|
[Psalms 23]: "A Psalm of David: | מזמור לדוד |
|
G-d is my Shepherd, I shall not want...". | ה' רועי לא אחסר |
|
This is considered as (both words of) Torah | שהוא תורה |
|
and a prayer for one's sustenance. | וגם תפלה על מזונותיו |
|
After the meal is concluded, | ולאחר גמר הסעודה |
|
it is customary to say | נוהגין לומר |
|
on a weekday, | בחול |
|
[Psalms 137]: "By the rivers of Babylon...". | על נהרות בבל וגו |
|
On the Sabbath, | ובשבת |
|
festivals, | ויום טוב |
|
and any days on which tachanun is not said, | וכל הימים שאין אומרים בהם תחנון |
|
we say [Psalms 126]: | אומרים |
|
"A Song of Ascents: When G-d returned...". | שיר המעלות בשוב ה' וגו |
|
When studying at the table | וכשלומד על השלחן |
|
from a book, | מתוך הספר |
|
one should take great care | צריך להשגיח מאוד |
|
because it is possible there are in books | כי שכיח להיות בספרים |
|
small worms (which could fall into the food), | תולעים קטנים |
|
(and he may eat them) and transgress a prohibition, | ויוכל לבא לידי איסור |
|
Heaven forbid. | חס ושלום |
42:6 |
When two (or more) sit down at the (same) table, | שנים שיושבין על השלחן |
|
even if each person has his own plate | אפילו כל אחד קערה שלו לפניו |
|
or a fruit dish | או במיני פירות |
|
where each one has his own helping, | שיש לכל אחד חלקו לפניו |
|
it is proper | מכל מקום |
|
that the (more) important person | הגדול |
|
reaches out his hand (to the food) first. | פושט ידו תחלה |
|
One who reaches out his hand | והשולח ידו |
|
before one who is more important than him, | מי שגדול ממנו בפני |
|
is considered a glutton. | הרי זה גרגרן |
42:7 |
If two people are eating from the same dish | שנים שאוכלין מתוך קערה אחת |
|
and one stops eating | והפסיק אחד מלאכול |
|
in order to drink | כדי לשתות |
|
or perform a minor activity | או לעשות איזה דבר קטן |
|
it is proper manners | דרך ארץ הוא |
|
for the second also | שגם השני |
|
to (pause and) wait for him. | ימתין עליו |
|
However, if there are three people (eating together), | אבל אם המה שלשה |
|
the two need not pause | אין השנים פוסקין |
|
for the sake of one. | בשביל האחד |
42:8 |
A person may make use of a loaf any purpose, | עושה אדם צרכיו בפת |
|
provided it does not cause it to become spoilt. | והני מילי דלא ממאיס ביה |
|
But not anything which does spoil it. | אבל מידי דמאיס ביה לא |
|
Thus, a loaf cannot be used as a support | הלכך אין סומכין בו |
|
for a pot containing food, | את הקערה אם היא מלאה דבר |
|
which could fall on the loaf and spoil it. | שאם יפול על הפת ימאס |
|
When one eats a cooked dish | וכשאוכלין איזה תבשיל |
|
with a piece of bread, | עם חתיכות פת |
|
and uses a piece of bread as a spoon, | והפת היא לו במקום כף |
|
one must be careful to eat | צריך ליזהר לאכול |
|
some of the bread each time | בכל פעם קצת מן הפת |
|
and what is left over from the bread | והנשאר לו מן הפת |
|
should also be eaten | גם כן יאכל אותו |
|
afterwards. | אחר כך |
42:9 |
It is forbidden to throw bread, | אסור לזרוק פת |
|
even in a place where it will not get spoiled. | אפילו במקום שאינו נמאס |
|
The act of throwing is disrespectful (to the bread). | כי הזריקה היא בזיון |
|
Other types of food, | ושאר מיני אוכלים |
|
if they will be spoilt by being thrown, | אם נמאסין על ידי הזריקה |
|
then it is forbidden to throw them. | אסור לזרקן |
|
However, (types of food) which are not spoilt (if thrown) | אבל אם אינן נמאסין |
|
- e.g., nuts and the like | כגון אגוזים וכדומה |
|
- may be (thrown). | מותר |
|
A person should not sit on a sack | לא ישב על שק |
|
containing fruit, | שיש בו פירות |
|
if that causes them to become spoilt. | שנמאסים על ידי כך |
|
One should not wash one's hands | אין נוטלין את הידים |
|
with wine or other beverages, | ביין או בשאר משקה |
|
for this is disrespectful (to treat food this way). | משום בזיון |
|
When one sees food | כשרואה איזה אוכל |
|
lying on the ground | מונח על הארץ |
|
one should pick it up. | צריך להגביהו |
|
Food which is suitable for people | מאכל שהוא ראוי לאדם |
|
should not be fed to animals, | אין מאכילין אותו לבהמה |
|
for this is using food in a degrading manner. | משום ביזוי אוכלין |
42:10 |
If necessary, one can use | אם צריך לעשות |
|
bread for medical purposes | איזה רפואה בפת |
|
or any other kinds of food, | או בשאר דבר מאכל |
|
even though this causes them to spoil. | אף על פי שנמאס |
42:11 |
One should be careful with crumbs | יזהר מאוד בפירורין |
|
not to throw them out, | שלא יזרקם |
|
for this brings about poverty. | דקשה לעניות |
|
Rather, one should collect them | אלא יקבצם |
|
and give them to the birds. | ויתנם לעופות |
42:12 |
One who drinks water | השותה מים |
|
should not drink in the presence of others. | לא ישתה בפני רבים |
|
Rather, he should turn his face (to the side). | אלא יהפוך פניו |
|
When (drinking) other beverages | ובשאר משקין |
|
it is unnecessary to turn (to the side). | אין צריך להפוך פניו |
42:13 |
One should not look | אין מסתכלין |
|
in the face of one who is eating, | בפני האוכל |
|
or drinking, | והשותה |
|
or at the portion in front of him, | ולא בחלקו שלפניו |
|
so as not to embarrass him. | כדי שלא לביישו |
42:14 |
All food and drink | כל מאכל ומשקה |
|
which is brought before a person, | שמביאין לפני האדם |
|
and it has a pleasant aroma, | שיש לו ריח |
|
and is appetizing to a person, | והאדם תאב לו |
|
One must give from this (food), | צריך ליתן ממנו |
|
immediately, a small part to the waiter, | מיד דבר מועט להמשמש |
|
because it is harmful for a person | לפי שמזיק לאדם |
|
to see before him food | שרואה לפניו מאכל |
|
which he desires | שהוא מתאוה לו |
|
if he cannot eat from it. (See also Ch. 33:4.) | ואינו אוכל ממנו |
42:15 |
A person should not serve food (to anyone) | לא יתן אדם לאכול |
|
except to one he knows | אלא למי שיודע בו |
|
that he will wash his hands [before partaking of bread] | שיטול ידיו |
|
and bless. | ויברך |
42:16 |
A women whose husband is not with her | אשה שאין בעלה עמה |
|
should not drink wine. | אין לה לשתות יין |
|
If she is at some other place, | ואם היא במקום אחר |
|
and not at her home, | שלא בביתה |
|
even if her husband is with her, | אפילו אם בעלה עמה |
|
she should not drink (wine). | אסורה לשתות |
|
The same laws | והוא הדין |
|
apply to other alcoholic beverages. | שאר משקין המשכרין |
|
and if she is accustomed to drinking wine | ואם היא רגילה לשתות יין |
|
in her husband's presence, | בפני בעלה |
|
she may drink a little (wine) | מותרת לשתות מעט |
|
even when her husband is not with her. | שלא בפני בעלה |
42:17 |
Guests may not take anything | אסור לאורחים ליטול כלום |
|
from the portions served | ממה שלפניהם |
|
and give it to the son or daughter | ליתן ליד בנו או בתו |
|
of the host. | של בעל הבית |
|
Perhaps the host has no more | כי שמא אין לבעל הבית |
|
than he served to them, | יותר ממה שהביא לפניהם |
|
and he will be embarrassed | ויתבייש |
|
that they will not have enough. | שלא יהיה להם די |
|
However, if there is on the table, | אבל אם יש על השלחן |
|
much food prepared, | מוכן הרבה |
|
it is permitted. | מותר |
42:18 |
A person who comes into a home | הנכנס לבית |
|
should not say: | לא יאמר |
|
"Give me something to eat," | תנו לי לאכול |
|
until he is invited by his hosts. | עד שיאמרו לו הם |
|
It is forbidden to partake of a meal | אסור לאכול מסעודה |
|
which does not suffice the host, | שאינה מספקת לבעליה |
|
this is (termed) "the shade of theft" | שזהו אבק גזל |
|
even though the host | אף על פי שהבעל הבית |
|
invites one to join him, | מזמינו לאוכל עמו |
|
and is considered a severe sin, | והוא עון גדול |
|
and one of the things | ומן הדברים |
|
that repenting for it is difficult. | שקשה לשוב עליהם |
42:19 |
One is forbidden to leave his place | אסור לצאת ממקומו |
|
before saying the grace after meals. | קודם שיברך ברכת המזון |
|
This applies even to going, in the middle of the meal, | ואפילו ללכת באמצע הסעודה |
|
(from one room) to another room | לחדר אחר |
|
to finish one's meal there, | לגמור שם סעודתו |
|
(or leaving but intending) coming back afterwards | או שיחזור אחר כך |
|
to here to finish his meal. | לכאן לגמור סעודתו |
|
Even stepping outside one's door | ואפילו ללכת רק חוץ לפתחו |
|
(with the intention) of returning back here | ולחזור אחר כך לכאן |
|
to finish his meal, | לגמור סעודתו |
|
one should be careful about this. | יש ליזהר מזה |
|
One who transgressed and left, | עבר ויצא |
|
whether he completes his meal | בין שהוא גומר סעודתו |
|
at his destination | במקום שהוא שם |
|
or returns back to here | בין שהוא חוזר לכאן |
|
to complete his meal, | לגמור סעודתו |
|
need not say again | אינו צריך לחזור |
|
the blessing "who brings forth bread". | ולברך המוציא |
|
Since he decided on a meal with bread, | דכיון שקבע סעודתו על הפת |
|
even though he changed his place, | אף על פי ששינה מקומו |
|
anyway, it is considered to be one meal. | מכל מקום נחשב הכל לסעודה אחת |
|
However, he should take care to eat at least | רק שיזהר לאכול לכל הפחות |
|
a k'zayis of bread in the place | כזית פת במקום |
|
where he says the grace after meals. | שיברך ברכת המזון |
|
However, (with regard to) other foods, | אבל בשאר דברים |
|
(these laws) do not apply. (See Ch. 50:13). | אינו כן |
42:20 |
If a group of people eat together | אם אוכלין בחבורה |
|
and some of them leave | ויצאו קצת מהם |
|
with the intention of returning back to here, | על דעת שיחזרו לכאן |
|
so long as at least one remains | כיון שנשאר אפילו רק אחד |
|
of them, here in his place, | מהן כאן במקומו |
|
the group is not nullified. | לא נתבטלה הקביעות |
|
When the others return, | וכשחוזרין |
|
(it is considered as if) they have returned to that sitting | לקביעותן חוזרין |
|
without having made an interruption. | ולא הוי הפסק |
42:21 |
If, at the time of the blessing "who brings forth bread" | אם בשעת ברכת המוציא |
|
he had the intention | היתה דעתו |
|
to go later on to a different place, | ללכת אחר כך לבית אחר |
|
and to complete his meal there | לגמור שם סעודתו |
|
and say grace, | ולברך ברכת המזון |
|
it is customary to allow this. | נוהגין להתיר |
|
One should be careful to eat also there | וצריך ליזהר לאכול גם שם |
|
at least a k'zayis of bread | לכל הפחות כזית פת |
|
and one should not do this | ואין לעשות כן |
|
except when necessary | אלא לעת הצורך |
|
for a meal associated with a mitzvah. | לסעודת מצוה |
42:22 |
One who says the Shemoneh Esreh during the meal, | המתפלל בתוך הסעודה |
|
when he resumes eating | כשחוזר לאכול |
|
does not have to say "who brings forth bread" again. | אין צריך לברך עוד המוציא |
|
Similarly, if he slept, | וכן אם ישן |
|
in the middle of the meal, | בתוך הסעודה |
|
(only) a nap, | שינת ארעי |
|
- even if it is prolonged slightly | אף על פי שנמשך איזה זמן |
|
- is not considered to be an interruption. | לא מיקרי הפסק |
|
Similarly, interrupting (one's meal) | וכן אם הפסיק |
|
for other matters | בשאר דברי רשות |
|
- e.g., one had to relieve himself | כגון שהוצרך לנקביו |
|
or the like - (is also not considered an interruption). | וכיוצא בזה |
|
Nevertheless, | ומכל מקום |
|
in all these instances, | בכל אלו |
|
a person must wash his hands again, | בעי נטילת ידים מחדש |
|
for he has diverted his attention from them, | משום דהוי היסח הדעת |
|
unless he kept his hands (from impurities). | אלא אם כן שמר ידיו |
|
No blessing should be recited on this washing, | אך לא יברך על הנטילה |
|
because diverting one's attention | כי משום היסח הדעת |
|
does not require a new blessing on the washing.* | אין מברכין על הנטילה |
* {See Ch. 40:16, and notes.} |
42:23 |
If a person concluded his meal | משגמר סעודתו |
|
and decided to say grace after meals, | ונתן דעתו לברך ברכת המזון |
|
and then changed his mind | אם חוזר |
|
and decided to eat | ורוצה לאכול |
|
or drink (more before grace]. | או לשתות |
|
There are many different laws | יש בזה הרבה חילוקי דינים |
|
regarding the blessings (to be said). | לענין הברכות |
|
Therefore, the entire issue should be avoided, | על כן יש למנוע מזה |
|
and as soon as one decides | אלא מיד כשנתן דעתו |
|
to say grace after meals, | לברך ברכת המזון |
|
one should (do so and) say grace. | יברך ברכת המזון |